זקן ואינה לפי כבודו
זקן ואינה לפי כבודו הוא פטור הלכתי שישנו במצוות, ביניהם במצוות השבת אבדה כאשר ההתעסקות עם האבדה ברבים אינה לפי כבודו של מוצא האבדה. בתלמוד[1] הגדיר רבא פטור זה שרק כאשר אדם היה מוותר אף על אבדתו שלו מפאת כבודו, רשאי גם שלא להשיב את אבדת חברו.
מקור הפטור
בתלמוד[1] למדו פטור זה מהפסוק[2] ”והתעלמת” ודרשו 'פעמים שאתה מתעלם, כגון זקן ואינה לפי כבודו', וכך אמרו שם:
מצא שק או קופה וכל דבר שאין דרכו ליטול – הרי זה לא יטול. מנהני מילי דתנו רבנן: "והתעלמת" (דברים כב, א, ד) - פעמים שאתה מתעלם, ופעמים שאי אתה מתעלם. אלא לזקן ואינו לפי כבודו. אמר רבא: כל שבשלו מחזיר – בשל חבירו נמי מחזיר, וכל שבשלו פורק וטוען – בשל חבירו נמי פורק וטוען
במצוות קבורה
מצוות קבורה
בתלמוד במסכת בבא מציעא למדו מלשון הפסוק שבמצוות קבורה אין פטור של זקן ואינו לפי כבודו, ואף הוא חייב במצוות קבורה:
דתני רב יוסף: (שמות יח, כ) והודעת להם – זה בית חייהם, את הדרך – זו גמילות חסדים, (אשר) ילכו – זה ביקור חולים, בה – זו קבורה. היינו גמילות חסדים! – לא נצרכה אלא לזקן ואינו לפי כבודו
הר"ן מוכיח מדין זה, שמצות קבורה חשובה יותר משאר ענייני גמילות חסדים, אך אינו מבאר מה הטעם[3].
זקן הרוצה להחמיר
בראשונים נחלקו במקרה של זקן שאכן השבת האבדה אינה לכבודו, אך בכל זאת רוצה להחזירה - האם רשאי בכך או לא.
לדעת הרא"ש אינו רשאי להחזיר האבדה מאחר שבכך הוא מזלזל בכבודו. אך לדעת הרמב"ם רשאי להחמיר ולהשיב את האבדה לבעליה. להלכה בשולחן ערוך[4] פסק כדעת הרמב"ם שהרוצה להחזיר את האבדה רשאי, אך ברמ"א פסק כדעת הרא"ש שאינו רשאי, ואם רוצה להחמיר, ישלם את שווי האבידה לבעלים.
יש מי שכתב שבמקום שניכר בזמן שמתעסק בדבר - שההתעסקות היא לצורך קיום מצווה, שאף לדעת הרא"ש רשאי להחמיר על עצמו[5].
ממונא ואיסור
באחרונים[6] כתבו שכל פטור זה של 'זקן ואינה לפי כבודו' לא נאמר רק במצוות שבין אדם לחברו אך במצוות שבין אדם למקום חייב אף אם אין הדבר לפי כבודו. ולמדו דין זה מדברי התלמוד: ”אמר רב יהודה אמר רב: המוצא כלאים בבגדו פושטן אפילו בשוק, מאי טעמא (משלי כ"א) – אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' – כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב” (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ט עמוד ב').
וכך כתב בפתחי תשובה בשם החוות יאיר:
מה שאין כן במצוות שבין ישראל למקום כל שכן מצוה שהזמן גרמא אין בו משום ביזוי כבוד זקנה ותורה וכל הנוהג קלות בעצמו לצורך גבוה ומצות ה' אף שאינה מצות עשה ממש רק גמילות חסד שילפינן מוהלכת בדרכיו הרי זה משובח ותבא עליו ברכה
אמנם יש מאחרונים שלא חילקו בכך[7].
באחרונים נחלקו בזקן ואינה לפי כבודו שנפטר מלהשיב את האבידה, ובכל זאת השיבה לפנים משורת הדין, האם נפטר בכה"ג ממצוות אחרות מדין עוסק במצווה פטור מן המצווה או לא. לדעת הנתיבות המשפט[8] אינו פטור ממצווה אחרת, אך יש שכתבו בשם רבי שמואל מסלנט שפטור[9].
פקוח נפש
בהגהות החכמת שלמה לשולחן ערוך כתב לחדש, שכשם שבאבדה של ממון פטרה התורה מי שהוא זקן ואינה לפי כבודו, הוא הדין לעניין אבידת גופו, כגון אם רואה שחבירו הולך למות, ואין הדבר לפי כבודו להצילו אינו חייב להצילו כלל:
כיון דילפינן הצלת גופו מוהשבותו לו וכו' כמ"ש בש"ס ובסמ"ע ג"כ, א"כ כיון דמטעם השבת אבדה הוא כמו באבדה קיי"ל והתעלמת פעמים שאתה מתעלם כמו שדרשו חז"ל כגון זקן ואינו לפי כבודו א"כ ה"נ מהשבת גופו פטור כה"ג
אמנם רבים מהאחרונים תמהו על חידוש זה, בין היתר משום אותו כלל שאמר רבא בתלמוד[1] 'כל שבשלו אינו מחזיר פטור אף משל חבירו', והרי אין לך אדם שיהיה מוכן למות מחמת שאינו חפץ לעשות מעשה 'שאינו לפי כבודו'. ולכך נחלקו עליו, וסוברים שבמקרה של פיקוח נפש, לא נאמר פטור זה.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ל' עמוד א'
- ^ ספר דברים, פרק כ"ב, פסוקים א'-ד'
- ^ שו"ת הר"ן עה.
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן רס"ג, סעיף ג'.
- ^ תשובות חוות יאיר.
- ^ שו"ת חוות יאיר, הובא בפתחי תשובה יו"ד רמד.
- ^ כן משמע מדברי הביאור הלכה סימן רנ, שהקשה ממצוות הכנה לשבת.
- ^ סימן רצא ג.
- ^ הובא בשו"ת הר צבי או"ח ח"ב קג, ובהר צבי עצמו הסתפק בזה שם.
