חומת תשלום
חומת תשלום (באנגלית: Paywall) הוא שיטה להגבלת הגישה לתוכן דיגיטלי, עם תשלום חד פעמי או מנוי קבוע, במיוחד עבור אתרי חדשות. החל מתחילת העשור השני של המאה ה-21 החלו עיתונים ברחבי העולם ליישם חומת תשלום באתרי האינטרנט שלהם, כדרך להגדיל את ההכנסות. זאת לאחר שנים של ירידה במספר הקוראים בעיתונות המודפסת, וירידה בהכנסות מפרסום[1]. באקדמיה, גישה לכתבי עת מדעיים ועבודות מחקר כפופות לרוב לחומת תשלום, והן זמינות באמצעות ספריות אקדמיות המצריכות רכישת מנוי, דוגמת השירות של הוצאת אלסוויר.
חומת תשלום יכולה לשמש גם כדרך להגדיל את מספר מנויי המהדורה המודפסת; כך לדוגמה, חלק מהעיתונים מציעים גישה לתוכן מקוון בתוספת משלוח של מהדורה מודפסת במחיר נמוך יותר מאשר גישה מקוונת בלבד. אתרי עיתונים כמו זה של הבוסטון גלוב והניו יורק טיימס משתמשים בטקטיקה זו, מכיוון שהיא מגדילה הן את ההכנסה המקוונות והן את התפוצה שלהם מהדפוס (מה שמספק יותר הכנסה ממודעות).
היסטוריה
בשנת 1996, העיתון "וול סטריט ג'ורנל" היה הראשון ליישום חומת תשלום קשה, והמשיך מאז לגבות תשלום עבור הגישה. הוא הצליח למשוך מינויים רבים. בנובמבר 2007 הגיע מספר המנויים הדיגיטליים שלו למיליון[2], וב-2020 היו לעיתון 2.46 מיליון מנויים דיגיטליים ומספר המינויים למהדורה המודפסת ירד לראשונה לפחות ממיליון[3].
בשנת 2002, העיתון פייננשל טיימס היה העיתון הבריטי הראשון ליישום חומת תשלום[4] בשנת 2006, אף איחד את מערכות האינטרנט והעיתונות הכתובה שלו[5]. בשנת 2007 היה ה"פייננשל טיימס" הראשון ליישום מודל של חומת תשלום נמדדת, מי שנרשם לאתר זכה לקרוא עד שישה מאמרים בחודש ללא תשלום, ואחר כך נדרש לשלם[6]. בשנת 2019, דיווח לראשונה על מיליון מנויים[7].
במשך שנים רבות היו ה"וול סטריט ג'ורנל" ה"פייננשל טיימס" חריגים, ורוב אתרי החדשות בעולם אפשרו גישה לתכניהם ללא תשלום. המודל העסקי שעל פיו פעלו אתרי התוכן היה, להעניק את השירותים שלהם בחינם במטרה למשוך גולשים, לנצל את אפקט הרשת כדי למשוך ולשמור על הקוראים במהירות ובאופן זול. ולהניב הכנסות מפרסום[8]. בשנות בועת הדוט-קום בנוסף להקמתם של אתרי חדשות ותוכן של עיתונים קיימים הוקמו מיזמי תוכן וחדשות חדשים שהתחרו על קהל הקוראים, דוגמת אתר חדשות הטכנולוגיה CNET, אתר MSNBC (מיזם משותף של רשת NBC ופורטל msn של מיקרוסופט[9], והאתר חדשות הכלכלה TheStreet[10].
לקראת סוף העשור הראשון של המאה ה-21 תפוצת העיתונים בעולם החלה לרדת במהירות, והעיתונים הגדולים החלו להסתמך יותר על הכנסות מפרסום בגרסאות המקוונות שלהם[11]. עם זאת הכנסות אלו לא עמדו בקצב הירידה בהכנסות המהדורות המדפסות ועיתונים רבים נקלעו להפסדים. בנוסף איבדו ההכנסות ממודעות "דרושים" ונדל"ן, לטובת אתרי אינטרנט. עיתונים קטנים ומקומונים החלו להיסגר[12].
