ג'ורג' ראיין
 | |||||||
| ג'ורג' ראיין, 2007. | |||||||
| לידה | מקוקיטה, איווה, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שם מלא | ג'ורג' הומר ראיין | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
ג'ורג' הומר ראיין (באנגלית: George Homer Ryan; ) הוא פוליטיקאי אמריקאי מאילינוי, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל אילינוי ה-39 בשנים 1999–2003. לפני כן הוא כיהן כסגן מושל המדינה, כמזכיר המדינה שלה וכחבר בית המחוקקים שלה, כולל שנתיים כיושב ראש הבית. שמו של ראיין משך תשומת לב ברמה הלאומית כאשר ב-1999 הוא עצר את ההוצאות להורג באילינוי וב-2003 המתיק 167 עונשי מוות למאסר עולם.[1] מאוחר יותר הוא הורשע בבית משפט פדרלי בסעיפי שחיתות וריצה יותר מחמש שנים בבית סוהר פדרלי ושבעה חודשים במעצר בית. הוא שוחרר ממאסרו ביולי 2013.
ראשית חייו
ג'ורג' ראיין נולד בעיר מקוקיטה שבאיווה לג'אנט (לבית באומן) ותומאס ראיין, רוקח במקצועו,[2] וגדל בקנקאקי, אילינוי. לאחר שירות בצבא ארצות הברית במלחמת קוריאה, הוא עבד בשני בתי המרקחת של אביו. הוא למד בקולג' פאריס המדינתי לרוקחות (כיום האוניברסיטה המדינתית פאריס) בביג רפידס, מישיגן. בסופו של דבר הוא הפך את צמד בתי המרקחת של אביו לרשת מצליחה בניהול משפחתי, שהרוויחה ממכרזים ממשלתיים לאספקת תרופות למוסדות סיעודיים, ונמכרה ב-1990. בעת שגויס לשירות במלחמת קוריאה, שירת ראיין שם 13 חודשים כרוקח.[3]
ב-1956 נשא ראיין את לורה לין לאו, שגדלה בארומה פארק, אילינוי, שם משפחתה, שמוצאה מגרמניה, חיה מאז 1834. בבעלותו של אביה הייתה אחת מהחברות הראשונות בארצות הברית לזרעי כלאיים.[4] לזוג נולדו חמש בנות (מתוכן שלישייה אחת) ובן אחד. לורה לאו ראיין נפטרה מסרטן הריאה ב-2011. אחיו של ראיין, טום, היה דמות בולטת בפוליטיקה של מחוז קנקאקי.
קריירה פוליטית
הקריירה הפוליטית של ראיין החלה כאשר הוא היה חבר במועצת מחוז קנקאקי בשנים 1968–1973 (אחיו, טום ג'. ראיין, היה ראש עיריית קנקאקי בשנים 1965–1985). לאחר מכן הוא נבחר לבית הנבחרים של אילינוי, שם הוא כיהן בשנים 1973–1983, כולל שתי תקופות כהונה כיושב ראש סיעת המיעוט ותקופת כהונה אחת כיושב ראש הבית. בעשרים השנים הבאות הוא כיהן בתפקידים מדינתיים, כסגן המושל תחת המושל ג'יימס תומפסון בשנים 1983–1991, כמזכיר המדינה של אילינוי בשנים 1991–1999, וכמושל אילינוי בשנים 1999–2003. במהלך תקופת כהונתו הראשונה כמזכיר המדינה, נמתחה עליו ביקורת בפומבי ממי שכיהן אז כגזבר המדינה, פאט קווין. במיוחד הוא ביקר אותו על רישיונות נהיגה שמשרדו של ראיין הנפיק לנהגי רכב כבד. היריבות בין השניים הובילי את קווין לניסיון כושל להתמודד מול ראיין בבחירות הכלליות למשרת מזכיר המדינה ב-1994.
מושל אילינוי
ב-1998 נבחר ראיין כמושל אילינוי לאחר שזכה ב-51 אחוזים מן הקולות מול 47 האחוזים שקיבל המועמד הדמוקרטי גלן פושארד. שותפתו למרוץ של ראיין הייתה חברת בית הנבחרים של אילינוי, קורין ווד, שנבחרה כסגנית המושל האישה הראשונה באילינוי. הוצאות מסע הבחירות של ראיין היו גבוהות פי ארבעה מאלו של פושארד, שהיה מאמין גדול ברפורמות במימון מסעות הבחירות, הציב מגבלות על תרומות של יחידים וסירב לקבל תרומות מתאגידים או מבעלי אינטרסים מיוחדים.
