ויליאם ג'ורג' בראון
 | |
| מפת נתיב השיירות דרבּ אל-ארבעין מאסיוט לדרפור בספרו של בראון מ-1799 | |
| מספר מסעות | 3 |
|---|---|
| גילויים בולטים | נווה המדבר סיווה |
ויליאם ג'ורג' בראון (William George Browne; 25 ביולי 1758, אנגליה – 1813, איראן) היה נוסע אנגלי שסייר במצרים, בלבנט ובטורקיה ופרסם ב-1799 ספר על מסעותיו. בראון נרצח בדרכו לטהרן.
חייו ומסעותיו
בראון נולד בעיר לונדון. למד באורייל קולג' (אנ') של אוניברסיטת אוקספורד ואחרי כן השתלם והועסק בעריכת דין במידל טמפל בלונדון. בהשראת ספרו של ג'יימס ברוס, "מסעות לגילוי הנילוס", והודות לירושה שנפלה לידיו, ביקש לנסוע במרכז אפריקה. תחילה הגיע למצרים. אחרי נחיתה בינואר 1892 באלכסנדריה פנה לנווה המדבר סיווה במדבר לוב. בראון נחשב לאירופי הראשון בעת החדשה שאיתר שם את שרידי מקדש האל אמון. עד שיתבהרו האפשרויות להגיע לחבש, השקיע מזמנו בלימוד ערבית בקהיר ובביקורים באתרי מצרים העתיקה. את דרכו עשה כשהוא לבוש בבגדי מקומיים. באביב 1793 סייר בסיני ובחודש מאי הצטרף לשיירה השנתית הגדולה בדרכהּ בדרבּ אל-ארבעין ממצרים לסודאן. בראון היה האירופי הראשון שעבר בנתיב הארוך הזה, מהלך כ-1800 ק"מ, והאירופי הראשון שהגיע לסולטנות דארפור (אנ') תוכניתו להגיע לאתיופיה לא יצאה אל הפועל. הוא נעצר בפקודת הסולטאן של דארפור, ואחרי תלאות קשות – כספו נגנב והוא חלה בדיזנטריה – הצליח לחזור ב-1796 על עקבותיו בשיירה המדברית השנתית למצרים. לאחר כל זאת נסע לסוריה דרך ארץ ישראל, שבה ביקר במקומות הקדושים לנצרות. בראון בילה כשנה בחלבּ ובדמשק וחזר לארצו בספטמבר 1798 אחרי מסע באסיה הקטנה והפלגה מקונסטנטינופול. את המסע ערך בהדרכת חיבורו של וולני, "מסעות בסוריה ובמצרים", שמהדורתו האנגלית ראתה אור ב-1787.[1] בתוך שנה משובו לארצו פרסם בראון את ספרו "מסעות באפריקה, במצרים ובסוריה בשנים 1792–1798".[2] למרות המידע שהביא, הספר לא זכה להצלחה רבה, אולי בגלל סגנונו היובשני.[3]
בראון יצא ב-1800 למסע נוסף שבמהלכו ביקר ביוון, בחלקים של אסיה הקטנה ובסיציליה. אחרי שובו ב-1802 שהה באנגליה במשך עשר השנים הבאות וככל הנראה לא שקד על חיבור ספר מסעות חדש. היומנים שהותיר בראון ממסעו זה באסיה הקטנה, באנטיוכיה ובקפריסין נערכו ופורסמו ב-1820 על ידי המלומד הבריטי רוברט וולפול (Robert Walpole) בכרך השני של ספרו, "זיכרונות הנוגעים לטורקיה האירופית והאסייתית".[4] הפרטים הידועים על חייו של בראון מקורם במה שכתב וולפול בספרו זה.
ב-1812 יצא לטרטריה, כפי שכונו ארצות מרכז אסיה, בשאיפה להגיע קודם כול לסמרקנד. את החורף עבר בסמירנה לחוף הים האגאי ובאביב 1813 חצה את אנטוליה ואת ארמניה מזרחהּ. אחרי שהות-מה בארזורום הגיע לתבריז בפרס הקאג'ארית. בדרכו ממנה לטהראן נרצח, וגופתו הייתה מאכל לחיות בר. ההנחה הרווחת הייתה שנרצח משום שלפי לבושו חשבו אותו לטורקי, ולאו דווקא לשם שוד, שכן חפציו לא נלקחו. עצמותיו לוקטו ונטמנו בתבריז, סמוך לקברו של הנוסע הצרפתי בן המאה ה-17 ז'אן דה תבנו.
לקריאה נוספת
- Wyatt, Edmund, In the Paths of Dangerous Fame: The Life and Travels of the Explorer W.G. Browne, CreateSpace, 2016
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים- נתן שור, "ויליאם ג'ורג' בראון", בתוך: ספר העלייה לרגל לארץ הקודש (אריאל 98–99, מרס 1994), עמ' 173–174
George William Browne, Travels in Africa, Egypt, and Syria, from the Year 1792 to 1798, London: T. Cadell and W. Davies, etc., 1799
William Beloe, The Sexagenarian; or, the Recollections of a Literary Life, London, 1817 (Vol. II, Ch. XI), pp. 58–67
Robert Walpole, Memoirs relating to European and Asiatic Turkey, London: Longman, 1820 (Ch. XIII-IX), pp.140–184
- Richard Garnett, Elizabeth Baigent, "William George (1768–1813)", Oxford Dictionary of National Biography, 2004
הערות שוליים
- ^ Travels Through Syria and Egypt, in the Years 1783, 1784, and 1785
- ^ Travels in Africa, Egypt, and Syria, from the Year 1792 to 1798, London, 1799
- ^ עם זאת הספר ראה אור עד מהרה בצרפתית (1800), בגרמנית, ובהולנדית (1801), וב-1806 נדפסה מהדורה שנייה שלו באנגלית
- ^ Memoirs relating to European and Asiatic Turkey, 1820, pp.140–184