בשנת 2010, הודיע איל התקשורת רופרט מרדוק כי יישם חומת תשלום בשני העיתונים המובלים שלו בבריטניה "הטיימס" ו"סאנדיי טיימס". בעקבות ה"וול סטריט ג'ורנל" האמריקאי שגם נמצא בבעלותו. ההחלטה הייתה שנויה במחלוקת מכיוון שבניגוד ל"וול סטריט ג'ורנל", "הטיימס" הוא אתר חדשות כללי, ונטען כי במקום לשלם, הקוראים יחפשו את המידע ללא תשלום במקומות אחרים. מרדוק יישום מודל של חומת תשלום שסגרה את אתרי טיימס אף בפני חיפושי בגוגל (כך שלא ניתן לקרוא חלק מהכתבה או את הכותרת ללא תשלום)[13]. הוא הגדיר את המדיניות שלו כ"הכל או כלום" ועורך הטיימס, אמר כי הוא לא צופה שהדבר יפגע במספר הקוראים של העיתון או באיכויות העיתונאיות. אך לאחר שנתיים היו ל"טיימס" כ-137 אלף מנויים דיגיטליים ול"סאנדיי טיימס" כ-126 אלף מנויים, מספרים שנחשבים למאכזבים. באוקטובר 2012 הודיע כי על מדיניות של "תצוגת חינם מוגבלת", בה שני המשפטים הראשונים מכל ידיעה יופיעו בחיפוש של גוגל, כדי לנסות למשוך קוראים חדשים שיסכימו לשלם עבור התכנים המלאים[14]. ביולי 2013 הפתיע מרדוק שוב שיישם חות תשלום על אתר הצהובון "הסאן", שסבל קשות מצניחה של מספר העותקים היומיים שמכר משיא של יותר מ-4 מיליון בשנות ה-90 לפחות משני מיליון[15]. המהלך נכשל, ולאחר שנתיים בוטלה חומת התשלום של "הסאן"[16].
לעומת מרדוק, הכריזה אריאנה הפינגטון, מייסדת אתר החדשות "הפינגטון פוסט" כי היא לא מאמינה במודל של חומת תשלוםגל מור, חשיבותה של אנושיות, באתר העין השביעית, 22 בספטמבר 2009}}. גם מייסד ויקיפדיה, ג'ימי ויילס, כינה את חומת התשלום של "הטיימס" ניסוי מטופש.
בתחילת שנת 2011 הפעיל העיתון "ניו יורק טיימס" חומת תשלום באתר שלו[17]. בפברואר 2019, הודיע כי ההכנסות מפעילות דיגיטלית (מנויים ופרסום מקוון) עקפו את ההכנסות מהעיתון המודפס. מספר המנויים בתשלום על מוצרי הדיגיטל שלו, הכוללים מלבד חדשות גם תשבצים ואפליקציות בישול, גדל ליותר מ-3.3 מיליון[18].
בישראל
לאחר התפוצצת בועת הדוט-קום, במהלך שנת 2001, החלו מספר אתרי אינטרנט בישראל לגבות תשלום עבור תוכן, ביניהם היו: אתר וואלה בערוץ 'וואלה ילדים' בו נמכרו מנויים תקופתיים ללומדות ומשחקים חינוכיים. וואלה תכננה גם לגבות על תכנים נוספים[19]. חברת מפה - מיפוי והוצאה לאור שהחלה להפעיל את אתר "מדריך מפה באינטרנט" - אתר אינטרנט למנויים בתשלום שסיפק מידע למטיילים שכלל: מפות, מדריכי אתרים, מידע על מסעדות ומקומות בילוי וכדומה[20]. פורטל התיירות של חברת "למטייל", שסגר חלק מתכניו למנויים בתשלום[21]. אתרי המשחקים vgames ו-Gamer.co.il[22] אתר הספורט ONE, שהשיק מגזין מקוון בשם BIG ONE, בשיתוף עם חברת "נטוויז'ן", שהיה מיועד למנויים משלמים בלבד. האתר כלל תחקירים, פרשנויות, טורים אישיים ורכילות מקהילת הספורט, והגישה אליו הייתה תמורת 2.99 דולר לחודש או מנוי שנתי תמורת 29.99 דולר[23], ואתר nrg שהשיק גרסה אלקטרונית של העיתון המודפס של מעריב, בעלות של 19.90 דולר לחודש, שיועדה בעיקר עבור גולשים מחוץ לישראל[24]. כל האתרים הללו הפסיקו לגבות תשלום כעבור מספר שנים או נסגרו.
בישראל הייתה "קבוצת הארץ" הראשונה ליישם חומת תשלום מלאה באתר חדשות. במאי 2012 החלה לגבות תשלום תמורת גישה לתכנים באתר "הארץ" באנגלית, במרץ 2013 עבור האתר בעברית, ובמאי 2018 עבור האתר הכלכלי TheMarker[25]. עם כי תחילה אפשרה לקרוא מדי חודש עשר כתבות בחינם, למי שנרשם לאתר. באוגוסט 2021, הודיעה קבוצת הארץ כי עברה את רף 100 אלף המנויים הדיגיטליים המשלמים על האתרים שלה[26].