אחד המיזמים שהיו חביבים על ראיין כמושל היה מהלך תיקון נרחב של מערכת הכבישים המהירים של אילינוי שנקראה "Illinois FIRST" (מילולית: "אילינוי תחילה"). FIRST היו ראשי תיבות של "Fund for Infrastructure, Roads, Schools, and Transit" ("מימון לתשתיות, כבישים, בתי ספר ותחבורה"). החוק בעניין, שנחתם במאי 1999 קבע חבילה תקציבית של 6.3 מיליארד דולר לשימוש לבתי ספר ולמיזמי תחבורה. עם תוכניות מימון משלימות, סיפקה תוכנית FIRST סכום של 2.2 מיליארד דולר לבתי ספר, 4.1 מיליארד דולר לתחבורה ציבורית, 4.1 מיליארד דולר לכבישים, ו-1.6 מיליארד דולר למיזמים אחרים. הוא גם שיפר את טכנולוגיית התשתיות של אילינוי, יצר את אחד ממשרדי הטכנולוגיה הראשונים בארצות הברית ברמה המדינתית, והעלה את הדירוג הטכנולוגי של אילינוי מהמקום ה-48 מתוך 50 המדינות כשנכנס לתפקידו אל המקום הראשון שנתיים לאחר מכן. ראיין קבע שיא בשיעור המימון למערכת החינוך, כולל 51 אחוזים מכלל הכנסות המדינה החדשות בעת כהונתו כמושל, בנוסף למיליארדי דולרים שהוצאו באמצעות תוכנית FIRST שבמסגרתה נבנו ושופצו ביתי ספר ותשתיות חינוכיות. ב-1999 גרם ראיין למחלוקת כאשר היה המושל המכהן הראשון בארצות הברית שנפגש עם נשיא קובה פידל קסטרו. בעקבות ביקורו של ראיין בקובה הועבר אליה סיוע הומניטרי של מיליון דולר, אך הוא ספג ביקורת מצד קבוצות של מתנגדי קסטרו.[5] ב-2000 שימש ראיין כיושב ראש אגודת המושלים של המערב התיכון.
עונשי המוות
ראיין סייע לחדש את הוויכוח על עונשי המוות כאשר כמושל הוא הכריז ב-2000 על השעיית ההוצאות להורג במדינתו. החלטה זו הושפעה עמוקות מתביעות משפטיות שהוגשו על ידי אסירים משוחררים שנתנו הודאות כוזבות שנגבו בעינויים תחת ניהולו של מפקד משטרה בשם ג'ון ברג'. "כעת שחררנו יותר אנשים בהשוואה לאלו שהוצאנו להורג על פי המערכת שלנו", הוא אמר. "יש פגם במערכת, ללא שום ספק, ויש לחקור אותו".[6] עד לאותה נקודת זמן הוצאו להורג באילינוי 12 איש מאז חידוש עונש המוות בארצות הברית ב-1977, כשאחת מההוצאות להורג, זו של חבר כנופיית המרטשים אנדקרו קוקוראליס, התקיימה בראשית תקופת כהונתו של ראיין כמושל. ראיין סירב להיפגש עם מנהיגים דתיים ואחרים בנוגע לעיכוב ההוצאה להורג לאור ההשהיה של ההוצאות להורג באילינוי שעמדה להיכנס לתוקף. למעשה, בתקופת כהונתו של ראיין כמושל, 13 איש שוחררו ממאסר לאחר שערערו על הרשעתם בהתבסס על עדויות חדשות. ראיין מינה וועדה לחקר הנושא, וציין, "אני עדיין מאמין שעונש מוות הוא התגובה הראויה לפשעים מתועבים ... אך אני מאמין שאנחנו לא צריכים להוציא להורג חפים מפשע".[7]
הסוגיה משכה את תשומת ליבו של הציבור כאשר אנתוני פורטר, שהמתין אז להוצאתו להורג כבר 15 שנה, הגיע ליומיים לפני ביצוע גזר דינו כאשר עורכי דינו השיגו עיכוב על רקע האפשרות שהוא לא כשיר נפשית. הוא זוכה מידית בסיוע קבוצה של סטודנטים מאוניברסיטת נורת'ווסטרן, שחשפו עדות ששימשה להוכיח את חפותו. ב-1999 שוחרר פורטר, ההאשמות נגדו בוטלו בסופו של דבר, ואדם אחר, אלסטורי סיימון, התוודה על הפשע שעליו פורטר הורשע בטעות. סיימון עצמו שוחרר מאוחר יותר לאחר שריצה 15 שנות מאסר, לאחר שהתברר שגם הוא הואשם בטעות.[8]
