ויליאם מארי
 | |||||||
| ויליאם מארי | |||||||
| לידה | טואדסאק, טקסס, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | טישומינגו, אוקלהומה, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | ויליאם הנרי דייוויס מארי | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות העירוני, טישומינגו, אוקלהומה, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
ויליאם הנרי דייוויס מארי (באנגלית: William Henry Davis Murray; ) היה איש חינוך, עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל אוקלהומה התשיעי. הוא היה פעיל בפוליטיקה לפני קבלתה של אוקלהומה כמדינה בארצות הברית כיועץ המשפטי של מושל אומת הצ'יקאסאו, דאגלס ג'ונסטון. אף על פי שלא היה יליד אמריקאי, הוא מונה על ידי ג'ונסטון כנציג אומת הצ'יקאסאו לוועידה להצעת כינונה של מדינת סקוויה שהתקיימה ב-1905. מאוחר יותר הוא נבחר כנציג וועידת החוקה של אוקלהומה שהתקיימה ב-1906, ושהתקבלה כמדינה ב-1907.
מארי נבחר כחבר בית הנבחרים של אוקלהומה לאחר היותה למדינה, וכיושב ראש הבית הראשון. מאוחר יותר הוא גם נבחר כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית וכמושל אוקלהומה. במהלך כהונתו כמושל בשנות השפל הגדול, הוא קבע שיא במספר הפעמים בו הוא עשה שימוש במשמר הלאומי כדי לבצע את תפקידיו במדינה ובהכרזה על ממשל צבאי בזמן שלום.
ראשית חייו
ויליאם מארי נולד בעיירה טואדסאק שבטקסס (שמה שונה לקולינסוויל בשנות ה-80 של המאה ה-19). הוריו היו אוריה דאו תומאס מארי, חוואי, וברתה אליזבת לבית ג'ונס.[1] אמו נפטרה כאשר הוא היה בן שנתיים, ואביו נישא בשנית, והמשפחה עברה לעיירה מונטגיו שבטקסס. בגיל 12 עזב מארי את הבית.
במשך רוב שנות נעוריו עבד מארי בחוות במהלך עונת הקיץ ובחורף למד בבתי ספר ציבוריים. הוא עבד קשה ולמד בשקידה, והתקבל לקולג' היל בספרינגטאון, טקסס. ב-1889 הוא סיים את לימודיו בקולג' עם תעודת הוראה והחל ללמד בבית ספר ציבורי במחוז פרקר שבטקסס.[1]
מארי החל להיות פעיל בפוליטיקה והצטרף לברית החקלאים ולמפלגה הדמוקרטית. הוא היה נואם מוכשר ופעיל במסע הבחירות של ג'ים הוג, כאשר זה התמודד בבחירות על משרת מושל טקסס.[1]
ראשית הקריירה
מארי עבר לעיירה קורסיקנה שבטקסס, שם הוא הקים עיתון שהיה פעיל שנתיים. במהלך זמן זה הוא התמודד פעמיים בבחירות לסנאט המדינתי, אך בשני הפעמים כשל. הוא עבר לפורט וורת', שם הוא עבד כעיתונאי בעיתון פורט וורת' גאזט. עוד כאשר למד בקולג' היל, הוא החל לגלות עניין במשפטים, וכאשר התגורר בפורת וורת' הוא למד את המקצוע בקריאה עצמית. ב-1897 הוא עבר את מבחני לשכת עורכי הדין והחל לעסוק במקצוע בפורט וורת'.[1]
בטריטוריה האינדיאנית
ב-1898 עבר מארי לטישומינגו, בירתה של אומת הצ'יקאסאו שבטריטוריה האינדיאנית (כיום בחלקה המזרחי של אוקלהומה), שם הוא המשיך את עיסוקו בעריכת דין. הידע המשפטי של מארי ואישיותו הצבעונית משכו את תשומת ליבו של דאגלאס ה. ג'ונסטון, מושל אומת הצ'יקאסאו, שמינה אותו כיועצו המשפטי. ב-1899 נשא מארי לאישה את אחייניתו של ג'ונסטון, מרי אליס הירל. לזוג נולדו חמישה ילדים. בנם, ג'ונסטון מארי, הלך בעקבי אביו, וכיהן כמושל אוקלהומה בשנים 1951–1955.
