ג'ים הוג
 | |||||||
| לידה | מחוז צ'רוקי, טקסס, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | יוסטון, טקסס, ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות אוקווד, אוסטין, טקסס, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | ג'יימס סטיבן הוג | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
ג'יימס סטיבן הוג (באנגלית: James Stephen Hogg; 24 במרץ 1851 – 3 במרץ 1906) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מטקסס, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כתובע הכללי ה-22 של טקסס בשנים 1886–1890, וכמושל טקסס ה-20 בשנים 1891–1895.
ראשית חייו
ג'ים הוג נולד במחוז צ'רוקי שבטקסס. הוריו, ג'וזף ל. הוג (אנ') ולוקנדה מק'מת', עברו לטקסס בסוף 1836.[1][2] במלחמת האזרחים האמריקאית שירת אביו כבריגדיר גנרל בצבא הקונפדרציה. ג'וזף הוג נפטר ב-1862, ורעייתו לוקנדה נפטרה שנה לאחר מכן. הוג ושני אחיו גודלו על ידי אחותם, פרנסס. למשפחה היה כסף מועט, והוג זכה לחינוך בסיסי בלבד לפני שהתבקש לצאת לעבודה.[1]
ב-1866 יצא הוג לטסקלוסה שבאלבמה כדי ללמוד.[2] עם שובו לטקסס הוא היה לשוליית מדפיס בעיתון Rusk Chronicle. ב-1867 צעד הוג ממזרח טקסס לעיר קליברן כדי למצוא שם עבודה בעיתון Cleburne Chronicle. זמן קצר לאחר הגעתו עלה באש בניין העיתון, והוג שב למזרח טקסס. בשנים הבאות הוא עבד כפועל עזר בחווה ובמקביל למד משפטים. בהמשך הוא ניהל את העיתון Longview News וייסד את העיתון Quitman News.[1]
ראשית הקריירה הציבורית
ב-1873 נבחר הוג כשופט שלום בעיר קוויטמן.[1] בשנה שלאחר מכן הוא נשא לאישה את שרה אן סטינסון. לשניים נולדו ארבעה ילדים: ויליאם קליפורד (אנ'), אִימָה (אנ'), מייקל, ותומאס אלייג'ה. אימה הוג נקראה על שם גיבורת השיר "הגורל של מרווין" (The Fate of Marvin), שנכתב על ידי טום, אחיו הגדול של הוג, ב-1873. אף על פי שנפוצו שמועות שלהוג הייתה גם בת בשם אוּרָה, מדובר על אגדה אורבנית.[3]
ב-1876 הובס הוג על ידי ג'ון ס. גריפיתק כשהתמודד בבחירות למושב בבית הנבחרים של טקסס.[2] ב-1878 הוא שב לחיים הציבורים כאשר הוא נבחר כפרקליט מחוז ווד, ובשנים 1880–1884 שימש כפרקליט המחוז השיפוטי השביעי של טקסס.[1][2]
הוג היה אחד מהאנשים שהיו אחראים להפיכת מחוז סמית' כמעוז של המפלגה הדמוקרטית במהלך הבחירות לנשיאות של 1884, וסייע לשכנע מצביעים אפרו-אמריקאים להצביע עבור המפלגה. אף על פי שהוא קיבל עידוד להתמודד על מושב בבית הנבחרים של ארצות הברית, דחה הוג את ההצעה ועסק בעריכת דין בעיר טיילר.[2]
התובע הכללי של טקסס
ב-1886 נבחר הוג כתובע הכללי של טקסס על בסיס מצע של רפורמה ברגולציה על חברות הרכבות.[1] באותה תקופה הייתה למדינה הסמכות לפקח על מגזר התחבורה, אך החוקים הקיימים לא נאכפו או שהיו בלתי ברורים. באמצעות מגוון של תמרונים משפטיים אילץ הוג תאגידים שמחוץ לטקסס שהפעילו חברות רכבות להקים משרדי תפעול במדינה. הוא גם שם קץ לתיאום התעריפים בענף הרכבות והציע שבית המחוקקים יגיש הצעה לתיקון לחוקת המדינה ליצירת נציבות הרכבות של טקסס.[4] ב-1888 הגיש הוג תביעה נגד חברות רכבות שבין שאר ההאשמות ניסו ליצור מונופול. הוג זכה בתביעה, והביס את ברון חברת הרכבות רב העוצמה ג'יי גולד (אנ'), ובכך קנה עצמו שם בפוליטיקה של טקסס.