בינואר 2015 החל האתר של היומון הכלכלי "גלובס" להפעיל מתווה של גביית תשלום עבור כתבות המגזין שלו[27]. בפברואר 2020, האתר כולו נסגר בחומת תשלום[28].
ב-2016 השיקה קבוצת ידיעות אחרונות אפליקציה בתשלום עבור התכנים של העיתון המודפס[29]. לקראת סוף 2018 אתר ynet השיק פעילות חדשה, ynet+, בו תוכן פרימיום איכותי הפתוח למנויים בלבד תמורת תשלום[30]. במהלך 2022, מתכננת הקבוצה לנעל את התכנים של העיתון הראשי, של המוסף הכלכלי של הקבוצה, כלכליסט; ושל ynet+, ולקבץ אותם יחד תחת פלטפורמה משותפת בתשלום[31].
האתר News1 מחלקה ראשונה גם מפעיל חומת תשלום רכה, במודל של "מועדון מנויים VIP", המאפשר גישה מועדפת לחומרים בלעדיים, מידע מקצועי וארכיון האתר.
סוגים
באופן כללי התפתחו במשך השנים שלושה דגמים של חומות תשלום: חומות תשלום קשיחות שאינן מאפשרות תוכן בחינם ודורשות מהמשתמש לשלם מייד על מנת לקרוא, להאזין או לצפות בתוכן, חומות רכות המאפשרות תוכן חופשי כלשהו, כגון תקציר או סיכום, וקירות תשלום מדודות, המאפשרות לקרוא מספר מוגדר של מאמרים חינמיים, שאליהם הקורא יכול לגשת לאורך פרק זמן מסוים, ומאפשרות גמישות רבה יותר במה שהמשתמשים יכולים לצפות מבלי להירשם[32].
חומת תשלום קשה
חומת תשלום קשה, דורשת הרשמה בתשלום לפני שניתן יהיה לגשת לכל התוכן המקוון של האתר. מודל זה נחשב לאפשרות המסוכנת ביותר עבור ספק התוכן. ההערכה היא כי אתר אינטרנט יאבד 90% מהקהל המקוון שלו, ומההכנסות מפרסום, רק כדי לנסות להחזיר אותו באמצעות יכולתו לייצר תוכן מקוון ומושך מספיק כדי למשוך מנויים[32]. אתרי חדשות עם קירות תשלום "קשים" יכולים להצליח אם:
- התוכן שלהם מספק ערך מוסף וייחודי
- האתר ממוקד בקהל נישה
- האתר כבר שולט בשוק שלו
מומחים רבים מגנים את חומת התשלום הקשה בגלל חוסר הגמישות שלו, ומאמינים שהיא פועלת כגורם כמרתיע עבור המשתמשים. ג'ימי ויילס, מייסד ויקיפדיה, טען כי השימוש בחומת תשלום קשה מפחית את השפעת האתר. ויילס הצהיר כי על ידי יישום חומת תשלום "קשה", הטיימס "הפך את עצמו ללא רלוונטי", אף שהטיימס הגדיל את הכנסותיו, הוא הפחית את התעבורה ב-60%.
חומת תשלום רכה
חומת תשלום רכה מגלמת בצורה הטובה ביותר את הדגם המדוד. חומת תשלום המאפשרת למשתמשים לצפות במספר מאמרים לפני שהם דורשים לרכוש מנוי בתשלום. בניגוד למודל המאפשר גישה לתוכן מסוים מחוץ לחומת התשלום, חומת תשלום מדודה מאפשרת גישה לכל מאמר באתר, כל עוד המשתמש לא חרג מהמכסה שנקבעה. ה"ניו יורק טיימס", החל ממרץ 2011, מאפשר למשתמשים לצפות ב-20 מאמרים בחינם בחודש. באפריל 2012 הוריד את מספר המאמרים החופשיים לחודש ל-10. חומת תשלום שלו הוגדרה לא כ"רכה", אלא "נקבובית", מכיוון שהיא מאפשרת גישה לכל קישור שפורסם באתר מדיה חברתית, ועד 25 מאמרים בחינם ביום, אם ניגשים אליהם באמצעות מנוע חיפוש[32].
המודל נועד לאפשר לעיתון "לשמור על תנועה ממשתמשים קלים", מה שמאפשר לעיתון לשמור על מספר המבקרים גבוה, תוך קבלת הכנסות מהמשתמשים הכבדים באתר.
