חידת שמשון
חידת שמשון היא חידה המופיעה בתנ"ך בתוך סיפור חייו של השופט הנביא שמשון. את החידה חד שמשון במשתה חתונתו לשלושים אורחיו הפלשתים, בזה הלשון: ”מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק” (ספר שופטים, פרק י"ד, פסוק י"ד). החידה מבוססת על חוויה פרטית של שמשון, שהרג אריה וכעבור זמן מצא בגווייתו דבורים ודבש. זהו גם פתרונה של החידה: ”מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ וּמֶה עַז מֵאֲרִי?” (ספר שופטים, פרק י"ד, פסוק י"ח) האריה הוא האוכל העז והדבש הוא המאכל המתוק. הפלשתים, שלא יכלו לנחש את פתרון החידה, סחטו אותו באיומים מאשתו, ששכנעה את שמשון לגלותו לה.
החלק השני של החידה, "מעז יצא מתוק", התקבל בעברית החדשה במשמעות שונה מההקשר המקראי, כביטוי המתייחס לרעה שגרמה לטובה.
הסיפור בתנ"ך
ערך מורחב – שמשון
חידת שמשון שלובה בסיפור קורותיו של שמשון עם האישה התִּמְנִית, המופיע בפרקים יד–טו בספר שופטים, והוא חלק ממחזור חיי שמשון, המקיף את פרקים יג–טז. חלקו הראשון של הסיפור, בפרק יד, הוא החלק הכולל את החידה.
הרקע לחידה: המעשה באריה ובדבש
האישה הראשונה של שמשון הייתה אישה פלשתית מהעיר תמנה, שבה בחר לכלתו המיועדת. הוריו, מנוח ואשתו, הפצירו בו לקחת במקומה אישה ישראלית, אך שמשון סירב להפצרותיהם. הם לא היו מודעים לכך שהתעקשותו של שמשון היא חלק מתוכנית אלוקית לספק לו עילה להכות בפלשתים, כפי שאכן יקרה בהמשך הסיפור. שמשון ירד עם הוריו לתמנה במטרה לבקש את ידה של הפלשתית מהוריה. בדרך פגש בכפיר אריות, ושיסע אותו כאילו היה גדי רך. כעבור זמן, יצא לתמנה לטקס הנישואים עם האישה שבחר. בדרכו עבר שוב במקום שבו הרג את האריה, וראה שדבורים התנחלו בגווייה ויצרו בה כוורת. שמשון רדה ממנה דבש עבורו ועבור הוריו, אך לא סיפר להם או לאיש אחר על מקורו.
משתה החתונה, החידה והשלכותיה
משתה החתונה נערך אצל משפחת הכלה. המעשה שאירע לשמשון היווה נושא לחידה שחד שמשון לשלושים שושביניו הפלשתיים במשתה: ”מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק” (שופטים, י"ד, י"ד). שמשון הבטיח לפלשתים פריטי לבוש יקרים - ”שְׁלֹשִׁים סְדִינִים וּשְׁלֹשִׁים חֲלִיפוֹת בְּגָדִים” (שופטים, י"ד, י"ג) - אם יפענחו את פשר המשפט תוך שבעה ימים, ואם לא יצליחו לפתור את חידתו תוך שבעה ימים - אז הם יתנו לו בגדים יקרים מעין אלו. הפלשתים, שלא הצליחו לפתור את החידה, איימו על אשת שמשון שישרפו אותה ואת משפחתה אם לא תגלה להם את פתרון החידה. האישה הציקה לשמשון עד שזה נענה לה, ביום השביעי והאחרון למשתה, והיא גילתה את פתרון החידה לבני עמה. הם נתנו את התשובה לחידתו של שמשון, לפני שקיעת החמה, רגע לפני פקיעת המועד: ”מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ וּמֶה עַז מֵאֲרִי?” (שופטים, י"ד, י"ח). שמשון, שהבין שהפלשתים הוציאו בכוח את פתרון החידה מאשתו, הגיב בזעם: ”לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי” (שם). כדי לשלם את חובו ירד שמשון לעיר אשקלון, הרג שלושים פלשתים ובזז את חליפותיהם, סדינים הוא לא נתן להם, כיון שאת הפתרון גילה להם אשתו. אחרי מעשה זה, עזב שמשון בכעס את אשתו וחזר לבית אביו, והאישה נישאה לאדם אחר, שהיה אחד השושבינין בחתונה של שמשון. בכך החל, בהתאם לתוכנית האלוקית, סבב מלחמות בין שמשון לפלשתים, המתוארים בהמשך הסיפור.
