עוסק במצווה פטור מן המצווה

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ניסוח לא אנציקלופדי, חוסרים ניכרים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

העוסק במצווה פטור מן המצווה הוא כלל פסיקה הלכתי, הקובע פטור מביצוע מצוות, עקב היות האדם טרוד בביצוע מצווה אחרת. המקורות מביאים מספר דוגמאות עיקריות לדילמה זו, למשל - חובתו של חתן לקרוא קריאת שמע, מול ההכרה בכך שהוא "טרוד במצווה" ולא פנוי לקיום קריאת שמע כראוי; חובת הנחת תפילין[1] המתנגשת עם מצבו הקיומי של האבל המקיים בכך, למעשה, מצווה; אנשים ההולכים לדבר מצווה (כגון ללמוד תורה, להקביל פני רבם או לפדות שבויים) שחלה עליהם חובת סוכה[2]; וכו'. הרציונל העומד מאחרי הכלל הזה הוא שיש להתרכז במצווה הראשונה שהאדם עושה, והניסיון לעשות מצווה נוספת אגב המצווה הראשונה עלול לפגום בעשייתה.

האמירה העקרונית, הפוטרת את העוסק במצווה מן המצווה שחלה עליו תוך כדי העיסוק הקודם, נידונה בהרחבה במקורות ועלו בה הסתייגויות רבות. בין השאר, האחרונים[3] דנו בשאלה האם העוסק פטור לגמרי מעצם קיום המצווה, או שהוא פטור רק מאחר שהוא נחשב לאנוס.

מקור הדין

בתלמוד[4] מובא מקור הדין, כלימוד משני פסוקים:

א. מהפסוק "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ"[5], העוסק באופני חובת מצוות קריאת שמע. בלשון הכתוב ניתן לדייק ולומר שחובת קריאת שמע חלה דווקא כאשר האדם נמצא "בשבתך ובלכתך", כלומר דווקא בשֶבת ובלֶכת שלך, שהן רשות, האדם חייב. ברם, כאשר האדם עוסק במצווה, שאינה רשות אלא חובה, הוא יהיה פטור מקריאת שמע וממצוות בכלל.
ב. מהפסוק "וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא..."[6], העוסק בטמאי מת שלא יכלו להקריב את קרבן הפסח, ולכן ניתנה להם האפשרות להקריב פסח שני. בגמרא[7] לומדים שסיבת טומאתם הייתה שעסקו בקבורת מת מצווה, ומכאן רואים שמותר היה להם להיטמא למת מצווה אע"פ שבעקבות כך לא יוכלו לקיים את מצוות קרבן פסח, כלומר - הם עסקו במצווה (קבורת מת מצווה) ונפטרו מהמצווה (חובת קרבן פסח).

הסתייגויות והרחבות

  • פטור ממצווה מתקיים רק כאשר האדם טרוד במצווה, אפילו לא בזמן ביצועה בפועל (לדוגמה: חתן שפטור מקריאת שמע). לעומת זאת, אם האדם טרוד בטרדה שאינה של מצווה, הוא יהיה חייב (לדוגמה: מי שטבעה ספינתו בים).
  • כאשר הטרדה בביצוע מצווה אחת לא מפריעה לקיום המצווה האחרת, למשל במקרה שבו האדם לובש ציצית ועליו לבצע מצווה נוספת, נחלקו הראשונים: לתוספות[8] ולרא"ש[9] האדם יהיה חייב בביצוע המצווה השנייה, לר"ן ולשאר הפוסקים יהיה פטור[10].
  • אם האדם קיים את המצווה השנייה על אף הפטור, הרי שהוא יצא ידי חובתו, והוא לא יצטרך לחזור ולקיימה כשיגמור לעסוק במצווה הראשונה. למשל, אם אדם עסק בצורכי ציבור, אך הצליח למרות הטרחה לקרות קריאת שמע, הוא לא יהיה חייב לחזור ולקרות קריאת שמע.[11]

גדר המצווה הפוטרת

  • העוסק במצווה שפטור ממנה (כגון זקן שעוסק בהשבת אבידה, שמכיוון שאינה לפי כבודו פטור מלקיימה), אינו נפטר באמצעותה ממצוות אחרות[12]. אך יש חולקים ופוטרים אפילו אם אינו חייב[13].
  • עוסק בספק מצווה, לפי דעת השאגת אריה[14] אינו פטור, ולפי דעת שו"ת הר צבי עדיין יהיה פטור, מכיוון שחייב לקיים גם ספק מצווה[15]
  • ע"פ רש"י[16], רבי שילא אינו סובר שהעוסק במצווה פטור מן המצווה. תוספות[17] לעומתו טענו שגם לדעת רבי שילא הכלל תקף, וכך נפסק להלכה.
  • גם הליכה לדבר מצווה[18], ועיסוק בצרכי הרבים, נחשבים כמצווה, לעניין פטור ממצוות אחרות.
  • אפילו אם מקבל שכר על המצווה, כגון סוחר בתפילין, יהיה פטור[19]. לעומת זאת אם עיקר כוונתו לקבל שכר, יהיה חייב[20].

היחס בין המצוות

ראו גם

הערות שוליים

  1. מסכת סוכה דף כ"ה
  2. שם
  3. קובץ שיעורים על מסכת בבא בתרא דף מ"ח, קהילות יעקב על מסכת ברכות דף כ"ה, עיון בלומדות ט"ז, ברכת אברהם על מסכת סוכה דף כ"ה עמוד א' סימן "עוסק במצווה" ו'.
  4. מסכת סוכה, דף כ"ה, וכן חלק מהלימוד מובא גם במסכת ברכות, דף י"א עמוד א'
  5. ספר דברים ו', ז'
  6. ספר במדבר, פרק ט' פסוק ו'
  7. מסכת סוכה דף כ"ה עמוד ב'
  8. מסכת סוכה דף כ"ה עמוד א', ד"ה 'שלוחי'
  9. מסכת סוכה פרק ב' סימן ו'
  10. שאגת אריה ל"ז ד"ה 'ואע"פ שהתוספות'
  11. משנה ברורה ע' י"ח.
  12. נתיבות המשפט, רצ"א, ג'
  13. רבי שמואל מסלנט, הובא בשו"ת הר צבי או"ח חלק ב' ק"ג, שהסתפק בכך בעצמו.
  14. שאגת אריה ל"ז.
  15. שו"ת הר צבי או"ח חלק ב' ק"ג, ד"ה 'בשו"ת' וד"ה 'והנני'.
  16. מסכת סוכה כ"ו עמוד א' ד"ה 'משום רבי שילא'.
  17. שם ד"ה 'חתן'.
  18. למעט דעת הרשב"ש, שדי חמד חלק ד' ד"ה 'ומי שהולך', עמוד 435
  19. שדי חמד שם ד"ה 'ואם'
  20. משנה ברורה ל"ח כ"ד.
  21. שדי חמד שם ד"ה 'ועוסק', עמוד 436. והקובץ שיעורים, חלק ב' ל"ב, הסתפק בכך.
  22. שדי חמד, ד"ה 'ומי שעוסק', עמוד 435.
  23. ואפילו כאשר מדובר בשב ואל תעשה. שדי חמד שם עמוד 441.

מודעה רבה: המכלול נועד לעיון בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית כלל.

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0