ב-11 בינואר 2003, יומיים בלבד לפני סיום כהונתו, המתיק ראיין את עונשי המוות של 167 איש שהמתינו להוצאתם להורג לעונשי מאסר עולם, זאת בשל אמונתו שעונש מוות לא יכול להתנהל בהגינות.[9] הוא גם העניק חנינה לארבעה מהנדונים, ארון פטרסון, מדיסון הובלי, לרוי אורנג' (שלושתם נחקרו על ידי ברג' ושוחררו) וסטנלי האוורד. על כל פנים, כיום פטרסון מרצה עונש מאסר של 30 שנה לאחר שנעצר על סחר בסמים לאחר שבוטלה הוצאתו להורג. האוורד נשאר במאסר על שוד מזוין. ראיין הכריז בנאום שנשא בקשר לחנינות שהוא היה משחרר את האוורד רק אם עורך דינו היה מגיש בקשת חנינה. לאחר מכן האיץ ראיין בחוקרים לבחון את תיק השוד המזוין של האוורד, שכן נראה היה שההליך המשפטי בעניינו זוהם כמו תיק הרשעתו ברצח.[10]
היו אלו ארבעה מתוך עשרה שהמתינו להוצאתם להורג שנודעו בכינוי "שורת המוות 10", שעליהם נטען שהודאותיהם הוצאו מהם בעינויים. ראיין הוא לא המושל היחידי בארצות הברית שהעניק חנינה גורפת לכל הממתינים להוצאה להורג בימים האחרונים של כהונתו. מושל ארקנסו וינטרופ רוקפלר המתיק גם הוא את כל גזרי דין המוות של אלו שהמתינו להוצאה להורג במדינתו כאשר הוא סיים את כהונתו לאחר שהפסיד בבחירות לתקופת כהונה שלישית ב-1970, כפי שעשו מושל ניו מקסיקו טוני אנאיה לפני סיום כהונתו ב-1986 ומושל אוהיו דיק סלסט לפני שסיים את כהונתו ב-1990.
ראיין זכה לשבחים ממתנגדי עונש המוות. כבר ב-2001 הוענק לו פרס מעשה האומץ על שם מריו קואומו על ידי הארגון "פוקוס על עונש המוות" (אנ'), ב-2003 הוענק לו פרס המחויבות לצדק על שם רוז בירד מטעם אותו ארגון, וב-2005 הוא היה מועמד לפרס נובל לשלום.[11] מהצד השני של האוקיינוס האטלנטי, רובר בדינטר, שב-1981 הגיש הצעת חוק שעברה בהצלחה לביטול עונש המוות בצרפת, שיבח את החלטתו של ראיין. עם זאת, שמרנים רבים התנגדו לצעדו של ראיין. כמה מהם פקפקו במניעיו, עד שהגיעו הדברים לידי חקירה פדרלית על שחיתות נגד ראיין ונגד בעלי בריתו הפוליטיים. בעל הטור השמרני פט ביוקנן כינה את ראיין "פתטי", וטען שהמושל ניסה להציל את תדמיתו הציבורית בתקווה להימלט בעצמו מעונש מאסר. ביוקנן ציין "ראיין הודיע על החלטתו להמון מריע בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת נורת'ווסטרן. משפחות הקורבנות של הרוצחים שעונשיהם בוטלו לא הוזמנו".[12]
משפטו והרשעתו
הקריירה הפוליטית של ראיין עמדה בצילה של שערורייה שכונתה "מבצע דרך בטוחה" (Operation Safe Road), שכללה מכירה בלתי חוקית של רישיונות ממשלתיים, חוזים והסכמי חכירה על ידי עובדי מדינה במהלך תקופת כהונתו כמזכיר המדינה של אילינוי. בעקבות הרשעתם של רבים מעוזריו לשעבר, הוא בחר שלא להתמודד בבחירות לכהונה שנייה כמושל ב-2002. נגד 79 עובדי מדינה לשעבר, לוביסטים ואחרים, הוגשו אישומים בעקבות חקירה, ולפחות 76 מתוכם הורשעו.
