רבי חיים מורה

חכם חיים מורה

לידה	1872 טהראן, איראן
פטירה	1942 (בגיל 70 בערך) טהראן, איראן
ידוע בשל	יצירתו בפרסית יהודית, חידושי הלכה ופרשנות תורנית באיראן
עיסוק	רב, משורר, סופר, מתרגם, פוסק

חכם חיים מורה (בפרסית: حاخام حئیم موره; 1872 – ?) היה רב, פוסק, משורר, סופר ומתרגם יהודי-איראני. נחשב לדמות מרכזית ביהדות איראן במחצית הראשונה של המאה ה־20, ובמיוחד כמי שחיבר, תרגם ופרש טקסטים תורניים ודתיים בפרסית יהודית (ג'ודאו פרסית), תוך שימוש באותיות עבריות.

אף שהיה עיוור מילדותו, נודע בזיכרונו החריף, ביצירתו הענפה, ובתרומתו להשכלה הדתית והעברית של קהילת יהודי איראן.

ביוגרפיה

ילדותו

חיים מורה נולד בשנת 1872 (י"ח בניסן ה'תרל"ב) בטהראן, למשפחה יהודית מסורתית. בגיל שנתיים חלה באבעבועות שחורות, ובעקבות המחלה איבד את ראייתו – עובדה שהשפיעה על מהלך חייו אך לא מנעה ממנו להפוך לדמות תורנית מובילה. אביו, חאג' מרדכי בן אליהו שיראזי, נפטר כאשר היה בן שבע בלבד. לאחר מות אביו, גדל בעיקר בביתו של סבו מצד אמו, יאדגאר בן שלמה אספהאני.

המשך חייו

בשנת 1898, עם פתיחתו של בית הספר אליאנס טהראן, הוזמן חיים מורה ללמד מקצועות דתיים ושפה עברית. בהיותו בן 26, החל לעסוק בהוראה בבית הספר, ותוך כדי כך למד גם את השפה הצרפתית. כישוריו האינטלקטואליים, זיכרונו החריף ויכולותיו הלשוניות עוררו התפעלות. הוא שינן בעל־פה את מלוא טקסטי התורה, ספר תהילים, ספר הזוהר, תפילות היום והחג, ואף עסק בלימוד מיסטיקה יהודית, נוצרית ומוסלמית. כמו כן, רכש בקיאות נרחבת בפילוסופיה מזרחית ומערבית, והחזיק בידע מעמיק בספרות הפרסית. מורה אף חיבר שירים מעת לעת, והושפע במיוחד מהוגים ומשוררים פרסיים כמו שהאב א-דין סוהרוורדי, אל-חוסיין בן מנסור אל-חלאג' וג'לאל א-דין רומי. כתביו הושפעו מהמשוררים היהודים פרסיים עמראני ומולאנא שאהין.

מורה כתב לרוב בעברית ובצרפתית, ולעיתים הכתיב את כתביו לעוזריו, בפרסית יהודית. בין תלמידיו והמסייעים בכתיבתו נמנו דמויות בולטות כגון סולימאן חיים, שלמה כהן-צדק, ומר ברסר, מנהל בית הספר של כל ישראל חברים.

בשנת 1935 ביקר בטהראן הגאוגרף והחוקר הירושלמי אברהם יעקב ברוור, במסגרת מסע מחקר לפרס. ברוור הקדיש פסקה נלהבת לזכרו של חכם חיים מורה, אותה פרסם ביומנו "מפרשת מסעותיי בפרס" (1938):

"לימודי העברית, כלומר הלימודים הדתיים, נמצאים כאן [בטהראן] בדרגה מעט גבוהה יותר מאשר בכרמאנשאה, המדאן ואספהאן, הודות למורה מצוין בשם מולא חיים. למרות היותו עיוור מלידה או מילדות, זקן זה הוא גדול חכמי התורה בין 60,000 יהודי איראן. תרגומיו של התפילות והשירים הדתיים נדפסו ונאמרים בבתי הכנסת של איראן. רבי חיים דיבר עמי עברית שוטפת, ורק כאשר השתמשתי במילים חדשות יחסית, כמו 'ארגון', התקשה להבין. עיוור זה מלמד ילדים חכמים במיוחד ויכול 'להביט' בגאווה על מעשיו, יחסית למספר השעות המועט המוקצה ללימודים אלה בתוכנית הלימודים."

כתביו

• דרך חיים (1921) - ספר בן 292 עמודים, שנכתב בפרסית יהודית. כולל עיסוק במצוות, עיקרי הדת, עקרונות מוסריים, סקירה של ההיסטוריה העולמית מאז בריאת העולם ועד לתקופתו, ובתוכה אזכורים מתומצתים לתולדות עם ישראל ולחיי הנביאים.
• גדולת מרדכי (1924) - ספר בן 494 עמודים, על שם אביו, מרדכי. נחלק לשלושה חלקים:

1. עיסוק בתפילה וענייני דת, בדומה לספרו הראשון.
2. לוח שנה עברי מתועד מראש לשנים 1924–2240 (ה'תרפ"ד–ה'ת"ש), הנחשב ללוח העברי המתועד הראשון באיראן.
3. שירים מקוריים בעברית ובפרסית, פרי עטו.

• ביאנאת מורה (בפירוש לעברית: מילות המורה; 1928) - ספרו האחרון, נכתב כולו בפרסית (לא באות עברית) ועוסק בענייני מוסר, הדרכה רוחנית ורעיונות אישיים.

חייו האישיים

בהגיעו לגיל 20, נשא חיים מורה לאישה את לנה בולנדיאן. לשניים נולדו בן ושלוש בנות. בנו, אברהם (איברהים) מורה, הלך בעקבות אביו באהבתו לתרבות ולחכמה, והיה לדמות מוכרת בקהילה היהודית בטהראן. הוא מונה לסגן יושב־הראש של האגודה היהודית של טהראן, תפקיד בעל חשיבות ציבורית בקרב יהודי איראן.

ראו גם

• יהדות איראן
• קהילת יהודי טהראן
• פרסית יהודית
• שלמה כהן-צדק
• סולימאן חיים

קישורים חיצוניים

• חכם חיים מורה באתר האנציקלופדיה איראניקה
• חכם חיים מורה באתר שבעה דורות

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

חיים מורה41630229Q135934302