חיים זליג סלונימסקי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סלונימסקי בצעירותו. המוזיאון לתולדות יהודי פולין
תמונתו של סלונימסקי כפי שמופיעה באנציקלופדיה היהודית של ברוקהאוס ואפרון
חיים זליג סלונימסקי

חיים זליג (בן יעקב) סְלוֹנִימְסקיכתיב היידי שנהג בזמנו: חיים זעליג סלאָנימסקי; בראשי תיבות: חז"ס או רחז"ס; 31 במרץ 1810, ביאליסטוק, פלך גרודנו, רוסיה15 במאי 1904, א' בסיוון ה'תרס"ד, ורשה, פולין הקונגרסאית) היה מוציא לאור עברי, אסטרונום, ממציא, עורך מדעי, מייסדו ועורכו הראשון של עיתון "הצפירה" (השבועון ואחר כך היומון העברי הראשון בפולין), צנזור רשמי מטעם השלטון הצארי בעיר ז'יטומיר וראש בית המדרש הממשלתי לרבנים בז'יטומיר.

תולדות חייו

קברו של חיים זליג סלונימסקי בבית הקברות היהודי בוורשה

סלונימסקי למד בתלמוד תורה ובישיבה, והוגדר על ידי נחום סוקולוב בביוגרפיה שלו "עילוי" ו"חריף". במקביל לחקירתו בתלמוד קרא קריאה ביקורתית ועמוקה בספרי פיזיקה ומתמטיקה בעברית שנקרו על דרכו, בהם "שבילי דרקיע" לאליהו הכים (פראג, 1784) ו"כליל חשבון" לדוד פריזנהאוזן (ברלין, 1797). כמו כן למד גרמנית, פולנית, רוסית וצרפתית.

סלונימסקי שם לו למטרה להאיר את עיני היהודים שידעו לקרוא עברית בלבד בנושאים מדעיים, בלשון פופולרית ומובנת ככל האפשר. בגיל 24 כתב את ספרו הראשון, ספר לימוד אלגברה בשם "מוסדי חכמה: יסודי תורת המספר" (וילנה 1834). שנה לאחר מכן, עקב הופעת שביט היילי, תופעה שעוררה התרגשות עצומה ואמונות טפלות פרסם את הספר "כוכבא דשביט" שעסק בתולדות האסטרונומיה ובפרט בתופעת השביטים, תוך עקירת האמונות הטפלות הקשורות בהם.

בשנת 1838 יצא לאור בוורשה ספרו "תולדות השמיים" ובו מחקר על חישוב הלוח העברי שקומם עליו את רבני ורשה. ספר זה יצא עם תיקונים שלושים שנה מאוחר יותר בשם "יסודי העיבור".

בשנת 1842 נסע לקניגסברג על מנת להציג שם מכונת חישוב, שהייתה למעשה שכלול של מכונת חישוב שהמציא חותנו, אברהם יעקב שטרן. בשנת 1844 הציג את מכונתו בפני אלכסנדר פון הומבולדט, בו ראה את גדול המדענים החיים. הומבולדט וסלונימסקי החלו להתכתב וסלונימסקי אף כתב על הומבולדט ספר בעברית בשם "אות זיכרון לאלכסנדר פאן הומבולדט" (ורשה, תרל"ד), שכמוטו בראשו כתב את הברכה התלמודית "ברוך שחלק מחכמתו לבשר ודם" (ברכות נח). בשנת 1855 הציג את מכונת החישוב שלו בפי האקדמיה האימפריאלית למדעים של רוסיה בסנקט פטרבורג וזכה למענק כספי. באותה עת התעניין סלונימסקי גם בטלגרף והגה מספר שכלולים כגון שידור הודעות טלגרפיות במקביל בשני גידים ומתיחת כבל תקשורת תת-ימי (רעיון שזיכה אותו בלגלוג, עד שהפך למציאות ב-1857). על מפגשים אלה עם עולם המדע הממוסד העיד סלונימסקי, לפי סוקולוב: "מה יכולתי אני להודיעם ולא ידעו? אבל, ראשית, עשיתי רושם, כיהודי ביאליסטוקי, כלומר בתור קוריוז ושנית, יש אשר הרציתי לפני המומחים ההם איזו פלפלא חריפתא, איזו שאלה קטנה בחשבון – זה היה התלמודי הפקח והלוהט בניצוצי המצאות שבא כאושפיז מעולם אחר, ויפלא את הלבבות."[1].