פרשנות החידה
שיסוע האריה
המלבי"ם כותב ששיסוע האריה היה אות לשמשון מאת ה' שעליו להתגבר בכח נגד הפלישתים[1]. הרב יגאל אריאל סבור שמציאת הדבש היא אות נוסף, הרומז לשמשון שבסופו של דבר ינצחו ישראל את הפלשתים ניצחון שלם, בכך שישכילו לזקק את היסוד הטוב שבכוחו של האויב וינצלוהו לבניינם הלאומי, וזוהי גם משמעותה העמוקה והנסתרת של החידה.[2]
החידה
החידה שחד שמשון לפלשתים היא הדוגמה המפורשת היחידה לחידה המופיעה במקרא.[3] ברובד הגלוי, התשובה לחידה היא דבש היוצא מגוויית האריה: הדבש הוא המאכל המתוק והאריה הוא האוכל העז. לכאורה הייתה החידה בלתי הוגנת – וספק אם ניתן להגדירה כחידה – שכן היא מבוססת על מקרה פרטי שאירע לשמשון ולפלשתים לא הייתה כל דרך לדעת עליו. הפלשתים אף לא יכלו להעלות מקרה מעין זה בדעתם, שכן דבורים אינן מתנחלות בגוויות בעלי חיים. נראה שמבלי לדעת את פרטי המעשה הפלשתים לא יכלו לפתור את החידה, שכן המילים ”מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק” יכולות להתפרש באופנים שונים, ולאו דווקא כאריה וכדבש.
דעתם של פרשנים רבים אינה נוחה מאופייה הבלתי פתיר של החידה. יש הסבורים שכל מטרתו של שמשון הייתה למצוא עילה להתגרות בפלשתים, ואין קושי בכך שהציג להם חידה בלתי פתירה.
אך המלבי"ם[4] מציין ששמשון אמר לפלשתים: ”אִם הַגֵּד תַּגִּידוּ... וּמְצָאתֶם” (שופטים, י"ד, י"ב) – ובכך רמז לפלשתים שניתן למצוא, פיזית, את הפתרון לחידתו: אם יתהלכו בסביבות העיר יוכלו למצוא את גוויית האריה והדבש. הרחבה לכך כתב יהודה אליצור שמנהג המקום היה שהמסובים במשתה החתונה מלווים את החתן ומתעניינים באורחותיו. שמשון ידע שמרעיו התרשלו בתפקידם ולכן חד להם את החידה; אילו נהגו בהתאם לחובתם וליוו אותו, היו מוצאים את גוויית האריה ומבינים את פשר החידה.[5] אחרים סבורים שבחידה עצמה יש די רמזים המאפשרים את פתרונה, ואין צורך להידרש לשם כך למעשה באריה ובדבש. בהקשר זה צוין כי תשובת הפלשתים: "מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ וּמֶה עַז מֵאֲרִי?" איננה מתייחסת ישירות למאורע הריגת האריה ורדיית הדבש.[6]
תשובת הפלשתים
תשובת הפלשתים: ”מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ וּמֶה עַז מֵאֲרִי?” היא לפי הקשרה שאלה רטורית שמצביעה על פתרון החידה: דבש וארי. התשובה ערוכה כחרוז שירי בשתי צלעות מקבילות בדומה לחידה עצמה. (יש המשערים שתבנית זו משקפת קונבֶנציה קדומה, שלפיה הן החידה והן פתרונה צריכים להיות ערוכים בצלעות מקבילות.[7]) התשובה של הפלשתים אינה מסבירה כיצד מארי יצא דבש. לפי האברבנאל, הפלשתים נמנעו מכך בשביל לא להסגיר את המקור שלהם לפיתרונה, אלא הציעו הסבר לוגי לזיהוי ה'מתוק' וה'עז', שממנו משתמע (לפי התקבולת) שהם גם המאכל והאוכל.
תגובת שמשון
שמשון מבין מיד כי הפלשתים חילצו בערמה את התשובה מאשתו, ותגובתו: ”לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי”. יש מעירים כי דבריו של שמשון, שבדומה לחידה ולפתרונה מנוסחים אף הם כמליצה שירית, מעידים על קור רוחו ומסווים את כוונתו לנקום.[8] רק לאחר מכן יכלה את זעמו בפלשתים.