חברת גוגל אכפה בעבר מדיניות המכונה "לחיצה ראשונה בחינם", לפיה נדרשו אתרי חדשות חומת תשלום רכה נמדדת, בכדי שניתן לגשת אליהם באמצעות תוצאות במנוע החיפוש או דרך שירות גוגל חדשות, לספק גישה חופשית למאמרים, בעדי שגוול תאנדקס אותם. אתרים שבחרו להימנע מקליק ראשון בחינם הורדו בדירוג של גוגל[33]. גוגל הפסיקה את המדיניות בשנת 2017, והכריזה כי היא מספקת כלים נוספים לסיוע לפרסומים בשילוב מנויים בפלטפורמות שלה[34].
מודל משולב
מודל משולב כולל מתן גישה חופשית לתוכן נבחר, תוך שמירה על תוכן יוקרתי מאחורי חומת תשלום. ה"בוסטון גלוב" יישם גרסה של מודל זה, בספטמבר 2011, על ידי השקת אתר אינטרנט שני, BostonGlobe.com, שהציע אך ורק תוכן מהעיתון מאחורי חומת תשלום קשה, מלבד רוב תוכן הספורט, שנשאר פתוח. האתר BostonGlobe.com פועל לצד אתר חדשות שני קיים, Boston.com, המכיל כעת מאז כמות מוגבלת של תוכן מאתר המנויים המוצג באיחור, אך נושא דגש גדול יותר על חדשות מוכוונות לקהילה[35].
ראו גם
- מודל פרימיום
קישורים חיצוניים
- סמדר הירש, MSN ישראל: כולם רוצים לגבות תשלום - אבל חוששים, באתר גלובס, 4 בדצמבר 2001
- אקונומיסט, אקונומיסט מכריז: האינטרנט החינמי מת, באתר TheMarker, 2 באפריל 2009
- יובל דרור, "'הארץ' לא ימשיך להתקיים ללא תשלום מהגולשים", באתר העין השביעית, 26 בפברואר 2013
- חנוך מרמרי, ארץ לא מובטחת, באתר העין השביעית, 9 במרץ 2013
- נתי טוקר, חדשות בתשלום: האם דמי המנוי יהפכו להכנסה העיקרית של המו"לים, באתר TheMarker, 17 במאי 2016
- יונתן כיתאין, האם חומות התשלום מוכיחות עצמן כעתיד העיתונות?, באתר גלובס, 24 ביולי 2018
נתי טוקר, לקראת חומות התשלום: מחירי שירות הפרימיום של ynet נחשפו - בטעות, באתר TheMarker, 22 בינואר 2019
הערות שוליים
- ^ הגרדיאן, מתחילים להרוויח מחדשות ברשת, באתר TheMarker, 25 ביוני 2013
- ^ סוכנויות הידיעות, מזל טוב לאתר ה"וול סטריט ג'ורנל": רשם לראשונה מיליון מנויים, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2007
- ^ ניו יורק טיימס, המנויים הקשישים מתים, הסיקור מתמקד בלבנים: האתגרים של "וול סטריט ג'ורנל", באתר TheMarker, 21 באפריל 2021
- ^ אריק פאנר, הניו יורק טיימס, האתר שסירב לפרסם חדשות בחינם, באתר TheMarker, 18 באוגוסט 2009
- ^ אליהו חסין, הפייננשל טיימס הבריטי יאחד את מערכות האינטרנט והעיתונות הכתובה, באתר גלובס, 12 ביולי 2006
- ^ פייננשל טיימס, אוטוסטרדת המידע תהפוך לכביש אגרה: האם נתחיל לשלם בקרוב על הגלישה באינטרנט?, באתר גלובס, 18 במאי 2009
- ^ FT reaches 1m paying readership on back of 'strong business performance' - Press Gazette, Press Gazette, 1 במרץ 2019
- ^ שלומי קלסי, מודלים של הכנסות מפרסומת באינטרנט, באתר TheMarker, 2 באוגוסט 2000
- ^ מורן בר-כוכבא, לא נשלם, באתר גלובס, 8 במאי 2001
דפנה מאור, MSNBC קיצצה 9% מהמשרות ביחידת האינטרנט שלה - כ-18 עובדים , באתר TheMarker, 4 בדצמבר 2001 - ^ צביקה פז, אזהרת רווח ל-thestreet.com: הכנסות נמוכות מהתחזיות, באתר גלובס, 21 בספטמבר 2000
ליזה דיקארלו, פורבס, הרחוב עדיין פזיז, באתר גלובס, 23 במאי 2000 - ^ רונית דומקה, קטר הצמיחה של העיתונים בארה"ב: ההכנסות מהגירסה האינטרנטית, באתר TheMarker, 27 באוקטובר 2010
