חעא סח'מוי
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
 |
חעא סח'מוי (נפטר ב-2686 לפני הספירה) היה הפרעה האחרון בשושלת השנייה של הפרעונים במצרים. פפירוס טורינו טוען שמלך 27 שנים, חודשיים ויום. לא ידוע עליו הרבה, מלבד העובדה שהוביל מספר מבצעים צבאיים משמעותיים, בנה מספר אנדרטאות לציון המלחמה נגד הצפון, וכן בנה את מבצר אבני הבוץ באבידוס, שידוע כיום בשם "שונת אל זביב".
זיהויו
חעא סח'מוי נחשב על ידי מרבית החוקרים היורש של סת פריבסן. עם זאת שמספר חוקרים טוענים כי פרעה אחר, חעא סח'ם, שלט ביניהם, רוב החוקרים כיום סבורים שחעא סח'ם וחעא סח'מוי הם אותו פרעה ששינה את שמו עם איחוד מצרים העליונה ומצרים התחתונה לאחר מלחמת אזרחים בין מאמיני האל הורוס ומאמיני האל סת.
פרנצ'סקו רפאל ווולפגנג הלק מאמינים כי הוא היה קרוב של פריבסן, אם כי לא בהכרח בנו. זאת על פי הבחירה באום אל-געאב כמקום קבורתו במקום בסקארה, בדומה לפריבסן. מכאן גם התפיסה הרווחת כי שניהם הגיעו מהעיר נבית (כיום כום אומבו).
ישנה גם תיאוריה שנחשבת מיושנת כיום, הטוענת כי חעא סחמוי הוא שם אחר לפריבסן עצמו.
שמו
פירוש השם חעא סח'מוי הוא "שני כוחות שווים". השם מרמז על איחוי הקרע שהתקיים מימי פריבסן בין מאמיני שני האלים הורוס וסת, והשגת שקט פוליטי. משמעות זו משתמעת גם מגרסאות אחרות של השם כגון "חעא סח'מווי חתפ נצ'רווי ימף" שמשמעו "שני הכוחות שווים, שני האלים מרוצים בו".[1]
חעא סח'מוי הוא שם הורוס שלו. שם הלידה שלו היה "ג'אג'איי" לפי רשימת המלכים מאבידוס, "בבתיי" לפי רשימת המלכים מטורינו, או "בביי" לפי לוח סקארה. שני השמות האחרונים חשודים כשגיאה, וולפגנג הלק טוען כי שמו היה בכלל "בש" כפי שמופיע על כמה כדים, ביניהם שבר שנמצא במוזיאון אשמוליאן באוקספורד, וחפצים אחרים.
שלטונו
חעא סח'מוי שלט בסביבות 2690–2670 לפנה"ס, כאשר שנים 3–6 ו-12–18 לשלטונו מוזכרות באבן פלרמו, ומכוונות לזמן שלטון של 18 שנים. עם זאת, רשימת המלכים של טורינו טוענת כי מלך 27 שנים, חודשיים ויום, וכי נפטר בגיל 40, בעוד בסיסי פסלים שלו מנחן מציגים אותו משתתף בחגיגות ח'ב-סד, ששימשו לציין 30 שנה למלכותו של מלך במצרים. הוא נחשב ליורשו של פריבסן וממשיכו בשושלת השנייה, אם כי לא ברור אם ירש אותו או הביס אותו לאחר ששב ממסע לדיכוי מרידות בנוביה.
