וינטרופ רוקפלר
.jpg) | |||||||
| וינטרופ רוקפלר, 1969 | |||||||
| לידה | ניו יורק, מדינת ניו יורק, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | פאלם ספרינגס, קליפורניה, ארצות הברית | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | חוות וינרוק, מורילטון, ארקנסו, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
וינטרופ רוקפלר (באנגלית: Winthrop Rockefeller; ) היה פילנתרופ ופוליטיקאי אמריקאי מארקנסו, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל ארקנסו ה-37 בשנים 1967–1971. רוקפלר היה בנם הרביעי וילדם החמישי של המשקיע ג'ון ד. רוקפלר, הבן ושל אבי אולדריץ' רוקפלר. הוא היה אחד מנכדיו של השותף המייסד של סטנדרד אויל ג'ון ד. רוקפלר. כיזם בארקנסו, הוא מימן מיזמים מקומיים רבים, כולל מספר של מרפאות באזורים עניים, עד שנבחר ב-1966 כמושל המדינה הרפובליקני הראשון מאז תקופת השיקום. על אף האשמות בחוסר הבחנה בצרכיהם של המצביעים בעלי ההכנסות הנמוכות, נבחר רוקפלר לתקופת כהונה שנייה ב-1968 והשלים את תהליך השילוב הגזעי בתי הספר של ארקנסו.
ראשית חייו
וינטרופ רוקפלר נולד בניו יורק כבנם של הפילנתרופ ג'ון ד. רוקפלר, הבן ושל אשת החברה אביגיל גרין "אבי" אולדריץ'. הוא היה אחד מנכדיו של מייסד חברת סטנדרד אויל ג'ון ד. רוקפלר. הייתה לו אחות גדולה אחת בשם אבי, שלושה אחים גדולים ממנו, ג'ון השלישי, נלסון ולורנס, ואח צעיר בשם דייוויד. נלסון כיהן לימים כמושל ניו יורק וכסגן נשיא ארצות הברית תחת הנשיא ג'רלד פורד.
וינטרופ רוקפלר למד באוניברסיטת ייל בשנים 1931–1934 עד שפרש כדי לעבוד בתעשיית הנפט. לפני לימודיו בייל, הוא סיים את לימודיו בבית הספר לומיס צ'פי בווינדזור, קונטיקט.
שירות צבאי
ב-22 בינואר 1941 התגייס רוקפלר כטוראי בצבא ארצות הברית בתקופה שבה ארצות הברית הייתה עדיין מדינה נייטרלית במהלך מלחמת העולם השנייה. בתחילה הוא הוצב ברגימנט ה-26 של הדיוויזיה הראשונה, ומאוחר יותר הוא הוצב בדיוויזיה ה-77. בסופו של דבר הוא התקדם עד דרגת לוטננט קולונל. עם הדיוויזיה ה-77 הוא שירת בהקרב על גואם ובקרב לייטה. הוא עוטר בכוכב הארד ובלב הארגמן על פעולותיו על סיפון נושאת הגיסות "אנריקו" (USS Henrico) לאחר מתקפת קמיקזה במהלך קרב אוקינאווה. דמותו מופיעה בהיכל התהילה של קציני הרגלים בפורט בנינג, ג'ורג'יה.
קריירה עסקית
שנותיו של רוקפלר לאחר המלחמה לא היו מאושרות. הוא עבד בחבר הנפט סוקוני-ואקום (Socony-Vacuum), הוא לא עמד בדרישות אורח החיים המגביל שהיה מצופה ממנו ומאחיו. כשתיין כבד שנודע בסגנון חייו הנהנתני, הוא פקד לעיתים קרובות בתי קפה מהודרים עד שעות הלילה המאוחרות.
בראשית 1953 נמלט רוקפלר מהחברה הניו יורקית אל הניגוד שלה, כאשר ביקר ידיד ותיק משירות הצבאי מליטל רוק, ארקנסו, איש העסקים פרנק ניוול. תוך פחות משנה הוא רכש כברת אדמה גדולה על פסגת הר פטיט ג'ין שליד העיר מורליטון, אשר נקראה חוות וינרוק.
