רבי חיים הכהן רפפורט (לבוב)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רבי חיים הכהן רפפורט (ה' בכסלו ה'ת"ס, 17 בנובמבר 1699י"ג בתמוז ה'תקל"א, 25 ביוני 1771) היה רב פולני-גליצאי בן המאה ה-18. רבה של לבוב ומראשי הלוחמים בתנועה הפרנקיסטית.

ביוגרפיה

נולד לרבי שמחה הכהן רפפורט אב"ד דובנה, הורדנה ולובלין שהתקבל בסוף ימיו כרב בלבוב אך נפטר בדרכו אליה. אחיו היה רבי בנימין הכהן רפפורט, רבה של קאליש ומחבר הספר "גבולות בנימין", והם התייחסו למשפחת הכהנים רפפורט. אחיו השני, הרב מרדכי כהנא רפפורט, שימש כאב"ד באלעקסינץ הסמוכה לברודי, ושם הדפיס את ספרו "אמרי נועם" בשנת ה'תקכ"ז. אח נוסף, רבי יוסף רפפורט אב"ד קהילת פיעסק היה[1]  אבי אמו של רבי חיים מוולוז'ין.

למד בילדותו בסלוצק, ונישא למרים בתו של רבי שמואל שמעלקא אב"ד פשמישל, בנו של ר' מנחם מנדל אב"ד סלונים. כיהן בתחילת דרכו ברבנות כרבה של קהילת ז'טל בה כיהן גם כראש ישיבה. בשנת ה'ת"ץ, 1730, החל לכהן כרבה של סלוצק ומשנת ה'ת"ק, 1740 כאב"ד וראש ישיבה בלבוב, במקומו של רבי אריה לייב ב"ר שאול שעבר אז לכהן כרבה של אמסטרדם. בשנת ה'תקכ"ג התמנה כאב"ד גליציה כולה בכינוי "אב"ד לכל מדינת רוסיה".

לפי מקור אחד בזמן העלילה על האחים רייצס (בשנת ה'תפ"ח, 1728) כיהן בתפקיד תורני בלבוב, אך הצליח להימלט ממאסר מכיון ששהה באותה עת בז'ולקייב[2].

הוא היה מראשי הלוחמים בשרידי התנועה השבתאית ואף חתם בשנת 1751 נגד רבי יהונתן אייבשיץ על רקע ההאשמות נגדו כשבתאי, אך בשלב מסוים חזר בו כנראה ומשך ידו מהמחלוקת בעניינו של הרב אייבשיץ[3]. במסגרת מעמדו כרב המפורסם ביותר בגליציה, עמד רבי חיים בראש משלחת הרבנים שנבחרו להשתתף בוויכוח הפומבי עם הפרנקיסטים שנערך בקיץ 1759 באקדמיה בלבוב.

לפי מסורת חב"דית היה מתלמידי הבעל שם טוב, שאף שלח אליו משימה של 'תיקון נשמה'[4].

הוא נפטר ונקבר בלבוב בי"ג בתמוז ה'תקל"א, 25 ביוני 1771. הוא הורה בצוואתו שלא לכתוב על מצבתו תארים מלבד הרב.

משפחתו

ספריו

רוב כתביו אבדו ובהם פירוש לספר הזוהר.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ כמובא בשער הספר בנין של שמחה ומצוטט בהקדמת רבי חיים קרייזווירט לשו"ת רבינו חיים הכהן
  2. ^ צבי קארל, "לבוב", בתוך "ערים ואמהות בישראל", ירושלים תש"ו, עמ' 308.
  3. ^ וונדר, אנציקלופדיה לחכמי גליציה, בערכו.
  4. ^ בליקוטי דיבורים ליקוט לב מופיע סיפור המעיד על כך. מקור הסיפור מרשימה מהיומן של הרבי הריי"צ, שהעתיקה (לפי עדותו) ממחברת סיפורים שהראה לו דודו ר' זלמן אהרן שניאורסון, סיפורים ששמע מסבו הצמח צדק ששמע מסבו אדמו"ר הזקן. על סיפור ספציפי זה היה רשום במחברת הסיפורים (של ר' זלמן אהרן) שאדמור הזקן שמע את חציו מר' משה מעשל שהיה מעורב בסיפור, וחציו מהמגיד ממעזריטש.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0