הסכסוך בין מצרים העליונה לתחתונה
בתקופת שלטונו של קודמו, פריבסן, ניצת שוב הסכסוך הפוליטי-דתי בין מצרים העליונה בדרום לתחתונה בצפון, כשהוא משקף את המאבק המיתולוגי בין הורוס מן הדרום לסת מן הצפון על השליטה במצרים. הוספת סת בתחילת שמו של פריבסן מלמדת כי לראשונה הייתה ידם של חסידי סת על העליונה. הקרבות מתוארים בכתובת על כלי: "שנת המלחמה נגד האויב הצפוני בעיר נחב".[דרוש מקור][2]בתקופת שלטונו של חעא סח'מוי נראה שהסכסוך הסלים. שני פסלים בהם הוא נושא את הכתר הלבן של מצרים העליונה, המזוהה עם הורוס, מציינים כי 47,209 צפוניים נהרגו בקרבות, סדר גודל היכול לרמז על הקרב הקשה שעבר על נחב עד לניצחונה.[דרוש מקור] מדובר במספר גדול יחסית לאוכלוסייה המצומצמת במצרים של תקופת הממלכה הקדומה. עם ניצחון הממלכה העליונה, אוחדה המדינה סופית. יש הטוענים כי שמו של המלך השתנה בשלב זה עם הנישואין לנסיכה ני מאעת ח'פ ממצרים התחתונה.[דרוש מקור] על פי האגיפטולוג ניקולא גרימל הנישואין לנסיכה סיכמו דיכוי של העיר הצפונית ממפיס שחדלה לציית למלך בשנה ה18 למלכותו.
הממצאים הכתובים אינם מתייחסים לקונפליקט כסכסוך בין מדינות, אלא כתסיסה פנימית וכמרידה, או כמסע לכיבוש הצפון שלא תיפקד כמדינה מאחר שהיה שרוי במלחמת אזרחים עקובה מדם. ישנה גם תיאוריה של האגיפטולוגים ניקולא גרימל ויוכם קאהל כי מלך הצפון סירב להצעותיו של חעא סח'מוי לסייע בדיכוי במרידות על מנת לשמור על עצמאותו ועל החלוקה לשתי מדינות שנקבעה בימי נינצ'ר מאמצע השושלת השנייה, למרות שבעצמו לא הצליח להשתלט על הכאוס שנוצר, ובאין ברירה אחרת יצא חעא סח'מוי לכבוש את הצפון כדי לדכא את האיום.
היציבות הפוליטית שיצר האיחוד, ומשתקפת בחידוש מסעות העונשין אל מוקדי חוץ בלוב ובנוביה, ששימשה כבסיס לצמיחתה של האימפריה המצרית.
תיעוד לשבע השנים האחרונות למלכותו של חעא סח'מוי שרד באבן פלרמו בעמודה 4.
חעא סח'מוי ייחודי בשושלת אליה הוא משתייך בכך שבסרך (מגילת אבן) שלו מופיעים סמלי שני האלים, סת והורוס, מה שמחזק את ההנחה כי הוא פעל לפיוס בין שני הצדדים הנלחמים. לאחר מותו הושמט סמלו של סת מהסרך. הוא כנראה גם הפרעה הראשון שהורה על בניית פסלים בדמותו.
סוף שלטונו
עם איחוד הממלכה העביר חעא סח'מוי את בירתו לנחן, ומשם נראה שעבר להתמקד בפרויקטי בניה גדולים, במיוחד באל-קאב, בנחן ובאבידוס. הידועים שבמבנים הם קבר מלכותי גדול ממדים באבידוס, ומבנה שונת אל זביב. סוף שלטונו התאפיין בשקט מדיני. עם מותו קמה השושלת השלישית, שראתה באשתו האם הקדמונית של השושלת, בדומה למעמדה של יעח'ח'תפ בממלכה החדשה.
משפחתו
נימאעתח'פ הייתה כפי הנראה אשתו היחידה, אם ילדיו ואמו של המלך שירש אותו. היא מוזכרת כאשה המלכותית הגדולה, וניתנו לה גם התארים "אם ילדי השליט", "אם שליט מצרים העליונה והתחתונה", "אם השליט" ו"משרתת הורוס". משמעות שמה "אשר למעאת ולח'פ" כולל את האל אפיס (ח'פ) ממפיס שבמצרים התחתונה, ומכאן ההשערה שהייתה במקור נסיכה ממצרים התחתונה שנישואיה עם המלך הגיעו עם איחוד מצריים העליונה והתחתונה. הסמליות של הנישואים האלו הם שהפכו אותה לסמל בשושללת השלישית.