ארקנסו קידמה בברכה את רוקפלר, ועד מהרה הוא הכה בה שורשים. יחד עם אשתו השנייה, ג'נט אדריס רוקפלר, הוא העניק תמיכה מיוחדת למרכז האומניות של ארקנסבו (כיום מוזיאון ארקנסו לאומנויות היפות). קרן רוקווין העניקה תמיכה למטרות ראויות ברחבי המדינה.
עד מהרה משך רוקפלר את תשומת ליבו של מושל המדינה אורוול פובוס. מתוך רצון נואש לבנות את כלכלתה המדשדשת של ארקנסו, מינה פובוס ב-1955 את רוקפלר לנציבות הפיתוח התעשייתי של המדינה. רוקפלר מילא את תפקידו זה ברצינות, ועד שסיים את עבודתו בנציבות לאחר תשע שנים, עברה ארקנסו שינוי משמעותי בכלכלתה. לזכותו נזקפה הבאתם של יותר מ-600 מפעלים לארקנסו, שסיפקו 90,000 מקומות עבודה חדשים. הפיתוח התעשייתי של המדינה צמח ב-47.5 אחוזים, ושכר עובדי התעשייה עלה ב-88 אחוזים, ובשוואה לעלייה הלאומית של 36 אחוזים.
הצלחתו של רוקפלר בפיתוח התעשייתי, שלא לומר שמו המפורסם והונו העצום, קירבו אותו לפוליטיקה. כרפובליקני על פי מסורת משפחתו, הוא הזדעזע מהאקלים הפוליטי של ארקנסו. ממשלת המדינה נשלטה על ידי המפלגה הדמוקרטית, אך רוב השליטה האמיתית הייתה בידו של המושל פובוס. כמי שכבר כיהן במשרתו כבר עשור ב-1964, השתמש פובוס בכוחו למנות אנשים כדי ליצור אימפריה פוליטית בלתי מנוצחת לכאורה.
ראשית הקריירה הפוליטית
ב-1964 התפטר רוקפלר ממשרתו בנציבות הפיתוח התעשייתי וניהל את מסע הבחירות שלו למשרת מושל ארקנסו מול פובוס. מסע הבחירות שלו לא נחל הצלחה בסופו של דבר, אך הוא השקיע מאמצים וביצע צעדי רפורמה במפלגה הרפובליקנית הקטנה של ארקנסו כדי לבנות את הבמה לקראת העתיד. באותה שנה סירב אוזרו קוב, לשעבר יושב ראש המפלגה הרפובליקנית בארקנסו שגם שימש כתובע פדרלי של מחוז מזרח ארקנסו, לתמוך ברוקפלר, ולעומת זאת תמך בגלוי בפובוס, שעקב כך מינה את קוב באופן זמני למשרת שופט בבית המשפט העליון של ארקנסו.
בחירות 1966
ב-1966, כאשר התמודד רוקפלר בפעם השנייה על משרת מושל ארקנסו, 11 אחוזים בלבד מאוכלוסיית המדינה החשיבו את עצמם כרפובליקנים. אך ארקנסו עייפה מפובוס לאחר שש תקופות הכהונה שלו כמושל וכראש המנגנון של המפלגה הדמוקרטית. נראה היה שהדמוקרטים עצמם היו מעוניינים יותר ברפורמה שרוקפלר הציע במסע הבחירות שלו מאשר "להשיג ניצחון נוסף עבור המפלגה". קואליציה יוצאת דופן של מצביעים תומכי רפורמה רפובליקנים ודמוקרטים הזניקה את רוקפלר אל תפקיד המושל, כאשר הוא הביס את תומך ההפרדה הגזעית, איש המפלגה הדמוקרטית ושופט בית המשפט העליון של ארקנסו לשעבר, ג'יימס ד. ג'ונסון.
