חוחית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןחוחית
צילום תקריב של חוחית
צילום תקריב של חוחית
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
משפחה: פרושיים
סוג: פרוש זהוב
מין: חוחית
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Carduelis Carduelis
תחום תפוצה
Carduelis carduelis map.png
1. תפוצת תת־המין C. c. carduelis בקיץ.
2. תפוצת תת־המין C. c. carduelis בכל השנה.
3. תפוצת תת-המין C. c. caniceps בקיץ
4. תפוצת תת־המין C. c. caniceps בכל השנה.
חוחית על דרדר

חוחית (שם מדעי: Carduelis carduelis) היא ציפור שיר קטנה ממשפחת הפרושיים. מין זה שייך לסוג פרוש זהוב (Carduelis). שמה של החוחית ניתן לה משום מנהגה להאכיל את גוזליה בזרעי חוח. מזון החוחית מורכב בעיקר מזרעים של קוצים שונים. החוחית נפוצה כציפור נוי, ומגדלים אותה רבות בשבי.

תכונות מורפולוגיות

גודל הציפור 12–14 ס"מ, מוטת כנפיה 21–25 ס"מ, ומשקלה 14–19 גרם. חוחית בוגרת ניתנת לזיהוי בקלות על פי צבעיה הבולטים: אדום, שחור ולבן על הראש, שחור וזהב על כנפיה. השת בצבע לבן והזנב שחור. קשה להבחין בהבדל בין הזוויגים, המסכה האדומה על ראש הזכר גדולה יותר, ועוברת את קו העין. המסכה האדומה של הנקבה מצומצמת יותר, ושוליה אינם מגיעים לקו העין. מקור הזכר ארוך מזה של הנקבה.

גופם של הגוזלים עד לנשירה הראשונה הוא חום מפוספס, אולם בכנפיהם הכהות מתחיל להיראות הפס הזהוב. ניתן להבדיל בין הזוויגים על פי צבעי הכתף: שחור בזכרים ומקושקש בחום אצל הנקבות.

המקור בהיר, ארוך ומחודד בקצהו. הוא מסייע לציפור לשלוף זרעים מתוך הקרקפות של צמחים קוצניים ממשפחת המורכבים, כגון החוחים והדרדרים. צמחים אלה הם עיקר מזונה ומכאן שמה.

התנהגות

ראשה הזעיר של החוחית מכיל את אחד המוחות המבריקים שבקרב בעלי הכנף. בטבע משמשת התבונה יוצאת הדופן של החוחית לפתיחת קרקפות של צמחים קוצניים ממשפחת המורכבים (מזונה העיקרי בטבע) ולשלוף מהם מזון החבוי מן העין. כמו כן, החוחית ניחנה במידה לא מבוטלת של אינטליגנציה חברתית, היות שהיא לעולם לא חיה בגפה, ואת מרבית ימיה היא מבלה בקבוצה של בנות מינה בעלת הרכב קבוע למדי, בה מרבית הפרטים מכירים היטב זה את זה. בשבי יכולות אלה מאפשרות לחוחית להסתגל ואף להתיידד בנקל עם מגדליה, זאת בתנאי שאלה יטרחו לספק מענה ראוי לצרכיה הפיזיים והרגשיים.

תפוצה

באירופה נפוצים 9 תת־מינים המכונים קבוצת Carduelis carduelis carduelis, ובאסיה נפוצים 3 תת־מינים המכונים קבוצת Carduelis carduelis caniceps (באיראן, באוזבקיסטן, בקזחסטן, במונגוליה, בפקיסטן ובנפאל).

בית גידולה המועדף של החוחית הוא שולי החורשה וכן שולי השטחים המעובדים, שם היא מוצאת את מזונה המועדף – זרעי עשבים. לפיכך, במקומות רבים נלווית החוחית לאדם. מין זה אינו בסכנת הכחדה באף מדינה בה הוא שוכן.