נראה שנולדו לחעא סח'מוי שניים או שלושה ילדים מנימאעתח'פ: ג'וסר, מהידועים בפרעוני השושלת השלישית ומי שהקים את הפירמידה הראשונה, פירמידת המדרגות; חתפחרנבתי שהייתה אחותו ואשתו של ג'וסר; וייתכן שגם ינינתכאס שהייתה אשתו של נבכא, שיש המזהים אותו עם סאנכת.
ייתכן גם שבין בניו היו סאנכת עצמו וסכמכת, המלכים שמלכו לאחר ג'וסר.
קברו
קברו המונומנטלי של חעא סח'מוי נמצא באבידוס במצרים העליונה. הקבר, שידע כקבר מספר 5, נחשב ייחודי מסוגו בבית הקברות המלכותי באום אל-געאב, הוא נרחב ומורכב יותר מהקברים האחרים, והוא גם הקבר המלכותי האחרון שם. צורתו טרפז שבסיסו באורך שבעה עשר מטרים וצלעו העליונה באורך עשרה מטרים, ואורכו של הקבר (גובהו של הטרפז) הוא באורך של כשבעים מטרים. הקבר היה בנוי כמסדרון שמצדדיו 58 חדרים בנויים לבנים ומוגבלים בגישה, להנחת מנחות, ועם חדר קבורה בנוי מאבני גיר חצובות במרכז המתחם, מהדוגמאות העתיקות בעולם לבניה מאבנים שכאלו. חדר הקבורה היה בעומק שני מטרים ובגודל 3.3 על 5.3 מטרים. הקבר עצמו היה מוקף במתחם בגודל 123 על 64 מטרים, שעובי קירותיו 5.35 מטרים, ולפיכך התאים לשמש השראה למתחם הקבורה של ג'וסר.
הקבר נחפר על ידי פלינדרס פיטרי ב-1901, לאחר שחפר שם אמיל אמיליאנו. בתוכו היו כלי ברונזה ונחושת, שרביט מאבן קרנליאן וזהב, וכדי אבן וקרמיקה מלאים פירות ודגנים. היו שם גם חפצים קטנים מצופים לכה, חרוזי קרנליאן, כלי צור ונחושת, סלים וחותמות רבות הנושאות את שמו. בנוסף נמצאו מספר חפצים ששימשו להלווייתו של המלך. חלק מהחפצים הללו נלקחו על ידי אמיליאנו, אך תוארו רק על ידי פיטרי. מדובר היה במספר גדול יחסית של חפצי קבורה שחמקו מידיהם של שודדי קברים, ברובם כדים עשויים ברקציה ואבן חול ששוליהם מצופים זהב, והם הממצא העתיק ביותר במצרים המציג שימוש בציפוי זהב כקישוט.
כלי הנחושת והברונזה בקבר, ולרוב גם פרטי העיטורים עליהם, נשמרו היטב יחסית לתקופתם, והם מהווים עדות לתחילתה של תקופת הברונזה במצרים.
שונת אל זביב
במרחק של קילומטר משם, במדבר אבידוס, נמצאת שונת אל-זביב, מבנה עצום עשוי לבני בוץ בגודל 123 על 64 מטרים. קירותיו מגיעים לעובי חמישה מטרים, ולגובה של עשרים מטרים. המבנה דמוי מבצר, אך לא ידוע עדיין למה שימש. בחפירות נמצאו בתוכו מבנים פנימיים מסובכים. הממצאים היחידים שמעידים על פעילות במבנה מצביעים על פעילות דתית ופולחנית, כך שהמבנה כנראה נועד להיות "בית כא" המשמש לסגוד לרוחו של המלך, גרסה מוקדמת למקדשי המתים של הממלכה העתיקה[3]. חעא סח'מוי מתועד כמי שבנה את המבנה בחריטות על עמודי הגרניט בכניסה.