בעת שנבחר רוקפלר למשרת המושל, כבר כיהן אחיו נלסון רוקפלר כמושל ניו יורק מאז 1959, והמשיך לכהן בתפקידו במשך כל ארבע שנות כהונתו של אחיו כמושל. הם צוינו לעיתים קרובות כזוג האחים הראשונים שכיהנו כמושלים בעת ובעונה אחת, אך למעשה הם היו זוג האחים השלישי שכיהנו כמושלים בו זמנית בהיסטוריה של ארצות הברית. המקרים הקודמים היו לוי לינקולן הבן, שכיהן כמושל מסצ'וסטס בשנים 1827–1829 במקביל לאחיו, מושל מיין אינוק לינקולן, ומושל קליפורניה ג'ון ביגלר, שבשנים 1852–1855 כיהן במקביל לאחיו, מושל פנסילבניה ויליאם ביגלר. בהמשך, כיהנו במקביל ג'ורג' ווקר בוש וג'ב בוש כמושל טקסס וכמושל פלורידה, בהתאמה בשנים 1999–2000.
בוועידה הארצית של הרפובליקנים של 1968 זכה וינטרופ רוקפלר לגיבוי מחברי משלחת הצירים של ארקנסו כ"בן המועדף" למועמדות לנשיאות. הוא קיבל את כל 18 הקולות של המשלחת. אחיו נלסון, שאז סיכם מסע בחירות מול ריצ'רד ניקסון, קיבל 277 קולות. הייתה זו הפעם היחידה במאה ה-20 ששני אחים התמודדו במקביל על מועמדות לנשיאות באותה מערכת בחירות.
מושל ארקנסו
ממשל רוקפלר יצא בהתלהבות לסדרה של צעדי רפורמה, אך נתקל בבית מחוקקים דמוקרטי עוין. רוקפלר סבל מכמה מתקפות אישיות ומקמפיין שמועות מתואם בנוגע לחייו האישים.
החוקרים דיאן בלייר וג'יי ל. ברת' מציינים: "כל עוד הנהיג רוקפלר את הרפובליקנים של ארקנסו, עמד בראש המפלגה צוות פרוגרסיבי ורפורמי, ואלו שרוקפלר הכניס למפלגה המשיכו לשמש בתפקידים בה ולעצב את ההעדפות בבחירות לנשיאות עד 1980", כאשר נבחר רונלד רייגן כמועמד המפלגה ולאחר מכן כנשיא, תוך כדי הצבעה מוצלחת עבורו בארקנסו, ופרנק ד. רייט נבחר אז כמושל ועבר משורות הדמוקרטים אל הרפובליקנים.[1] בסופו של דבר, צמיחתה של המפלגה הרפובליקנית הייתה איטית בארקנסו בהשוואה לשאר מדינות הדרום בעידן שלאחר ההפרדה הגזעית. בלייר וברת' ייחסו את ההתפתחות האיטית של המפלגה ל"מסורת שחשובה עבור אנשי האזורים הכפריים. הם מחפשים אחר דרכים להישאר במפלגה הדמוקרטית".[2]
לדברי הביוגרפית שלו, קאתי קונזינגר אורווין, הצעות הרפורמה ל"ממשלה טובה" של רוקפלר כללו: עדכון חוקת ארקנסו, ארגון מחדש של הממשלה, רפורמה בחוקי הבחירות (איסור על עובדי מדינה מלעסוק בפעילות פוליטית במסגרת עבודתם), קביעות בעבודה למורים, מימון מכספי המיסים לגני ילדים, תוכניות השכלה למבוגרים, שיקום והכשרה מקצועית בבתי הכלא, וניסיונות חוזרים ונשנים לגיוס מיזמי תעשייה. אחד מצעדי הרפורמה של רוקפלר שזכו לפרסום רב היה הפסקת ההימורים הבלתי חוקיים בעיר הנופש הוט ספרינגס. הוא גם קידם מהלכי התייעלות בממשלת המדינה ודאג להעברת חוק שכר מינימום.