- ^ יובל דרור, זהירות, עיתונות בקריסה, באתר הארץ, 17 באוגוסט 2012
- ^ ג'ון גאפר, מרדוק נאלץ לוותר על העממיות לטובת הרווחיות, באתר גלובס, 30 במאי 2010
- ^ סוכנויות הידיעות, מרדוק מודה: העיתונות המודפסת הפסידה בקרב מול גוגל, באתר TheMarker, 5 באוקטובר 2012
- ^ אסף אוני, חומת סין או חומת ברלין? - האם מודל חומת התשלום רלבנטי גם עבור צהובונים?, באתר העין השביעית, 28 ביולי 2013
- ^ שירות גלובס, מספר הגולשים באתר "הסאן" ירד ב-60% מאז חומת התשלום, באתר גלובס, 24 בספטמבר 2013
- ^ איתמר זהר, אתר "ניו יורק טיימס" יגבה תשלום תמורת כניסה וצפייה בתכניו, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2010
יובל דרור, חומה שווייצרית - חומת התשלום של ה"ניו-יורק טיימס" מתוחכמת מאוד. אולי מתוחכמת מדי, באתר העין השביעית, 21 במרץ 2011 - ^ ניו יורק טיימס, מהפך: הכנסות ניו יורק טיימס מהדיגיטל עקפו את ההכנסות מהעיתון המודפס, באתר TheMarker, 6 בפברואר 2019
- ^ ענת ביין, אינטרנט בתשלום: וואלה מתחילה לגבות כסף עבור שירותיה, באתר TheMarker, 13 באוגוסט 2001
- ^ TheMarker digital, מדריך מפה באינטרנט: למעלה מ-40% מהגולשים מוכנים לשלם דמי מנוי בתמורה לתוכן ולהטבות, באתר TheMarker, 21 באוגוסט 2001
בועז גילמור, האתר מפה מדווח על 12 אלף מנויים משלמים אחרי שנת פעילות, באתר גלובס, 11 בנובמבר 2002 - ^ צורי דאר, פורטל התיירות "למטייל" יסגור חלק מתכניו למנויים בתשלום, באתר TheMarker, 6 בדצמבר 2001
- ^ גילעד נס, נטוויז'ן רכשה את חלקה של מת"ב באתר Gamer.co.il, באתר גלובס, 14 באוגוסט 2002
- ^ צורי דאר, התשלום לתוכן באינטרנט תופס תאוצה: פורטל הספורט ONE השיק מגזין מקוון למנויים, באתר TheMarker, 11 באפריל 2002
- ^ אתר NRG "מעריב" עלה לאוויר; עופר נמרודי: נגיע לאיזון בתוך שנה וחצי עד שנתיים, באתר הארץ, 7 ביוני 2004
- ^ נתי טוקר, האם הגולשים הישראלים יסכימו לשלם עבור חדשות? "הארץ" יגבה דמי מנוי עבור המהדורה הדיגיטלית, באתר TheMarker, 27 בפברואר 2013
- ^ הארץ, 100 אלף מנויים דיגיטליים לאתרי קבוצת הארץ, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2021
- ^ אלכסנדר כץ, גם גלובס החל ב"חומת תשלום" באתר: יציע לרכישה את כתבות המגזין שלו, באתר אייס, 25 בינואר 2015
- ^ אייס, "דה מרקר" לא לבד: מהיום חומת תשלום גם ב"גלובס", באתר אייס, 3 בפברואר 2020
- ^ לי-אור אברבך, "ידיעות" משיק אפליקציה שתספק תרגום דיגיטלי לעיתון, באתר גלובס, 1 בדצמבר 2015
- ^ נתי טוקר, מהפכת האינטרנט בתשלום: גם ynet יתחיל לגבות בקרוב כסף תמורת תוכן - כל הפרטים, באתר TheMarker, 24 באוקטובר 2018
- ^ רפאלה גויכמן, קבוצת ידיעות אחרונות מרחיבה משמעותית את חומת התשלום, באתר TheMarker, 13 ביולי 2021
- ^ 32.0 32.1 32.2 מיכל רמתי, האם גביית תשלום עבור תכנים תציל את העיתונות?, באתר TheMarker, 11 באפריל 2013
- ^ בלומברג, כך מענישה גוגל אתרי תוכן בתשלום, באתר TheMarker, 6 ביוני 2017
- ^ רפאלה גויכמן, בשורה לאתרי התוכן: גוגל תפסיק "להעניש" אתרים עם חומת תשלום, באתר TheMarker, 2 באוקטובר 2017
- ^ רפי מן, חומות של תקווה, באתר העין השביעית, 20 במאי 2012