פרשת השחיתות שהובילה לנפילתו של ראיין החלה יותר מעשור קודם לכן במהלך חקירה פדרלית בנוגע לתאונת דרכים קטלנית שארעה בוויסקונסין. בתאונה נהרגו שישה ילדים ממשפחת ויליס משיקגו. הוריהם, הכומר דואן וג'נט ויליס, נכוו קשות.[13] בחקירה נחשף שבמסגרת עבודת מחלקת המדינה בראשותו של ראיין ניתנו רישיונות נהיגה לנהגי משאיות בלתי כשירים תמורת שוחד.
במרץ 2003 הורשע סקוט פאוול, לשעבר ראש הסגל של ראיין ומנהל מסע הבחירות שלו, בהאשמות פדרליות על סחיטה והונאה. הוא נדון לתקופת מאסר של שש שנים וחצי.[14] סגן מנהל מסע הבחירות לשעבר, ריצ'רד ג'וליאנו, הודה באשמה בעברות אלו והעיד נגד פאוול במשפט. רוג'ר סטנלי, לשעבר חבר בית הנבחרים של אילינוי מטעם הרפובליקנים, שהועסק על ידי ראיין, והעיד גם הוא נגד פאוול, הודה באשמה בסעיפים רחבים של שחיתות, שעל פיהם הוא שילם תשלומי שוחד כדי לזכות בחוזים מטעם המדינה, שלח בדואר באופן אנונימי התקפות שווא על יריבים פוליטיים ועזר להשיג עבודות דמה בשכר.
כתב האישום
בסופו של דבר הגיעה החקירה לראיין, ובדצמבר 2003 הוגש כתב אישום פדרלי שכלל 22 סעיפי אישום נגדו ונגד הלוביסט לורנס וורנר. האישומים כללו סחיטה, שוחד, עושק, הלבנת הון והשתמטות ממס. בכתב האישום נטען שראיין היטה לכאורה כמה חוזי מדינה לטובתם של וורנר וידידים אחרים שלו, הוציא מכספי מסע הבחירות לתשלום לקרוביו ולהוצאות אישיות, ושיבש מהלכי משפט בניסיון לסיים את החקירה בנוגע למתן הרישיונות תמורת שוחד. ראיין הואשם על כך ששיקר לחוקרים וקיבל מזומן, מתנות והלוואות בתמורה לפעולותיו הרשמיות כמושל. ב-19 בספטמבר 2005 נפתח המשפט.[15]
בלחץ התביעה, הפך פאוול לעד מפתח נגד ראיין ונגד וורנר. הוא הסכים להסדר טיעון בתמורה להפחתת תקופת המאסר עבורו ועבור ארוסתו, אנדראה קורטרטסיס. פאוול היה עד שנוי במחלוקת ולא הסתיר את הבוז שחש כלפי התובעים בשבתו על דוכן העדים. לדבריו של העורך הפוליטי של CBS בשיקגו, מייק פלנרי, טענו גורמים פנימיים שפאוול היה "כמו בן" עבור ראיין במהלך הקריירה של שניהם. במשפטו של ראיין, הודה פאוול שהאישום נגדו הכניס אותו ללחץ ושהוא ראה את העניין שלו עם הממשלה נגד ראיין "כדבר הלא נעים ביותר שעשיתי אי פעם".[14] על כל פנים, עדותו נגד ראיין ונגד וורנר נמשכה כמה ימים. כמי שהיה קודם לכן אסטרטג פוליטי בעל דיבור קשוח, בכה פאוול בעת שעמד על דוכן העדים והודה שהמניעים שלו להעיד היו למנוע מארוסתו תקופת מאסר ממושכת על חלקה בשערורייה. במהלך עדותו נשלחו חברי חבר המושבעים פעמיים אל מחוץ לאולם הדיונים כדי שהוא ימחה את דמעותיו וירגיע את שלוות רוחו.
בנותיו של ראיין וחתנו, מייקל פיירמן, היו גם הם מעורבים בעדויות במהלך המשפט. הוסכם על ידי ההגנה והתביעה שכל חמש בנותיו של ראיין קיבלו תשלומים בלתי חוקיים ממסע הבחירות של ראיין. בנוסף ללינדה פיירמן, שקיבלה כספים מעבר לאלו שעלו בעדותו של בעלה מייקל, התברר שהועברו כספים לשאר בנותיו של ראיין תמורת עבודה מועטת עבור מסע הבחירות או תמורת אי-ביצוע עבודה בכלל.[16] בנוסף, פאוול העיד שסוכנת הבית של אמו של ראיין קיבלה גם היא תשלומים בלתי חוקיים מכספי מסע הבחירות, ושאחותו המאומצת של ראיין, ננסי פרגסון, קיבלה כספים מבלי לבצע שום עבודה עבור מסע הבחירות. התביעה הציגה את העדויות במשך כמעט ארבעה חודשים, שבמסגרתן עלה לדוכן לאחר פאוול מצעד של עדים, כולל ג'וליאנו.