אורווין קבעה שמתנגדיו של רוקפלר יצרו ראיה ציבורית שלילית שלו בשל חסרונותיו האישיים ולא בשל הישגיו כמושל או העדרם. כמי שנחשב לאיש ממשל חלש, הוא היה תלוי יתר על המידה באנשי הסגל שלו. הוא התנהל באופן כה בלתי תקין עד שלעיתים קרובות לא עלה בידם של עובדיו לענות על תכתובות הדואר שלו. הוא היה מגיע באופן קבוע לפגישות באיחור. מושב מיוחד של בית המחוקקים שכונס במאי 1968 היה הרה אסון באופן מיוחד. סקר דעת קהל שנערך באותה שנה קבע שרוקפלר נראה "מוזר, נוכרי, וזר" לרבים בקהל המצביעים. הסקר הראה שרבים סברו שרוקפלר שאף לצבור יותר מדי כוח, שהוא נוהג לשתות יתר על המידה, ושהוא בילה מעט מדי זמן במילוי תפקידו. רוב הנסקרים אמור שרוקפלר העשיר, על אף רצונו ב"ממשלה טובה", לא יכול להבין את הבעיות של האנשים מהרחוב בעלי ההכנסה המוגבלת או אלו ממעמד הביניים שהיו מוגבלים באפשרויותיהם להשקעה.
רוקפלר גילה עניין מיוחד ברפורמה במערכת הכליאה של ארקנסו. זמן קצר לאחר בחירתו הוא קיבל דוח מזעזע ממשטרה המדינה של ארקנסו על התנאים הקשים במערכת בתי הסוהר. הוא הכריז על חוסר הצדק שבעניין והקים מחלקת בתי סוהר חדשה. הוא מינה למערכת מנהל חדש, טום מורטון, שהיה פנולוג מקצועי. אף על פי כן, שנה לאחר מכן הוא פיטר את מורטון, כאשר ניסיונותיו האגרסיבי של זה האחרון לחשוף עשרות שנים של שחיתות במערכת גרמו לביזיון של ארקנסו ברחבי ארצות הברית.
רוקפלר גם התמקד במערכת החינוך המדולדלת של ארקנסו והציע את הרחבת המימון עבור בניית בתי ספר חדשים והגדלת משכורות המורים כאשר בית המחוקקים אפשר זאת.
רוב תקופת כהונתו השנייה של רוקפלר כמושל עברה בעימות עם בית המחוקקים הלעומתי. ב-1969 הוא אמר למחוקקים שמשמעות בחירתו לכהונה שנייה בנובמבר האחרון הייתה שרוב דליל של המצביעים אישר את העלאת המיסים. הוא הציע להוציא מחצית מההכנסות המדינה החדשות לחינוך, 12 אחוזים לבריאות ורווחה, 10 אחוזים לממשל המקומי, ואת שאר התקציב על משכורות עובדי המדינה ועל ייעול השירותים הציבוריים. "אין שום קישוטים במה שאני מציע... שום מותרות... שום אנדרטאות עבורי... אני מפציר בכל אחד מחברי האספה הכללית כפי שאני דורש מעצמי: הקשיבו לקולם של האנשים... לא לאינטרסים האנוכיים".
כתב העיתון ארקנסו גזט בליטל רוק, ארנסט דומס, ציין שחבילת ההכנסות של רוקפלר נידונה בהכרח לכישלון בשני בתי בית המחוקקים אף על פי שחלקים ממנה יושמו בממשלו של המושל הבא, הדמוקרט דייל במפרס. דומס מתאר את רוקפלר כ"מושל הליברלי ביותר בתולדות ארקנסו" לאור ניסיונותיו להעלות את המיסים כדי להרחיב את ממשלת המדינה, לתמוך בזכויות האזרח ולהתנגד לעונש מוות.
במהלך תקופת כהונתו זו השלים רוקפלר בחשאי ובהצלחה את מהלכי שילוב האפרו-אמריקאים בבתי הספר של ארקנסו, מהלך שהיה פצצה פוליטית שנים ספורות קודם לכן. הוא הקים את מועצת יחסי האנוש על אף התנגדות בבית המחוקקים. עם סיום כהונתו של רוקפלר כמושל, התהדרה ארקנסו ברמה הגבוהה ביותר של שילוב גזעי מבין כל מדינות ארצות הברית. הוא גם היה היחידי מבין מושלי מדינות הדרום שקיים טקס זיכרון פומבי למרטין לותר קינג, שנרצח בעת כהונתו.