הוג גם ניסה לרסן ניצול לרעה של תאגידים גדולים אחרים. הוא התמודד מול חברות ביטוח "פראיות", ואילץ כמה מהן לעזוב את המדינה, ודרש מאחרות לפעול על פי אמות מידה חוקיות. תחת הנחייתו, נעשתה טקסס למדינה השנייה בארצות הברית שקיבלה חוק נגד הגבלים עסקיים.[4]
מושל טקסס
בתמיכתם של חוואים, מגדלי בקר וסוחרים זעירים, ניצח הוג בבחירות למשרת מושל טקסס של 1890. באותה מערכת בחירות אישר ציבור הבוחרים את התיקון לחוקת טקסס שהתיר את הקמתה של נציבות הרכבות ברוב גדול.[4] ב-3 באפריל 1891 העביר בית המחוקקים באופן גורף חוק להקמת נציבות הרכבות. הוא מינה את לה פאייט ל. פוסטר ואת ויליאם פ מקלין (אנ') כנציבי הרכבות, ואת ג'ון רייגן, יזם חוק הסחר הבין-מדינתי (אנ'), כיושב ראש הנציבות.[5] הוא גם מינה את ידידו הוותיק, קפטן ביל מקדונלד, להחליף את סמואל א. מקמארי כקפטן של פלוגה B של הטקסס ריינג'רס, תפקיד שבו הוא החזיק עד 1907.[6]
ב-1892 התמודד הוג בבחירות לתקופת כהונתו השנייה כמושל על בסיס מצע שכלל חמישה עקרונות: אישור חוקת המדינה, תמיכה בנציבות הרכבות, מניעה מחברות הרכבות להנפיק מניות בעלות ערך מנופח באופן מלאכותי, פיקוח על הנפקת איגרות חוב על ידי המחוזות ועל ידי הרשויות המוקמות, ופיקוח על בעלות על קרקעות על ידי זרים. כאשר הבין יריבו על מועמדות המפלגה הדמוקרטית, ג'ורג' קלארק, שהוק יזכה ככל הנראה במועמדות המפלגה, עזבו תומכיו של קלארק את ועידת המפלגה ועברו למיקום אחר. שם הם הקימו מפלגה חדשה, הדמוקרטים הג'פרסוניים, ובחרו בקלארק כמועמד למשרת המושל. בבחירתם של הנציגים שנותרו בוועידת המפלגה זכה הוג במועמדות בקלות.[7]
המפלגה הרפובליקנית תמכה בקלארק, והמפלגה הפופוליסטית בחרה כמועמד את עורך הדין תואמס לואיס נגנט.[8] בבחירות הכלליות קיבל הוג מספר קולות שהיה גדול מאלו שקיבלו כל אחד מיריביו, אך הייתה זו הפעם הראשונה בתולדות טקסס שבה המועמד הדמוקרטים לא קיבל את רוב הקולות, כלומר יותר ממחצית הקולות.[7]
במהלך תקופת כהונתו השנייה כמושל, קידם הוג שלושה תיקונים לחוקת טקסס. ציבור הבוחרים דחה הצעה לזיכיון לבנקים מדינתיים והצעה לגמלאות לוותיקי הקונפדרציה הנזקקים, אך אישר תיקון לחוקה שקבע קיום בחירות לחברי נציבות הרכבות.[9][10] בעידודו, העביר בית המחוקקים חוק שאפשר לנציבות הרכבות לעדכן תעריפים בהתבסס על הערכה הוגנת, ולשים קץ לנוהג של חברות הרכבות לבצע מניפולציות במניות. כאשר ב-1894 אישר בית המשפט העליון של ארצות הברית את התאמתה לחוקה של נציבות הרכבות בפסק דין "רייגן נגד חברת ההלוואות והנאמנות של החוואים" (Reagan v. Farmers' Loan & Trust Co.), סייע להם חוק זה להיאבק בכוחן של חברות הרכבות.[9]