ב-17 באפריל 2006 מצא חבר המושבעים את ראיין ואת וורנר אשמים בכל סעיפי האישום. אולם, כאשר פסק בעתירות שהוגשו לאחר פתיחת המשפט, ביטל השופט שניים מהסעיפים בשל חוסר הוכחות.[17] ראיין הודיע שהוא יערער על פסק הדין, בעיקר עקב סוגיות שנגעו לחבר המושבעים.
פטריק פיצג'רלד, התובע הפדרלי, ציין, "מר ראיין היטה חוזים בשווי של מיליוני דולרים לטובת חבריו ולקח לעצמו תשלומים וחופשות בתמורה. כאשר הוא כיהן כמושל, הוא שיקר ל-FBI בנוגע להתנהלות זו ולאחר מכן עשה זאת שוב ושוב". פיצג'רלד טען שאחד ההיבטים הבולטים ביותר של השחיתות היו מעשיו של ראיין לאחר שהבין שכספי שוחד שולמו עבור הרישיונות. במקום להפסיק את הנוהג, הוא ניסה להפסיק את החקירה שחשפה אותו.
ב-6 בספטמבר 2006 נגזרו על ראיין שש שנים וחצי מאסר. הוא הצטווה להתייצב בבית הסוהר ב-4 בינואר 2007, אך בית המשפט לערעורים התיר לו שלא להתייצב למאסר עד לתום הערעור.[18] ב-21 באוגוסט 2007 אישר בית המשפט הפדרלי השביעי לערעורים של ארצות הברית את ההרשעה, ובקשה לעיון חוזר בתיק נדחתה ב-25 באוקטובר אותה שנה. בית המשפט לערעורים דחה את בקשתו של ראיין לדחיית המאסר עד לדיון בערעורו בבית המשפט העליון של ארצות הברית.[19] בית המשפט העליון דחה את הערעור וב-7 בנובמבר 2007 התייצב ראיין בבית הסוהר הפדרלי באוקספורד, ויסקונסין. ב-29 בפברואר 2008 הוא הועבר לבית הסוהר הפדרלי בטר הוט, אינדיאנה, לאחר שרמת הטיפול הרפואי בבית הסוהר באוקספורד שונתה והוא הפסיק להחזיק באסירים מעל גיל 70.
ההגנה והערעור
ההגנה במשפטו של ראיין ניתנה פרו בונו על ידי משרד עורכי הדין "וינסטון וסטראון" שנוהל על ידי מושל אילינוי לשעבר ג'יימס תומפסון. עד אמצע נובמבר 2005 הגיעה עלות המשפט עבור ההגנה ל-10 מיליון דולר.[20] ההערכות על עלות המשפט עבור המשרד עד ספטמבר 2006 הגיעו ל-20 מיליון דולר. ראיין כיהן כסגן המושל תחת תומפסון בשנים 1983–1991. לאחר שבית המשפט העליון של ארצות הברית דחה את בקשתו של ראיין לעיון בפסק דינו, ציין תומפסון שהוא יבקש מנשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש להמתיק את עונש המאסר לזמן שאותו הוא ריצה עד לאותו רגע.[21] ב-1 בדצמבר 2008 כתב הסנאטור דיק דרבין מכתב לנשיא בוש, בו הוא ביקש להמתיק את עונשו של ראיין, בציינו את גילו של ראיין ואת בריאותה הרופפת של רעייתו, באומרו, "צעד זה לא ימחל על פשעיו או ימחק את הרשעתו, אך הוא יאפשר לו לשוב לאשתו ולמשפחתו לשארית חייהם".[22] עד לתום נשיאותו ב-20 בינואר 2009 לא המתיק הנשיא בוש את עונשו של ראיין.