בחירות 1970
במערכת הבחירות של 1970 ציפה רוקפלר להתמודד מול פובוס, שהוביל את אנשי המשמרת הוותיקה של המפלגה דמוקרטית, אך בסופו של דבר ניצב מולו דייל במפרס הבלתי מוכר עד אז, שצמח בצמרת מפלגתו באמצעות הבטחת צעדי רפורמה. הכריזמה של במפרס ו"פניו הרעננים" היו יותר מדי בשביל רוקפלר. הוא נוצח במערכת הבחירות לתקופת כהונה שלישית, אך בלי משים הניע את הדמוקרטים לבצע רפורמות במפלגתם.
לצד תבוסתו של רוקפלר בבחירות למשרת המושל, ירד מספרם של הרפובליקנים בבית המחוקקים המדינתי לנציג אחד בבית הנבחרים של ארקנסו, פרסטון בינום, ונציג אחד בסנאט המדינתי, ג'ים קלדוול. דני פטריק, שנבחר לבית המחוקקים בשתי מערכות הבחירות שבהן נבחר רוקפלר כמושל, נוצח על ידי הרפובליקני סטיבן א. סמית, שבגיל 21 היה לצעיר המחוקקים אי פעם בארקנסו, תואר שהחזיק פטריק עצמו כאשר נבחר ארבע שנים קודם לכן. לימים היה סמית' לעוזרו האישי של ביל קלינטון בתקופת כהונתו הראשונה כמושל.
בצעד דרמטי אחרון לפני סיום כהונתו, רוקפלר, שהיה מתנגד ותיק לעונש המוות, המתיק את גזרי הדין של כל הנידונים למוות בארקנסו שציפו להוצאתם להורג, ודחק במושלי מדינות אחרות לעשות כמוהו.[3] 33 שנים לאחר מכן, בינואר 2003, נקט מושל אילינוי היוצא ג'ורג' ראיין בצעד דומה כאשר המתיק את עונשיהם של 167 נידונים למוות במדינתו.
חיים אישיים
על פי מאמר בעיתון Texas Monthly, קנדיס ג'ונסון (לבית וות'רבי), שלימים נודעה כאשת חברה ביוסטון בשם קנדי מוסלר, הייתה ביחסים עם רוקפלר במהלך שירותו הצבאי בדרום.[4]
בפברואר 1948 נשא רוקפלר לאישה את השחקנית ברברה "בובו" סירס. קודם לכן היא הייתה נשואה לאיש החברה הגבוהה מבוסטון, ג'ון סירס הבן. חתונת הזוג התקיימה בפלורידה ובקבלת הפנים הופיעה מקהלה בשירי ספיריטואלז. בספטמבר אותה שנה נולד בנם, וינטרופ פול רוקפלר, שלימים כיהן כסגן מושל ארקנסו מ-1996 ועד למותו ב-2006. השניים נפרדו ב-1950 והתגרשו ב-1954.
ביוני 1956 נישא רוקפלר בשנית לאשת החברה ילידת סיאטל ג'נט אדריס, אמא לשני ילדים מנישואיה הקודמים. לשניים לא נולדו ילדים והם התגרשו זמן קצר לאחר תום כהונתו של רוקפלר כמושל ב-1971. כגברת הראשונה של ארקנסו, גילתה ג'נט עניין בסוגיות הקשורות לבריאות הנפש.
בספטמבר 1972 אובחן אצל רוקפלר סרטן הלבלב שלא ניתן היה לרפאו בניתוח, והוא החל בסבב של טיפולי כימותרפיה. עם שובו לארקנסו נתקף הציבור בהלם ממראהו הכחוש.
וינטרופ רוקפלר נפטר בפאלם ספרינגס, קליפורניה ב-22 בפברואר 1973, בגיל 60. גופתו נשרפה ואפרו נטמן בחוות וינרוק.
