חפץ ה'

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חפץ ה'
חפץ ה'.jpeg
שער דפוס אמשטרדם, ה'תצ"ב
מידע כללי
מאת רבי חיים בן עטר
שפת המקור לשון הקודש
סוגה ספר חידושים על מסכתות מן הגמרא
הוצאה
תאריך הוצאה אמשטרדם, ה'תצ"ב
מהדורות נוספות
תאריך מהדורות נוספות ורשה, ה'תרצ"א; ניו יורק, null
הסכמות רבי דוד ישראל אטיאס, רבי יצחק חיים ן' דנא בריטין (מרבני הקהילה היהודית בפאס) ועוד
קישורים חיצוניים
היברובוקס חפץ ה' (מהדורת אמשטרדם)

חפץ ה' הוא ספר המכיל חידושים שחיבר רבי חיים בן עטר על ארבעה מסכתות מהתלמוד בבלי. ספר זה הוא חיבורו הראשון מתוך סדרה של ארבעה ספרים. החיבור מתמקד בפירוש שיטתי על סוגיות הגמרא ופירושי התלמוד של הראשונים על הגמרא. הספר נקרא לפי רצון המחבר, האור החיים, שיממש את רצונו של הקב"ה.

חיבור הספר

הספר הודפס לראשונה באמשטרדם בשנת ה'תצ"ב (1732)[1]. את הספר כתב האור החיים בהיותו צעיר, בגיל 36, מה שהביא אותו לכנותו בדף השער בתואר "יניק וחכים"[2]. האור החיים מתאר בהקדמת הספר, את ציפייתו להוצאת החיבור לאור, ומציין שעבודת החיבור ארכה לו במשך זמן רב[3]. האור החיים מוסיף, שאת חידושיו החל לכתוב כבר בהיותו נער בגיל 13[4]. חידושים אלו למעשה היוו לבסיס חיבור הספר. במקביל לעריכת ספרו זה, כבר התחיל לעסוק בספרו הבא, "פרי תואר". שיטת הלימוד שבה נקט בעת הכנת ספרו ההלכתי, מצאה חן בעיניו יותר, ולכן נטל פסק זמן מכתיבת חידושים על סדר התלמוד, והקדיש את זמנו לחקר ההלכתי בסוגיותיו[5].

מטרת ותפוצת הספר

את הספר כתב האור החיים במטרה להקל על לומדי הגמרא ובעיקר שהלומדים לא יבינו בצורה מעוותת את פירושי הראשונים, כפי שמתאר בהקדמתו[6]. בהקדמתו לספר, משתף האור החיים את רצונו להמשיך במפעל החיבורים על הש"ס, אלא שלאחר זמן הפסיק עם סדרה זו, והמשיך בסדרת ספרי הלכות ופסקים, כדוגמת "ראשון לציון" על השולחן ערוך[7].

בהקדמה לחיבורו, כותב האור החיים משפטים חריפים בהם דורש שהלימוד בספר יתקיים על דעת כוונתו הקדושה, מתוך יראה ולשם שמים, ובאם חיבורו יילמד בלעדי הכוונות, הלומד נחשב לחוטא בעיניו[8]. הוראה זו הרתיעה רבים מללמוד בספר, מחשש שיילמדו בצורה הנוגדת את כוונת המחבר, אך תלמידי אור החיים הרגיעו מעט בהקדמתם לחיבורו "ראשון לציון", שם הם מקילים בדבריו של האור החיים.

תוכן ומבנה הספר

הספר עוסק בפירושי הגמרות על מסכת ברכות, מסכת שבת, מסכת הוריות ועל חלקים ממסכת חולין. בחיבורו מזכיר לעיתים האור החיים את קושיות תלמידיו בפאס שבמרוקו, שם חיבר את הספר[9]. בנוסף, האור החיים מציין לעיתים גם את הדיון שערך עם תלמידיו בישיבתו בפאס, על שאלותיהם[10].

בכתיבתו התמקד האור החיים בדקדוק והבנה מתומצתת של הסוגיה, כך למשל כאשר סבר שלא מיצה מספיק בפירוש סוגיה מסוימת, הבהיר פעמים שונות, שאין דעתו נוחה מביאור הסוגיה[11].

קישורים חיצוניים

מהדורות
אודות החיבור


הערות שוליים

  1. כפי שרשום בהדגשה בדף השער: "בשנת אשרי האיש ירא את ה' במצותיו חפץ מאוד לפ"ק".
  2. חפץ ה', דף השער.
  3. "אנכי לא-ל חי, אשירה אשר הביאני עד הלום והשלים מאוויי אשר תמיד חשקתי.. ולהעלות על ספר אשר הבינותי בדבריהם וכו" (חפץ ה', הקדמת רבי חיים בן עטר).
  4. "כי ארכו לי הימים מיום היותי בן י"ג שנים עד היום" (חפץ ה', הקדמת האור החיים).
  5. בנטוב, על יצירתו ההלכתית, עמ' 49, לפי עדות רבי חיים בן עטר בהקדמת הספר "חפץ ה'".
  6. "וראיתי ראיה שכליית וחושיית כמה בני אדם שממששים בדברי הש"ס כאשר ימשש העור באפלה ולא הועילו להם מה שפירשו רבותינו רש"' ובעלי התוספות ואדרבה הוסיפו עוד לחטוא בחוסר הדעת מבלי הבין דבריהם וכו' לזה נשענתי על קדושי כבודי ומרים ראשי לבאר כפי מה שחנני ה' דעת" (חפץ ה', הקדמת האור החיים).
  7. כפי שתיאר האור החיים: "נמנעתי מלכתוב עוד על הש"ס כי בחרתי לי דרך נאה דסלקא שמעתתא אליבא דהלכתא וה' יעזרני על דבר כבוד שמו כי גלוי וידוע לפני אדוני ב"ה כי כל כוונתי לעשות רצון וצר" (ראשון לציון, בהקדמת האור החיים).
  8. וכך כותב: "לכן כל הפותח ספר זה וקורא בו לא תהיה הכוונה אלא בדחילו ורחימו לשם שמים להבין אמרי נועם ואם כה יעשה בין יבין אשר לפניו ויערב לחכו נועם דברי הש"ס ועומק דברי התוספות ונמצאנו ממני וממנו יתקלס עלאה אבל בלאו הכי יסלק ידו מעלי ולא יטמא תורת ה' לקנטר נוח לו שלא נברא כך אמרינן לחזיר"א סחור סחור לכרמא כרם ה' צבקות לא תקרב כי כל עצמנו לא הייתה הכוונה אלא לזכות ולא לחובה" (חפץ ה', הקדמת האור החיים).
  9. את הקושיות העלו תלמידיו בלימוד בישיבתו שבפאס, כפי שמתואר בהסכמת הרבנים לספרו: "והוא גם הופיע והשפיע מחכמתו לתלמידיו ובני ישיבתו ללמוד וללמד לשמור ולעשות.." (חפץ ה', הסכמות הרבנים).
  10. לדוגמה במסכת שבת, דף ו' ע"א.
  11. למשל בחיבורו על מסכת שבת, על ביאור מסוים כתב: "אחר כותבי כל זה עדיין אין דעתי נוחה בפירוש הסוגיא בכוונת הש"ס וכו' ובזה אבוא אל עומק כוונת הש"ס דע וכו' ובזה נחה דעתי בפירוש הסוגיא הזאת ומה שפירשתי לעיל שני דרכים אין בהם ממש ואין רצוני להאריך במה שהוקשה עליהם וכן לשונו זהו לי להיותו" (חפץ ה', מסכת שבת, דף י' ע"ב).