בנוסף לעיסוקו בעריכת דין בטישומינגו, החל מארי לרכוש ידע בחוואות. ב-1902 בערך הוא קיבל את הכינוי "אלפלפה ביל" (Alfalfa Bill) כאשר עבד כפעיל פוליטי של פאלמר ס. מוסלי, מועמד למשרת מושל טריטוריית אוקלהומה (אנ'). מארי נסע לעיתים תכופות כדי לשאת נאומים בפני החוואים המקומיים בנוגע לפוליטיקה ולחקלאות. לעיתים קרובות הוא התייחס לשטחים הגדולים של האלפלפה שהוא גידל. ארתור סינקליייר, ששמע את אחד מנאומיו, דיווח לעורך העיתון "קפיטל דמוקרט" שבטישומינגו שהוא זה עתה ראה את "אלפלפה ביל" נושא את אחד מנאומיו הטובים ביותר. הכינוי דבק במארי במשך כל ימי חייו.
המהלכים להקמת מדינות סקוויה ואוקלהומה
מערכת היחסים של מארי עם מושל אומת הצ'יקאסאו דאגלאס ג'ונסטון הועילה לקריירה הפוליטית שלו. ב-1903 ניהלו חמשת השבטים המתורבתים דיונים על הפיכת הטריטוריה האינדיאנית למדינה עצמאית שאמורה הייתה להיקרא מדינת סקוויה.
ב-1905 כינסו השבטים וועידה כדי לנסח את חוקת המדינה. המושל ג'ונסטון מינה את מארי כנציג אומת הצ'יקאסאו בוועידה שהתקיימה בעיר מוסקוגי. מתוך ששת הנציגים לוועידה, ארבעה היו אינדיאנים. מארי וצ'ארלס הסקל היו הלבנים היחידים. הנציגים ניסחו חוקה שאושרה ברוב גדול במשאל עם בו הצביעו ציבור הבוחרים של חמשת השבטים.
מתוך ניסיון למנוע את הקמתה של מדינה נוספת שתהיה בעלת שליטה דמוקרטית (מוצאם של חמשת השבטים היה בדרום ארצות הברית והייתה להם היסטוריה של החזקת עבדים וברית עם הקונפדרציה במלחמת האזרחים), התנגד הנשיא תאודור רוזוולט למדינה נפרדת זו.
בתגובה לקבלת החוק להקמתה של אוקלהומה כמדינה על ידי הקונגרס ב-1906, קיימו תושבי שתי הטריטוריות וועידה משותפת שהתקיימה בעיר גת'רי. מארי נבחר כנציג לוועידה מטעם המחוז ה-104, שכלל את טישומינגו. בוועידה הוא פעם בשיתוף פעולה הדוק עם רוברט ויליאמס, ושב עם צ'ארלס הסקל. השלושה היו ידידים ושותפים פוליטיים למשך כל ימי חייהם.
בשל ניסיונו בפוליטיקה של אומת הצ'יקאסאו, נבחר מארי כנשיא וועידת החוקה. הוא המשיך לשתף פעולה עם הסקל. העיתון המקומי Guthrie Report כינה באותה עת את הסקל בכינוי "הכוח שמאחורי כס המלכות". יחד שלטו השניים בוועידה, ובהדרגה תפסו את מעמדם של נשיא הוועידה פלזנט פורטר וגרין מק'קרטין ששימשו כנשיא וכסגן נשיא הוועידה. חוקת אוקלהומה נכתבה תחת הדרכתם ובסופו של דבר התבססה על מרכיבים של חוקת סקוויה.
החוקה המוצעת כללה סעיפים ברוח העליונות הלבנה וההפרדה הגזעית שזכו לתמיכתו של מארי. הנשיא רוזוולט התנגד לסעיפים אלו, והצליח לדאוג להשמטתן מנוסח החוקה לפני הגשתה לקונגרס. ב-16 בנובמבר 1907 התקבלה אוקלהומה כמדינה ה-46 של ארצות הברית.
בפוליטיקה של אוקלהומה
עם אישורה של חוקת אוקלהומה, נערכו ב-1907 הבחירות למשרות הפוליטיות במדינה. מארי נבחר כחבר בית הנבחרים המדינתי, ולאחר השבעתו נבחר כיושב ראש הבית. הסקל נבחר כמושל אוקלהומה הראשון.