המין הובא מאירופה, שוחרר במכוון והתאזרח באוסטרליה ובניו זילנד, שם הוא מצוי במספרים גדולים. האינטרודוקציה לארצות הברית הצליחה פחות, ולא ברור אם הצליחה להתאזרח, או שהחוחיות הנצפות מדי שנה הן פליטות תרבות.[1]

בישראל שני תת־מינים:

  • Carduelis carduelis niediecki – אוכלוסייה יציבה בארץ
  • Carduelis carduelis carduelis – חורף נדיר למדי

מחזור חיים שנתי

עונת הקינון בארץ חלה מתחילת חודש אפריל עד יולי.

הקן נבנה על ידי הנקבה בין ענפי עצים ושיחים. לעיתים הוא נמצא נמוך מגובה קומת אדם. צורתו כחצי־כדור, נקי ומסודר. בסיסו מורכב מזלזלי עשבים, המחוברים בקורי עכביש. חלקו הפנימי של הקן מרופד בצמר וסיבים צמחיים. שימוש בנוצות בריפוד הקן נדיר למדי. הנקבה מטילה 3–5 ביצים אליפטיות בגוון תכול חיוור עם כתמים סגולים־חומים, שלעיתים יוצרים מעין טבעת בצד הרחב. הנקבה דוגרת על הביצים לבדה במשך 12–13 יום, והזכר מאכיל אותה. הגוזלים עוזבים את הקן בגיל 13–14 ימים מבקיעתם, כשהם אינם מסוגלים לעוף. הם רוכשים את יכולת התעופה בהדרגה במהלך השבוע הראשון שלהם מחוץ לקן, ולומדים לאכול בכוחות עצמם רק בגיל 6 שבועות. לחוחיות המקננות בארץ שלושה מחזורי קינון בשנה.

הצעירים מגיעים לבגרות בסביבות גיל שנה. תוחלת החיים בטבע היא פחות משנתיים, אך בשביה החוחיות מאריכות ימים. מוזכרים בספרות פרטים שחיו יותר מ־20 שנה.

מחוץ לעונת הרבייה חיות החוחיות בלהקות של עשרות ואף מאות פרטים. להקות אלה משוטטות בחיפוש אחר מזון, ונשמעות היטב בסביבה בגלל ציוציהן הרמים והפטפטניים. בלהקות גם נוצר הקשר בין בני הזוג לקראת הקינון.

צֵיד חוחיות בישראל

בישראל החוחית היא ערך טבע מוגן ואסורה בצַיִד, גידול או מסחר אך הביקוש לציפור הפך אותה לאחת מציפור השיר הפופולריות ביותר בקרב ציידים בלתי חוקיים. בעשורים האחרונים מספר החוחיות בטבע בירידה ניכרת כתוצאה מציד בלתי חוקי.[2][3] הציידים נוהגים לשבור את כנפי החוחית או רגליה כדי שתשמש כפיתיון ותקרא לעזרת חברותיה שיילכדו ברשת. בחברה הערבית קיים ביקוש רב גם ל"בנדוק" ("ממזר" בערבית), הכלאה של זכר חוחית עם קנרית. מטרת ההכלאה היא ליצור ציפור־כלאיים, בעלת צבעי נוצות יפים כשל החוחית עם קולה הערב של הקנרית. הביקוש הגבוה מקשה על המלחמה בציד וציידי חוחיות אחדים נתפסים שוב ושוב מספר רב של פעמים ללא הרתעה מהקנסות הנמוכים יחסית שהם נדרשים לשלם.

יחסי גומלין עם האדם

במרבית מדינות העולם, לרבות כל מדינות מזרח ומערב אירופה, ארצות הברית, קנדה ואוסטרליה, מגדלים את החוחיות בשביה למטרות מחמד ונוי. חלק מאותן המדינות מתירות ציד של מין זה, ובחלקן כל ציפורי הנוי הן מגידול שביה מסחרי. במדינת ישראל אין מאשרים את גידולה בשביה של ציפור זו.


גלריה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0