ואטסו
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות |
ואטסו הוא טכניקה טיפולית מתחום ההידרותרפיה (טיפול פיזיותרפי במים), המבוססת על שיטת ה"שיאצו".
הוואטסו פותחה בשנות ה-80 המוקדמות על ידי הרולד דאל, אמריקאי תושב קליפורניה שעסק בטיפולי שיאצו. שכשוך שגרתי במעיינות החמים הסמוכים לביתו הביא לפיתוח של טכניקת טיפול המשלבת מים (water) עם שיאצו (shiatsu). המילה "ואטסו" (Watsu) היא הלחם בסיסים של המילים water ו-shiatsu.
דרך הטיפול
טיפולי הוואטסו נערכים בבריכה מחוממת כאשר טמפרטורת המים נעה בין 34 ל35 מעלות. המים יוצרים התנגדות לתנועת הגוף העובר דרכם. התנגדות זו תלויה במספר גורמים:
- נפח ושטח הפנים של הגוף
- מהירות התנועה
- צורת הגוף הנע וגודל חלקי הגוף שמתחת לפני המים
התנגדות זו היא אחד הגורמים שהופכים את המים למדיום מצוין לשחרור טונוס השרירים וחיזוקם. במהלך כל הטיפול המטפל מחזיק את המטופל על פני המים, תומך בו בידיו בראש –עורף, אגן-ברכיים. עמידתו ותנועת גופו של המטפל במים דומה מאד לתנועת הגוף באמנויות הלחימה ביבשה (טאי-צ'י), המטופל נע בתנועות ערסול עדינות, בקצב אחיד, איטי או דינאמי לפי הצורך, ללא מאמץ פיסי. על פי מטפלי השיטה, השילוב של המים החמימים, ההחזקה על ידי המטפל/ת, התנועה והנשימה הייחודיים לטיפול מביאים להרפיית שריריים נוקשים והגמשת מפרקים. לדבריהם הטיפול מביא לרוגע גופני ונפשי תוך איזון זרימת אנרגיית הצ'י בגוף המחזק את המערכת החיסונית ולכן יעיל לטיפול בדלקות פרקים, בעיות אורתופדיות, פיברומיאלגיה, הפרעות שינה, קשב, אכילה, חרדות, דיכאון, דיכאון אחרי לידה, שוק וטראומה.
מפגש עשוי להימשך ממספר דקות עד ליותר משעה, במהלך במפגש המטפל יתמקד יעקוב אחר תגובות המטופל, מודע לשינויים עדינים שיהיו בנשימה, מתח ושירים, ובהתאם להם המטפל יתאים את הטיפול.
היסטוריה
בראשית 1980 הרולד דאל (Harold Dull) התאים את שיטת השיאצו לשימוש בצפון קליפורניה, עם מתן דגש על חיבור דפוסי הנשימה של המטופל והובלתו לחוות מדיטציה במהלך הטיפול.
דאל, ציין כי אנשים המקבלים טיפולי ואטסו נכנסים למצב הרפיה עמוק, עם השפעות פיזיות ורגשיות חזקות.
בשנים הראשונות, מעסות היו הראשונות שנהפכו למטפלות ואטסו, והציעו קטגוריה חדשה של טיפולים במים.
עד סוף שנת 1980 ותחילת 1990, פיזיותרפיסטים וספקי שירותי בריאות אחרים החלו ליישם ואטסו לטיפול במצבים אורתופדיים ונוירולוגים מגוונים.
בעוד השורשים של ואטסו הובילו לכמה התנגדויות בקרב הבריאות הקונבנציונלית.
כיום ואטסו מהווה חלק משמעותי בספא, מרפאות, ובתי חולים, ומשמש כטכניקת שיקום מימית.
הכשרה והסמכה
המרכז העולמי להכשרת מטפלי מים (The Worldwide Aquatic Bodywork Association - WABA), מפקח ואחראי על ההכשרה והסמכה של מטפלי ואטסו. הארגון שומר רישום של מתרגלים ומורים מוסמכים. ההכשרה מורכבת מקורסים בסיסיים ומתקדמים וכן תרגול והפגנת שליטה בשיטה.
בהסמכה מספר רמות – מטפל צריך לשלוט באנטומיה של האדם, שיאצו, לעבור קורס ברמה 1, רמה 2 ו3, כל שלב מורכב מ50 שעות לימוד אקדמיות, שכדי להתקדם לשלב הבא צריך לעבור בהצלחה את הקודם. כדי להיות מטפל מוסמך צריך לעבור 620 שעות אקדמיות של עבודה במים וביבשה.
השפעות בריאותיות
השפעות פיזיולוגיות
במהלך טיפול ואטסו, קצב הלב והנשימה יורד, הנשימות נהיות רגועות ועמוקות יותר, השרירים נרפים, והמטופלים מגיעים למצב עמוק של רגיעה.
הטיפול עוזר גם לבעיות אורתופדיות, שילוב ההרפיה, מים חמים ותנועות עדינות גורמות לשחרור התכווצויות שרירים, הקלה בכאבים, שיפור תנועת רקמות חלשות, ומגדיל את טווח התנועה.
השפעות פסיכולוגיות
חולים ורופאים רבים דיווחו על יתרונות פסיכולוגיים רבים, בין היתר הפחתת מתח ופתרון לטראומות מהעבר.
ראו גם
קישורים חיצוניים