באפריל 1893 העביר בית המחוקקים חוק שדרש מכל הרשויות המקומיות שהנפיקו איגרות חוב להכין גם תוכנית לגביית מיסים מספיקים לתשלום הריבית. הבטחת הבחירות האחרונה של הוג הוגשמה כאשר בית המחוקקים העביר את חוק הצמיתות והקרקעות התאגידיות, שדרש מתאגידים פרטיים למכור כל אדמה שהם החזיקו למטרות ספקולטיביות תוך 15 שנים.[9] חוק זה היה מלא בפרצות, ולא הייתה לו את ההשפעה שהוג התכוון שיהיה לו.[10]
ב-1894 הגישה טקסס תביעה משפטית נגד חברת סטנדרד אויל (אנ') שבבעלותו של ג'ון ד. רוקפלר ונגד חברת הבת שלה בטקסס, חברת הנפט ווטרס-פירס של מיזורי. הוג והתובע הכללי שלו טענו שהחברות היו מעורבות בהנחות, תיאום מחירים, קונסולידציה, ובטקטיקות נוספות שנאסרו על ידי חוק ההגבלים העסקים של טקסס מ-1889. החקירה הסתכמה בכמה סעיפי אישום, כולל אחד נגד רוקפלר. הוג ביקש שרוקפלר יוסגר ממדינת ניו יורק, אך מושל ניו יורק סירב לבקשה, שכן רוקפלר לא נמלט מטקסס. נגד רוקפלר לא הוגשה מעולם תביעה, אך עובדים אחרים של החברה נמצאו אשמים.[11]
שנותיו האחרונות
כהונתו של הוג כמושל הסתיימה ב-1895, ובאותה שנה הלכה רעייתו לעולמה. אף על פי שהוא לא היה אדם אמיד כשסיים את כהונתו, באמצעות קשריו הוא נעשה מעורב בעסקות מקרקעין ונפט וצבר הון גדול.[3]
בבחירות לנשיאות של 1896 ובאילו של 1900 נאם הוג לטובתו של ויליאם ג'נינגס ברייאן במסגרת הפעילות של טמאני הול. הוא גם גילה עניין ברעיון שהוביל לכרייתה של תעלת פנמה. כמי שהצליח כמשקיע בנפט, גילה הוג עניין בנתיב ספנות שיקשר בין טקסס לבין אמריקה הדרומית, וכן בין טקסס לבין אסיה. ב-19 באפריל 1900 הוא נאם בווייקו, שהם הוא אמר: "בואו נגרום לכך שטקסס, מדינת האימפריה, תישלט על ידי העם, ולא שטקסס תישלט על ידי תאגידים לוביסטים".[12]
ב-1901 ייסד הוג את חברת טקסס (Texas Company), קודמתה של "טקסקו" (Texaco), בשותפות עם ג'וזף ס. קלינן (אנ'), ג'ון וורן גייטס (אנ') וארנולד שלאט (אנ').
בינואר 1905 נפצע הוג בתאונת רכבת בעת שהיה בנסיעת עסקים, ומעולם לא החלים לחלוטין.
מותו
ג'ים הוג נפטר ביוסטון ב-3 במרץ 1906, בגיל 54. הוא נטמן בבית הקברות אוקווד שבאוסטין.
