רבי חנוך הניך בורנשטיין
(הופנה מהדף חנוך העניך בורנשטיין)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| לידה |
תרנ"ז נאשלסק | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
כ"ו באלול ה'תשכ"ה (בגיל 68 בערך) ירושלים | ||||
| מקום קבורה | הר המנוחות | ||||
| מקום פעילות | בית וגן בירושלים | ||||
| השתייכות | חסידות סוכטשוב | ||||
| בת זוג | פריידל בת רבי נתן נחום רבינוביץ | ||||
| אב | רבי שמואל בורנשטיין | ||||
| |||||
רבי חנוך הניך בורנשטיין (ה'תרנ"ז, 1897 - כ"ו באלול ה'תשכ"ה, 23 בספטמבר 1965) היה האדמו"ר הרביעי מסוכטשוב.
קורותיו
נולד בפולין, לאדמו"ר רבי שמואל בורנשטיין, בעל "שם משמואל". נישא לפריידל, בתו של האדמו"ר רבי נתן נחום הכהן רבינוביץ מקרימילוב, משושלת חסידות רדומסק. בשנת ה'תרפ"ה (1925) עלה לארץ ישראל והתיישב בשכונת בית וגן בירושלים. היה ציוני[דרושה הבהרה][דרוש מקור]. ערך את הירחון "ההד" שיצא בירושלים.
לאחר השואה שבה נספה אחיו, האדמו"ר השלישי מסוכטשוב, רבי דוד בורנשטיין, הוכתר כאדמו"ר הרביעי מסוכטשוב. הקים את בית המדרש סוכטשוב בירושלים. הדפיס במהדורה חדשה את ספרו של אביו "שם משמואל"[1]. גיסו, הרב ישעיהו שפירא, 'האדמו"ר החלוץ', שהה בביתו בתקופה האחרונה לחייו[2].
נפטר בשנת ה'תשכ"ה, ונקבר בהר המנוחות בירושלים.
בניו
- בנו הרב אברהם יוסף, היה חתנו של רבי משה צבי מטולנה פילדלפיה.
- בנו שמואל היה מנהל מחלקת החינוך בסוכנות היהודית.
- בנו רבי מנחם שלמה בורנשטיין הוכתר אחריו לאדמו"ר החמישי מסוכטשוב.
ספריו
- אחיו, אהרן ישראל בורנשטיין (שהשתייך לציונות הדתית), הוציא לאור את "נאות הדשא", ספר הכולל מתורת ארבעת אדמו"רי סוכטשוב (הדש"א ראשי תיבות של שמותיהם: הניך, דוד, שמואל, אברהם), 1997.
- "מחשבה טובה", ליקוט מדברי תורתו, ה'תשע"ה.
קישורים חיצוניים
- יעקב הייזלר, צדיק כתמר יפרח" במלאת יובל להסתלקותו, המבשר-תורני, כי תבא, כ' באלול תשע"ה, עמ' ח-יא, באתר אוצר החכמה
- אדמו"ר רבי חנוך העניך בורנשטיין מסוכטשוב- באתר MyTzadik
- מ. צפה, שכונת בית וגן בירושלים (ראיון אחרון עם הרב בורנשטיין), הצופה, 1 באוקטובר 1965, עמ' 7
- ק. נפתלי, האדמו"ר החביא בביתו מחסן-נשק של ה"הגנה", מעריב, 3 באוקטובר 1965, עמ' 5
הערות שוליים
- ^ הרב מרדכי גימפל בארג, באהלה של תורה: שם משמואל, הצופה, 1 באפריל 1955, עמ' 5
- ^ הרב ר' ישעיהו שפירא ז"ל, הצופה, 20 במאי 1945, עמ' 1; הרב ישעיהו שפירא, הבקר, 20 במאי 1945, עמ' 4.