ממצאים
שמו של חעא סח'מוי מופיע על גבי שבר של אבן פלרמו הנמצא במוזיאון פיטרי לארכאולוגיה מצרית בלונדון.
שער גרניט ורוד מאזור המקדשים באסואן, ששמור כיום במוזיאון המצרי בקהיר, מזכיר אותו ומתאר את ניצחונותיו.
ג'יימס אדוארד קוויבל ציין שניצחונותיו של חעא סח'מוי מתוארים גם על גבי שלושה כדים וכן על שני בסיסי פסלים שלו שהוא חשף עם כמה פריטים נוספים מתחת לריצוף באזור מקדש הורוס בנחן. שני הפסלים התפרסמו כבעלי ערך אמנותי רב, אחד מהם נמצא כיום במיזיאון אשמוליאן לאמנות באוקספורד, והשני במוזיאון המצרי בקהיר. גובהו של הפסל במוזיאון בקהיר 56.5 ס"מ, ומחצית מפניו חסרה. במקום בו נמצא ניצבו איתו פסל חרס מרשים של אריה מאותה תקופה, ופסל הנחושת המפורסם של פפי הראשון. הפסל במוזיאון באוקספורד דומה לו, אך במקרה שלו הגוף ספג פגיעות רבות, בעוד הראש ספג פגיעה משמעותית רק באף ובקצה הכתר.
שם הורוס שלו, הכולל את שני האלים, הורוס וסת, מופיע על אסטלה עשויה מגוש גדול של צפחה ירוקה בסגנון האסטלות מן התרופה הארכאית באבידוס, שהוקמה ככל הנראה סמוך לזמן האיחוד בין הממלכה העליונה לתחתונה. האסטלה נמצאה ליד מקדש נחן, ונמצאת כיום במוזיאון המצרי בקהיר.
אזכורים שלו נמצאו גם בפרמידת המדרגות של ג'וסר, במתחם פרטי בסקארה, ועל שבר כד מגבל ועל מצבת גרניט מאזור בית הקברות בנחב (כיום: אל כאב).
העיצוב האמנותי האמנותיים בציורים ובפסלים מתקופתו הוא ברמה מאוד גבוהה, ומזכיר מאוד את העיצוב של פסלים מתחילת השושלת השלישית, שהתיארוך שלהם אינו מוטל בספק.
-
כלי מאבן גיר עם כיסוי זהב מקברו של חעא סח'מווי -
פסל של חעא סח'מווי, מוזיאון אשמוליאן -
שיירי קברו של חעא סח'מווי באום אל-געאב -
פסל של חעא סח'מווי, המוזיאון המצרי, קהיר -
כלי אבן ועליו התארים של חעא סח'מווי המוזיאון הארכאולוגי הלאומי (צרפת) -
סכין צור מהשושלת השנייה, סביבות 2700 לפנה"ס, מקברו של חעא סח'מווי, אבידוס. ניתנה למוזיאון הבריטי על ידי הקרן לחקר מצריים ב-1901. סימון ממצא EA 68775. -
פסל של חעא סח'מווי במוזיאון אשמוליאן
.jpg)
קישורים חיצוניים
- חעא סח'מוי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- חעא סח'מוי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Khâsekhemoui באתר Antikforever (בצרפתית)
הערות שוליים
- ↑ Jürgen von Beckerath, Handbuch der ägyptischen Königsnamen (1999).
- ↑ נחב, העיר של האלילה נחבת, ידועה כיום בשם אל כאב, ושכנה על החוף המזרחי של הנילוס, מול העיר המרכזית של מצרים העליונה בתקופה הטרום-שושלתית: נחן, מוקד פולחנו של האל הורוס. משמע: האויב מן הצפון הגיע לדרום.
- ↑ Toby A. H. Wilkinson: Early Dynastic Egypt. Routledge, London 2002, מסת"ב 1134664206, p. 229 & 323.
חעא סח'מוי35957681Q294266