הוג ביקש שבמקום מצבה מסורתית, יינטע על קברו עץ פקאן, ושזרעי העץ יופצו ברחבי המדינה כדי להפוך את טקסס ל"ארץ העצים". בקשתו מולאה, וכך ניתנה תשומת לב רבה יותר לעצי הפקאן. ב-1919 הכריז בית המחוקקים של טקסס על הפקאן כעץ שמסמל את המדינה.[13] העיירה סן סבה שבטקסס טוענת להיות "בירת הפקאנים של העולם".[14]
על שמו של הוג קרוי מחוז ג'ים הוג שבטקסס. בית הספר חטיבת הביניים על שם ג'ייס ס. הוג שבשכונת נורהיל שביוסטון קרוי על שמו.[15]
ב-22 באוגוסט 2017 הסירה אוניברסיטת טקסס באוסטין את פסליהם של שלושה אנשי הקונפדרציה, ביניהם פסלו של הוג (אנ'). נשיא האוניברסיטה הסביר שהסרת הפסל בוצע בשל המחאות האלימות בעצרת איחוד הימין האמריקאי בשארלוטסוויל.[16] בדצמבר 2018 הוצב הפסל מחדש באגף המזרחי של הבניין המרכזי של האוניברסיטה.[17]
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 1528-1529
- Cotner, Robert (1959). James Stephen Hogg: A Biography. Austin: University of Texas Press.
- Hart, James P. "What James Stephen Hogg Means to Texas: An Address." Southwestern Historical Quarterly 55.4 (1952): 439-447.
- Hickey, Carroll Elvin. "A Rhetorical Analysis of Representative Gubernatorial Campaign Speeches by James Stephen Hogg (1890-1892)". (Dissertation, Louisiana State University and Agricultural & Mechanical College, 1977).
קישורים חיצוניים
- ג'ים הוג באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ג'ים הוג באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- ג'ים הוג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 Hendrickson, Kenneth E. Jr. (1995), The Chief of Executives of Texas: From Stephen F. Austin to John B. Connally, Jr., College Station: Texas A&M University Press, p. 120.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 Cotner, Robert C., James Stephen Hogg, Handbook of Texas.
- ^ 3.0 3.1 Hendrickson, Kenneth E. Jr. (1995), The Chief of Executives of Texas: From Stephen F. Austin to John B. Connally, Jr., College Station: Texas A&M University Press, p. 130.
- ^ 4.0 4.1 4.2 Hendrickson, Kenneth E. Jr. (1995), The Chief of Executives of Texas: From Stephen F. Austin to John B. Connally, Jr., College Station: Texas A&M University Press, p. 122.
- ↑ Hendrickson, Kenneth E. Jr. (1995), The Chief of Executives of Texas: From Stephen F. Austin to John B. Connally, Jr., College Station: Texas A&M University Press, p. 123.
- ↑ "McDonald, William Jesse". tshaonline.org.
- ^ 7.0 7.1 Hendrickson, Kenneth E. Jr. (1995), The Chief of Executives of Texas: From Stephen F. Austin to John B. Connally, Jr., College Station: Texas A&M University Press, p. 124.
- ↑ Miller, Worth Robert (June 15, 2010). "Nugent, Thomas Lewis". Handbook of Texas Online.
- ^ 9.0 9.1 9.2 Hendrickson, Kenneth E. Jr. (1995), The Chief of Executives of Texas: From Stephen F. Austin to John B. Connally, Jr., College Station: Texas A&M University Press, p. 125.
- ^ 10.0 10.1 Hendrickson, Kenneth E. Jr. (1995), The Chief of Executives of Texas: From Stephen F. Austin to John B. Connally, Jr., College Station: Texas A&M University Press, p. 126.
- ↑ Hendrickson, Kenneth E. Jr. (1995), The Chief of Executives of Texas: From Stephen F. Austin to John B. Connally, Jr., College Station: Texas A&M University Press, p. 127.
- ↑ The short story of Harry Peyton Steger: chapter 46, By Allen Rich, with excerpts from The Letters of Harry Peyton Steger 1899-1912, May 4, 2009.
- ↑ The Texas State Tree: Pecan, Texas Proud.
- ↑ "Town website for San Saba, Texas". Town of San Saba Texas.
- ↑ "School Histories Middle Schools". Houston Independent School District.
- ↑ Matthew Watkins (August 22, 2017). "UT-Austin removes Confederate statues in the middle of the night". Texas Tribune.
- ↑ "Relocating the James Hogg Statue - Office of the President - The University of Texas at Austin". president.utexas.edu. December 6, 2018. Archived from the original on October 17, 2019.
ג'ים הוג41255222Q728530