כיושב ראש בית הנבחרים, התנגד מארי לעיתים קרובות לפעולתה הפרוגרסיבית של קייט ברנרד, המפקחת על מוסדות הרווחה ובתי הכלא של אוקלהומה, ודחף לחקיקת חוקי ג'ים קרואו בדומה למדינות הדרום:
עלינו לאמץ סעיפי חוק שיאסרו על קיומם של נישואים בין-גזעיים של כושים עם בני הגזעים האחרים במדינה, ולדאוג לבתי ספר נפרדים ולתת לבית המחוקקים את הסמכות להפריד אותם בחדרי שירותים ובקרונות רכבת, ובכל מוסדות המדינה ...ככלל אין הם יכולים להיות כשירים כעורכי דין, רופאים ושאר המקצועות.[2]..אני מעריך את העבדים לשעבר משכבר הימים - והם הטובים שבבני גזעם - שהגיעו לשוחח עמי ברכות ברוח צנועה זו שצריכה לאפיין את מעשיהם ואת יחסיהם עם האדם הלבן, וכשהם מגיעים באופן זה אלי, הם יכולים לצפות שאעשה עבורם כל דבר.[3]
לאחר תקופת כהונה אחת של שנה אחת בבית הנבחרים לא התמודד מארי לכהונה נוספת.
ב-1910 הציג מארי את מועמדותו למשרת המושל, אך נוצח בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית. ב-1912 הוא נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית. ב-1914 הוא נבחר לתקופת כהונה נוספות בבית הנבחרים של ארצות הברית. ב-1916 הוא התמודד ללא הצלחה בבחירות המקדימות למושב זה בבית הנבחרים.
ב-1918 ניסה מארי להתמודד שוב על משרת המושל ושוב נוצח בבחירות המקדימות. הוא פרש מהחיים הפוליטיים ושב לעסוק בעריכת דין בטישומינגו.
ב-1924 הנהיג מארי קבוצה של חוואים מאוקלהומה שהקימו קולוניה פרטית בדרום-מזרח בוליביה. במהלך זה הצטרף אליו בנו ג'ונסטון מארי. מארי ובנו נשארו בבוליביה עד 1929 ושבו לאוקלהומה. ב-1930 החל מארי במסע הבחירות הבא שלו כדי לקבל את מועמדות המפלגה הדמוקרטית כמושל אוקלהומה.
מושל אוקלהומה
מארי זכה במועמדות המפלגה הדמוקרטית, ובבחירות למשרת מושל אוקלהומה הוא ניצח בהפרש קולות של כמעט 100,000 קולות, הרוב הגדול ביותר בבחירות למשרת מושל אוקלהומה עד לאותה עת. סיסמת מערכת הבחירות שלו, שהתקיימה בזמן השפל הגדול ואגן האבק, כוונה נגד שלושת ה-C: התאגידים, "מוכרי השטיחים"[א] והשחורים ( Corporations, Carpetbaggers, and Coons).[4]
ב-12 בינואר 1931 הושבע מארי כמושל אוקלהומה התשיעי. הוא ניצב בפני בעיות קשות שהיו קשורות לשפל הגדול. תחת המושל הקודם, ויליאם הולווי, צברה ממשלת המדינה גרעון תקציבי של 5 מיליון דולר שנוצר כתוצאה מניסיון לעודד פתיחת משרות ומתן שירותי רווחה. אבטלה גואה, עיקולים, הגרעון התקציבי, וקריסת הבנקים, רדפו את ממשלו של מארי. באותה שנה הקציב בית הנבחרים המדינתי סכום של 600,000 דולר לצרכים דחופים. באמצעות כספים שנאספו מהמעסיקים במדינה, מאנשי עסקים, וממשכורתו שלו, מימן מארי תוכנית להזנת עניי אוקלהומה. בשלב זה לא הייתה עדיין שום תוכנית לסיוע פדרלי. מארי היה למנהיג הלאומי של קורבנות השפל הגדול, וקרא לכינוסה של מועצה לאומית לסיוע שתתכנס ביוני אותה שנה בממפיס.
ממשלת אוקלהומה עמדה בפני פשיטת רגל, לא רק בשל הגרעון שהלך ועלה, אלא גם בשל העובדה שרבים מאזרחי אוקלהומה לא היו מסוגלים לשלם את חובותיהם. כדי להאיץ את גיוס הכספים, הקים בית המחוקקים המדינתי, בעידודו של מארי, את נציבות המס של אוקלהומה. נציבות זו, שמנתה שלושה חברים, הייתה אחראית לגביית המיסים והאגרות מכל האזרחים. הסוכנות החדשה יצרה אמצעי הגנה נגד השתמטות ממס וסייעה לבלום את הירידה בהכנסות המדינה ממיסים.