תגובת שמשון מנוסחת בצורת משל המשווה את אשתו של שמשון לעֶגלתו, ואת הפלשתים למי שחורש בבקר שאיננו שלו. יש הסבורים שהקונוטציה של דימוי החרישה מרמזת ששמשון חשד שאחד מהמרעים פיתה את אשתו כדי להוציא ממנה את פתרון החידה.[9] גם אם לא אכן כך היה, ידוע כי בסופו של דבר: "וַתְּהִי אֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן לְמֵרֵעֵהוּ אֲשֶׁר רֵעָה לוֹ" (פסוק כ').
במחקר
השערת כפל המשמעות במילה "ארי"
השערה שהיוותה בסיס לדיון נרחב הועלתה על ידי הפילולוג של השפות השמיות הנס באואר. באואר שיער שבעברית הקדומה התקיימה המילה "אֲרִי" במשמעות "דבש", לצד המשמעות ההומונימית הרגילה של "אריה"; המילה המשוערת נגזרה מהשורש אר"ה, המתייחס ללקיטה ואיסוף של פירות, מיצי פירות ועוד, כמו בשיר השירים, ה', א': ”אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי”. ההשערה מבוססת בין השאר על השוואה למילה ערבית דומה.[10] לפי השערה זו, החידה הייתה חידת כפל לשון: הפותר נדרש למצוא מילה דו-משמעית שמובנה האחד הוא אוֹכֵל (טורף) עז ומובנה האחר הוא מאכל מתוק.[11] התשובה המקורית לחידה הייתה אפוא "ארי".
חוקרים מציינים מקום נוסף במקרא שבו ייתכן משחק מילים הרומז למילה "ארי" במשמעות "דבש": בשמואל א', י"ד, כ"ז, יהונתן, שנחלש בקרב, טובל את מטהו בדבש וטועם ממנו - "וַתָּאֹרְנָה (קרי) עֵינָיו", ובהמשך: "אֹרוּ עֵינַי כִּי טָעַמְתִּי מְעַט דְּבַשׁ" (שם, כט).[12]
הערות שוליים
- ^ המלבי"ם בפירושו לשופטים יד, ו: "ושמשון הבין שהקרה ה' זאת לקראתו למען יכיר כחו וידע שהוא מוכן להצליח נגד אויבי ה'".
- ^ יגאל אריאל, עוז וענווה: עיונים ביהושע ושופטים, עמ' 303, 313–316
- ^ Othniel Margalith, "Samson's Riddle and Samson's Magic Locks", Vetus Testamentum 36 (1986), p. 226.
- ^ בפירושו על אתר.
- ^ יהודה אליצור, ספר שופטים (דעת מקרא), עמ' קמד-קמה.
- ^ Azzan Yadin, "Samson's ḥîdâ", p. 408.
- ^ Claudia V. Camp and Carole R. Fontaine, "The Words of the Wise and their Riddles", in Susan Niditch (ed.), Text and Tradition: The Hebrew Bible and Folklore, Atlanta: Scholars Press, 1990, מסת"ב 1555404413, p. 140.
- ^ יאיר זקוביץ, חיי שמשון (שופטים יג-טז): ניתוח ספרותי-ביקורתי, עמ' 116.
- ^ כך פירש הרלב"ג על אתר,[1] וייתכן שלכך רומז גם תרגום יונתן.[2] ראו אצל יאיר זקוביץ, חיי שמשון (שופטים יג-טז): ניתוח ספרותי-ביקורתי, עמ' 117.
- ^ נגד ההשוואה לצורה הערבית ראו לוֹתר קופף, "أَريٌ=דבש?: (הערה מתודולוגית לבלשנות השמית המשווה)", תרביץ כג (תשי"ב), עמ' 240–252 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה). פורטר מצא למילה סמך גם באוגריתית (J. R. Porter, "Samson's Riddle: Judges XIV. 14, 18", Journal of Theological Studies 13 (1962), pp. 106-109).
- ^ Hans Bauer, "Zu Simsons Rätsel in Richter Kapitel 14", Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft 66 (1912), pp. 473-474, מצוטט אצל Theodor Herzl Gaster, Myth, Legend, and Custom in the Old Testament: A Comparative Study with Chapters from Sir James G. Frazer's Folklore in the Old Testament, New York: Harper & Row, 1969, pp. 435-436.
- ^ יאיר זקוביץ, חיי שמשון (שופטים יג-טז): ניתוח ספרותי-ביקורתי, עמ' 108.
