עילוי (לימוד)
בעולם הישיבות עילוי (יש ההוגים במלעיל) הוא תלמיד מוכשר במיוחד, הניחן ביכולת שכלית, ביכולת התמדה ובכושר זיכרון יוצאי דופן. מן העילוי מצופה להגיע להישגים גבוהים ואף להתפרסם בעתיד כגדול בתורה.
הרב יהודה לייב מימון בספרו "שרי המאה" (הסוקר בין היתר את עולם הישיבות באירופה) הביא שיש שאמרו במליצה על בעל יכולת שכלית טובה אבל שאינו מתמיד "עלוי" ראשי תיבות "עינים להם ולא יראו". דבר הבא להמחיש את הצורך במימוש היכולת ולא רק הסתפקות ביכולת פוטנציאלית.
דירוג העילויים
במקומות שונים דרגו את העילויים באופן שונה ובשמות שונים. ההגדרות שימשו יותר בישיבות בעבר אך כיום משמש המושג לתיאור כללי ולא מדויק. (לבד מחסידות צאנז. ר' להלן).
- בישיבת וולוז'ין היה דירוג של עילויים לפי רמת התמדה ויכולת שכלית[1]:
- "בחור טוב"
- "רבע עילוי"
- "חצי עילוי"
- "עילוי".
- בישיבת חכמי לובלין הדירוג היה שונה אשר נבחן לפי כמות הידע של התלמיד (היינו היו שהוגדרו כ"עילוי" אבל דרגתם נמדדה עם פרמטר נוסף לדוגמה "צורבא מרבנן עילוי")[2]:
- "תלמיד הישיבה"
- "צורבא מרבנן"
- "היתר הוראה"
- "תעודת רב"
- לפי הרב יחזקאל אברמסקי עילוי בעל יכולת בקיאותית נחשב החל מידע של שש מאות דפי גמרא (מתוך 2711 דפים בגמרא)[3]
- בישיבות בהונגריה ובייחוד בצאנז הייתה הגדרה של "מורנו", בעוד שבשאר המקומות בהונגריה לא הייתה הגדרה ברורה. בצאנז ההגדרה הייתה (ועודנה) מי שנבחן בעל פה על אלף דפי גפ"ת ומעלה[4].
הביטוי "עילוי" בימינו
כיום, המונח "עילוי" בעולם הישיבות מוכר כמונח שמבטא אדם שמרוב שקיעותו בתורה אינו שם לב למתנהל סביבו. אין הפירוש שמונח זה נאמר בדרך זלזול חלילה, אלא אדרבה נחשב כמונח נערץ לאדם שרק הוויות אביי ורבא במוחו.
דוגמא לביטוי עילוי בימינו, מספרים על אחד מרבני דורינו שמרוב שקיעותו בתורה לעיתים היה נצפה מהלך בגשם זלעפות עם מטריה סגורה ביד.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אשכול "עולמו של עילוי", המפרט על רבים מהעילויים בעולם הישיבות, באתר אוצר החכמה
הערות שוליים
עילוי (לימוד)22468205