בשל חומרת השפל הגדול, עשה מארי שימוש במשמר הלאומי של אוקלהומה כדי לאכוף את חוקי המדינה באמצעות הטלת ממשל צבאי. מארי עשה זאת על אף איומים בהליך הדחה שכוונו נגדו מהסנאט המדינתי. במהלך תקופות כהונתו כמושל, זימן מארי את המשמר הלאומי והטיל עליו משימות שונות, החל מפיקוח על מכירת כרטיסים במשחק פוטבול באוניברסיטת אוקלהומה ועד לסיורים סביב שדות הנפט.
מארי גם עשה שימוש במשמר הלאומי במהלך "מלחמת גשר האגרה" (אנ') בין אוקלהומה לבין טקסס. מיזם משותף לבניית גשר חופשי למעבר על הנהר האדום בכביש הארצי 75 בין דורנט, אוקלהומה לבין דניסון, טקסס, הפך לסכסוך קשה כאשר מושל טקסס הורה על חסימת התנועה שנכנסה למדינתו דרך הגשר החדש. חברת גשר הנהר האדום של טקסס החזיקה בבעלותה את גשר האגרה המקורי והיה לך סכסוך על עסקת הרכישה. ביולי 1931 שלח מארי את כוחות המשמר הלאומי כדי לפתוח מחדש את הגשר. טקסס נאלצה לסגת כאשר עורכי דין קבעו ששטח השיפוט של אוקלהומה השתרע על פני שתי גדות הנהר.
מארי גם עשה שימוש במשמר הלאומי כדי להפחית את היקף שאיבת הנפט מתוך תקווה להעלאת מחירים. בשל הכמות העצומה של הנפט שהופק בבארות הנפט החדשות בטקסס ובאוקלהומיה, צנחו מחירי הנפט מתחת לעלות ההפקה. מארי ושלושה מושלים אחרים נפגשו בפורט וורת' כדי לדרוש את הפחתת השאיבה. כאשר אנשי תעשיית הנפט של אוקלהומה לא נענו לדרישה, זימן מארי ב-4 באוגוסט 1931 את כוחות המשמר הלאומי, הכריז על ממשל צבאי, והורה על סגירתן של כ-3,000 בארות נפט. עד לתום כהונתו כמושל ב-1935, עשה מארי שימוש במשמר הלאומי ב-47 הזדמנויות שונות, והכריז על משטר צבאי יותר מ-30 פעמים.
בבחירות לנשיאות של 1932 ניסה מארי להשיג את מועמדות המפלגה הדמוקרטית והתמודד בבחירות המקדימות בכמה מדינות, אך לא ניצח באף אחת מהן. המדינה שבה הוא זכה להישג הגדול ביותר הייתה אורגון, בה הוא קיבל 20 אחוזים מהקולות. הסנאטור יואי לונג, לשעבר מושל לואיזיאנה, נזכר באותה עת כאשר ביקר את מארי בחדר המלון שלו בעת הוועידה הארצית של המפלגה בשיקגו:
"אלפלפה ביל" היה אדיב... כאשר שוחחנו באריכות, הוא התעכב על סגולות מועמדויותיהם של כל המועמדים למעט פרנקלין דלאנו רוזוולט והוא עצמו, ואף הציע לי להציג את מועמדותי. הוא הבין את משחק "הבן המועדף" (אנ'). עד מהרה הבנתי שהיה לי עניין עם אומן הפוליטיקה בעבר. כאשר הקשבתי לו ארוכות, הוא ניסה להפוך אותי למועמד הבן המועדף. עברתי אז דרך ארוכה כדי ששאר "הבנים המועדפים" יסירו את מועמדותם. ...שיטת הבן המועדף הייתה הדבר המסוכן ביותר שנאבקנו בו.[5]
בתחילה תמך מארי בנשיא רוזוולט, אך בהמשך הוא פנה נגד מדיניות הניו דיל, כפי שעשו הפוליטיקאים השמרנים האחרים באוקלהומה באותה עת.
באותה תקופה מנעה חוקת אוקלהומה מהמושלים להתמודד על תקופת כהונה רצופה שנייה. ב-15 בינואר 1935 סיים מארי את כהונתו כמושל אוקלהומה.