מורשתו והנצחתו
מורשתו של וינטרופ רוקפלר משתקפת באין ספור פעילויות הצדקה, המלגות ופעילויות "קרן וינטרופ רוקפלר" (Winthrop Rockefeller Foundation) ו"קרן הצדקה על שם וינטרופ רוקפלר" (Winthrop Rockefeller Charitable Trust), כולל "וינרוק אינטרניישנל" (Winrock International), מוסד ללא כוונת רווח בינלאומי שבסיסו בליטל רוק ומשימתו היא להעצים אנשם מוחלשים, להרחיב את ההזדמנויות הכלכליות ולשמור על משאבי הטבע.[5] קרן וינטרופ רוקפלר מספקת מימון למיזמים ברחבי ארקנסו לעידוד פיתוח כלכלי, חינוך וצדק גזעי וחברתי. ב-1964 ייסד רוקפלר את מוזיאון המכוניות בהר פטיט ג'ין, שלאחר מותו ב-1973 הועבר לידי מערכת הפארקים המדינתיים של ארקנסו, והוקם מוסד ללא כוונת רווח לניהול המוזיאון. במרץ 2007 התחייבה קרן הצדקה למימון בסכום של 100,000 דולר לפעילות השוטפת אם המוזיאון יגייס סכום זהה עד סוף השנה.[6]
מכון וינטרופ רוקפלר (Winthrop Rockefeller Institute), שהוקם ב-2005, הוא מוסד ללא כוונת רווח בפטיט ג'ין שמטרתו להמשיך את גישתו השיתופית של וינטרופ רוקפלר ליצירת שינוי מהפכני, והוא ארגון תומך של מערכת אוניברסיטת ארקנסו. קרן הצדקה העניקה ב-2018 למוסד תרומה של 100 מיליון דולר, שמוחזקת על ידי מוסד אוניברסיטת ארקנסו.[7]
דמותו של רוקפלר הופיעה על שער המגזין טיים ב-2 בדצמבר 1966.[8]
מרכז הקניות וינרוק באלבקרקי, ניו מקסיקו קרוי על שמו של רוקפלר. הוא הקים את המרכז במסגרת יחסים עם אוניברסיטת ניו מקסיקו.[9]
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 1, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 95-96.
- Winthrop Rockefeller: From New Yorker to Arkansawyer, 1912-1956, John A. Kirk, Fayetteville: University of Arkansas Press, 2022.
- Memoirs, David Rockefeller, New York: Random House, 2002.
- The Life of Nelson A. Rockefeller: Worlds to Conquer, 1908–1958, New York: Doubleday, 1996.
- Winthrop Rockefeller, Philanthropist: A Life of Change, John L. Ward, Fayetteville: University of Arkansas Press, 2004.
- Agenda for Reform: Winthrop Rockefeller As Governor of Arkansas, 1967–71, Cathy Kunzinger Urwin, Fayetteville: University of Arkansas Press, 1991.
- "Friendly Rivalry: Winthrop Rockefeller Challenges Orval Faubus in 1964", Billy Hathorn, Arkansas Historical Quarterly, Vol. 53, No. 4 (Winter 1994), 446–473.
קישורים חיצוניים
- וינטרופ רוקפלר באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- וינטרופ רוקפלר באנציקלופדיה של ארקנסו (באנגלית)
- וינטרופ רוקפלר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אתר קרן וינטרופ רוקפלר
- אתר וינרוק
- וינטרופ רוקפלר באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- וינטרופ רוקפלר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Diane Divers Blair (1938-2000) and Jay L. Barth (born 1939), Arkansas Government and Politics, 2nd ed. (Lincoln, Nebraska: University of Nebraska Press, 2005), p. 71.
- ^ Diane Divers Blair (1938-2000) and Jay L. Barth (born 1939), Arkansas Government and Politics, 2nd ed. (Lincoln, Nebraska: University of Nebraska Press, 2005), p. 340.
- ^ "The Law: Clemency in Arkansas". 11 January 1971. Archived from the original on December 2, 2008.
- ^ Hollandsworth, Skip (17 November 2021). "The Notorious Mrs. Mossler". Texas Monthly.
- ^ "Winrock International", The Encyclopedia of Arkansas History & Culture.
- ^ "wmcstations.com via AP". wmcstations.com. Archived from the original on 27 September 2007.
- ^ "Our History". Winthrop Rockefeller Institute.
- ^ U.S. Edition, December 2, 1966 Vol. 88 No. 23 Time Magazine
- ^ "Mid-Heights - A Sense of Place - Albuquerque's Environmental Story". Archived from the original on 2006-07-21.