לאחר הרשעתו של ראיין, הושעתה על פי חוק הפנסיה השנתית שלו מהמדינה שהגיעה אז לסכום של 197,037 דולר. בעניין זה עתרו פרקליטיו של ראיין בכל הערכאות עד לבית המשפט העליון של אילינוי, שב-19 בינואר 2010 פסק שחוק המדינה "קובע באופן ברור שאף אחת מההטבות שראיין זכאי להן על פי הכללים לא ישולמו לו".[23] במהלך שלוש השנים בין פרישתו לבין הרשעתו שולמה לראיין פנסיה בסכום של 635,000 דולר, בנוסף ל-235,500 דולר בתשלומים מההפרשות מהשכר שלו שהוא צבר במשך 30 שנות שירותו הציבורי.[24]
שחרורו ממאסר
ב-2010 הגיש ראיין בקשה לשחרור מוקדם ממאסרו, בין השאר בשל מצבה הסופני של רעייתו שחלתה בסרטן והתחזיות היו שנותרו לה שישה חודשי חיים בלבד, ובין השאר על רקע הטענה שהרשעותיו לא היו לגיטימיות. ב-21 בדצמבר 2010 דחתה שופטת בית המשפט המחוזי הפדרלי רבקה פאלמאייר את בקשתו.
ב-5 בינואר 2011 נלקח ראיין מכלאו בטר הוט לבית החולים בקנקאקי, כדי לבקר את רעייתו על מיטת חוליה. חמישה חודשים מאוחר יותר הוא נכח ליד מיטתה כאשר היא הלכה לעולמה. ב-30 בינואר 2013 השתחרר ראיין לביתו בקנקאקי, שם הוא נותר במעצר בית עד 3 ביולי אותה שנה.
קישורים חיצוניים
- ג'ורג' ראיין באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ג'ורג' ראיין באתר The Political Graveyard (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Strange Hero: George Ryan and the death penalty
- ^ Library, CNN (September 26, 2013). "George Ryan Fast Facts". CNN.
- ^ Goudie, Chuck (November 12, 2007). "On Veterans Day, George Ryan again is taking orders". Daily Herald. Arlington Heights, IL: Paddock Publications, Inc. Archived from the original on March 25, 2012.
- ^ "Lura Lynn Lowe Ryan". legacy.com.
- ^ "US governor on Cuba mission". BBC News. October 24, 1999.
- ^ "A Chilling Look at the Death Penalty". Washington Post. July 26, 2004.
- ^ Robert Firth, Scoundrels, eBookIt.com, 2011.
- ^ "Alstory Simon, freed from prison after wrongful conviction, spends his time in Greater Cleveland working to free others". cleveland.com. April 28, 2017.
- ^ CNN.com: "'Blanket commutation' empties Illinois death row", January 11, 2003.
- ^ "Free Stanley Howard". Archived from the original on July 11, 2011.
- ^ Biography from site supporting his nomination for a Nobel Peace Prize
- ^ Moral Corruption in Illinois – Patrick J. Buchanan
- ^ Former Illinois Gov. George Ryan Heading to Prison NPR, November 6, 2007.
- ^ 14.0 14.1 'Most distasteful thing I've ever done' nears for Fawell, Chicago Tribune, September 28, 2005.
- ^ Reports, From Times Wire (September 19, 2005). "Corruption Trial of Ex-Governor to Begin". Los Angeles Times.
- ^ Korecki, Natasha (January 19, 2006). "Ryan daughter tells of no-work job". Chicago Sun-Times. Archived from the original on December 17, 2008.
- ^ "Ryan judge explains why she dismissed 2 charges". Chicago Tribune. September 8, 2006. Archived from the original on November 15, 2007.
- ^ Federal appeals court says Ryan can stay free on bail Archived November 30, 2006, at the Wayback Machine Chicago Sun-Times, November 29
- ^ Higgins, Michael (November 1, 2007). "Ryan down to last appeal". Chicago Tribune. Archived from the original on November 12, 2007.
- ^ A Christmas card defense Archived November 15, 2007, at the Wayback Machine Chicago Tribune, February 3, 2006
- ^ Ex-Gov. to Bush: Let Ryan go Archived May 31, 2008, at the Wayback Machine Chicago Sun-Times, May 28, 2008.
- ^ Robert Firth, Scoundrels, eBookIt.com, 2011.
- ^ Anonymous. "Ryan-must forfeit State Pension". Rrstar.com. Archived from the original on September 8, 2012.
- ^ "State Supreme Court denies pension for George Ryan – Chicago Breaking News". Archive.chicagobreakingnews.com. February 19, 2010. Archived from the original on January 18, 2012.