שנותיו האחרונות
ב-1938 ניסה מארי להתמודד פעם שנייה בבחירות למשרת המושל, אך נוצח בבחירות המקדימות. מאוחר יותר באותה שנה הוא ניסה להתמודד בבחירות לסנאט של ארצות הברית כעצמאי, אך טפסי המועמדות שלו הוגשו באיחור. ב-1942 הוא ניסה שוב לקבל את מועמדות המפלגה הדמוקרטית לסנאט והפסיד שוב.
רעייתו של מארי, מרי אליס, נפטרה באוקלהומה סיטי ב-28 באוגוסט 1938. כגברת הראשונה לשעבר של אוקלהומה, היא זכתה לכבוד שארונה יוצב בקפיטול המדינתי למחרת היום. היא הייתה הראשונה מבין הגברות הראשונות שזכתה לכבוד זה, והיא נטמנה בטישומינגו ביום המחרת.[6]
לאחר פרישתו, נודע מארי בשל השקפותיו הגזעניות והקונספירטיביות. הוא כתב מאמרים וספרים שדנו בזכויות על פי החוקה. בספריו נראה היה שמארי תמך בפשיזם. הוא תמך במועמדותו של סטרום ת'ורמונד מטעם מפלגת זכויות המדינות כנגד מועמדויותיהם של הארי טרומן ותומאס דיואי בבחירות לנשיאות של 1948.
בנו של מארי, ג'ונסטון מארי, הלך בדרכי אביו, והיה לחבר במפלגה הדמוקרטית. ב-1951, כאשר נבחר מארי הבן כמושל אוקלהומה ה-14, ניהל אביו את טקס ההשבעה של בנו.
ויליאם מארי לא האריך ימים רבים לאחר תום כהונת בנו כמושל. הוא נפטר בטישומינגו ב-15 באוקטובר 1956, כתוצאה משבץ מוחי ודלקת ריאות. הואר נטמן בבית הקברות העירוני של טישומינגו.
על שמו של מארי נקרא הקולג' המדינתי לחקלאות ולמדע שימושי בטישומינגו.[7] שניים ממחוזות אוקלהומה קרויים על שמו: מחוז מארי ומחוז אלפלפה.
קישורים חיצוניים
- ויליאם מארי באתר החברה ההיסטורית של אוקלהומה (באנגלית)
- ויליאם מארי באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- ויליאם מארי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
ביאורים
- ^ Carpetbagger, ביטוי שנפוץ במדינות הדרום החל מתקופת השיקום לתיאור כל איש ממדינות הצפון שהגיע כדי לנצל את האוכלוסייה המקומית לטובתו הכלכלית, הפוליטית והחברתית.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Bryant Jr., Keith L. "Murray, William Henry David (1869–1956)". Encyclopedia of Oklahoma History and Culture – Oklahoma Historical Society.
- ^ Robert L. Dorman, Alfalfa Bill: A Life in Politics, University of Oklahoma Press, 2018, p. 98.
- ^ Danney Goble, Progressive Oklahoma: The Making of a New Kind of State, University of Oklahoma Press, 2015, pp. 143-144.
- ^ Arthur I. Montoya, America’s Original Sin, Xlibris Corporation, 2011, p. 128.
- ^ Huey Pierce Long, Jr., Every Man a King: The Autobiography of Huey P. Long (New Orleans: National Book Club, Inc., 1933), pp. 304–305.
- ^ Edwyna Synar, Remember the Ladies: Chickasaw queen weds colorful governor, Muskogee Phoenix, Dec 9, 2021.
- ^ Rodden, Kirk A. "Murray State College". Encyclopedia of Oklahoma History and Culture – Oklahoma Historical Society.
מושלי אוקלהומה 
| ||
|---|---|---|
|
- מושלי אוקלהומה
- מושלי מדינות ארצות הברית מהמפלגה הדמוקרטית
- חברי בית הנבחרים של ארצות הברית מאוקלהומה
- חברי בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית
- חברי בית המחוקקים של אוקלהומה
- מועמדים לנשיאות ארצות הברית ב-1932
- אמריקאים ממוצא סקוטי
- עורכי דין אמריקאים במאה ה-19
- עורכי דין אמריקאים במאה ה-20
- אמריקאים שנולדו ב-1869
- אמריקאים שנפטרו ב-1956