בפברואר 1862 ייסד סלונימסקי בוורשה את עיתון "הצפירה". העיתון הקדיש מקום נרחב למדי בשנותיו הראשונות לדיווחים חדשותיים בנושאי מדע וטכנולוגיה. סלונימסקי כתב בו הן בשמו והן בשמות-עט שונים ופרסם מאמרים גם בהמליץ, הכרמל והאסיף. כתב העת נסגר לאחר חצי שנה והופעתו חודשה ב-1874.

ב-1863 עבר סלונימסקי לז'יטומיר, שם שימש כמפקח מטעם השלטונות על בית המדרש לרבנים וכצנזור של הספרות העברית בדרום רוסיה. הוא כיהן בתפקידים אלה 12 שנה.

סדרות המאמרים שפרסם הפכו אותו לשם נרדף למדע פופולרי בעברית, לטוב ולרע. מאמריו היוו זרקור כמעט יחיד בעברית לעולם המשתנה במהירות של המדע הדוהר קדימה עבור קהל רחב שחי בקהילות היהודיות של תחום המושב. דוד פרישמן כותב "היה אז השם ההוא (סלונימסקי) מפורסם כל-כך ברחוב היהודים, עד שהיוּ מסַפּרים בו גם יושבי הקרנות ביחד עם הסוחר ועם החנוני מן השוק."[2] מאידך הואשם על ידי מי שראו עצמם מדענים מעמיקים ממנו כשרלטן, "איש נבוב וריק" שכותב בנושאים שאינו מבין בהם וכל מטרתו לקנות פרסום "אצל ההמון"[3]. בין סדרות מאמריו: "חרבות עולם" על גיאודזיה, גאולוגיה, בוטניקה, פרה-היסטוריה וכריית תעלת סואץ; "יסוד התמדת הכוחות בטבע היצירה"; "תקופת הקלימים בכדור הארץ"; "זמן מרוצת הכוח העלעקטרי"; "אטמי (אטומי) הגופים" - "נקודות דקות מאד אשר מהם הורכב גוף". מאמריו אלה בהצפירה מבטאים את גישתו שקל יותר לעקוב אחר השינויים והעדכונים במדע באמצעות כתיבה עיתונאית מאשר כתיבת ספרים.

סלונימסקי נפטר בשנת 1904 בביתו ממחלת השפעת, בשיבה טובה. נקבר בהלוויה המונית.

סלונימסקי היה משכיל ששמר על אורח חיים יהודי, אולם שני בניו התנצרו, אחד לכנסייה הקתולית והשני לכנסייה הפרבוסלבית.[4]. נכדיו הם המוזיקאי ניקולס סלונימסקי, הסופר מיכאיל סלונימסקי והמשורר אנטוני סלונימסקי.

כתביו

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ נחום סוקולוב, חַיִּים זֶלִיג סְלוֹנִימְסְקִי, באתר פרויקט בן יהודה
  2. ^ דוד פרישמן, חַיִּים-זֶלִיג סְלוֹנִימְסְקִי, באתר פרויקט בן יהודה
  3. ^ גבריאל יהודה ליכטנפלד, מאמר כהן ללא אלקים, ורשה 1877 מובא אצל שביט וריינהרץ בעמוד 119
  4. ^ אלינה צאלה, תנועת ההתבוללות בפולין" בתוך: ישראל ברטל וישראל גוטמן (עורכים), קיום ושבר: יהודי פולין לדורותיהם, כרך א', 1997, עמ' 344–345.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0