פולמוס הרבנים אודות לימוד הפילוסופיה
הפולמוס אודות לימוד פילוסופיה היה פולמוס קשה ונודע שהתחולל בין רבני הדור במאות ה-13, ה-14 וה-15 והסעיר את העולם היהודי כולו. כתוצאה מכך, גזר הרשב"א חרם שיצא בשלוש מהדורות נגד לומדי ומלמדי הפילוסופיה באופנים מסוימים.
רקע
המחלוקת באה בהמשך לפולמוס הרמב"ם שקדם לה, ובה יצאו מספר רבנים נגד לימוד תורת הרמב"ם, ובייחוד הספר מורה נבוכים. ההתנגדות הובילה לשריפת ספרי הרמב"ם בידי האינקוויזיציה בשנת 1233. בתגובה לכך יצאו רבנים מסוימים בחרמות נגד המזלזלים בספרי הרמב"ם, בהם ראש הגולה מדמשק.
במאה ה-13, היו מחכמי מונפלייה (מונטשפלייר), בייחוד תלמידי הרמב"ם, שהוסיפו לספרות הרבנית המקובלת גם פילוסופיה אריסטוטלית, עד כדי דרשנות אלגורית של התורה.
הרב אבא מרי הירחי מלוניל חשש מדרך זו, יחד עם שני האחים למשפחת וידאל קרא לעזרת הרשב"א, מחכמי ספרד וגדול חכמי היהודים בדור.
הפולמוס
כתוצאה מפניית רבי אבא מרי, הרשב"א שלח בשנת ה'ס"ד (1304) אגרות לחכמי ישראל בספרד ובפרובנס לחקור את הנושא, על מנת לבדוק אם להטיל חרם על לומדי הפילוסופיה.
על אגרות אלו קיבל הרשב"א כתבי מחאה רבים מחכמי פרובנס ומאחרים שתמכו בפילוסופיה. בראותו זאת פנה אבא מרי לגדול חכמי אשכנז, הרא"ש, שהיגר זמן מועט לפני כן לספרד, כדי שיפעל בנושא אצל הרשב"א.
הדיין הרב שלמה גרסיאן-חן ניסה לפשר בין רבי אבא מרי לחכמי פרובנס, אך לא הצליח בכך.
החרם
בעקבות זאת, יצא חרם חמור מבית דינו של הרשב"א, בשבת חזון, ד' באב של שנת ה'ס"ה (1305), על כל המפיצים דעות פילוסופיות ה"מגלות פנים בתורה שלא כהלכה". כן נגזר חרם למשך 50 שנה על המלמדים פילוסופיה לבחורים למטה מגיל 25, ונגזרה שרפה על הספרים המוציאים את דברי התורה מפשטה. על החרם חתומים חכמי ברצלונה, בהם רבי שלמה גרסיאן-חן.
בעקבות החרם פרץ פולמוס עז במונפלייה, בין תומכי לימוד הפילוסופיה, בראשות רבי יעקב בן מכיר אבן תיבון, ממציא המטה יעקב, לבין ר' אבא מרי ואנשיו. הרדיפות ההדדיות הגיעו לידיעת השלטון הצרפתי, וזה פעל לטובת תומכי הפילוסופיה. כך נאלצו רבי אבא מרי ואנשיו לעזוב את מונפלייה והתיישבו בארל.
את החרם והפולמוס סיכם רבי אבא מרי, בקונטרס "מנחת קנאות".
גם הרב המאירי היה מעורב בפולמוס, והוא אף שלח איגרת לרבי אבא מרי ובו הוא מתנגד לחרם מכל וכל. האיגרת עצמה לא הגיעה לידינו, אך קטעים ממנה מצויים במכתב התשובה ששלח אליו רבי שמעון ב"ר יוסף הוא דון דוראן די לוניל, בשם "אגרת חשן משפט"[1].
הנוסח השני והשלישי
בהמשך יצא נוסח שני לחרם הרשב"א, ובו אין הגבלת זמן. ובהמשך יצא שוב בנוסח שלישי, החל על כל המדינות ללא הגבלת זמן.
כתגובה לכך כתב רבי ידעיה הפניני, ממעריצי הרמב"ם, את "איגרת ההתנצלות" המלמדת זכות על לומדי הפילוסופיה.
במאה ה-15
לאחר גזירות קנ"א, שב הפולמוס לבעור. אז יצא רבי שם טוב אבן שם טוב, שהיה מקובל וראש ישיבה בספרד, נגד לימוד פילוסופיה.
לדעתו הרציונליזם של הרמב"ם וחוגו, רבי אברהם אבן עזרא, רלב"ג ואחרים, הם הגורם להחלשת עם ישראל כנגד הרדיפות. "ספר האמונות", שנדפס בפרארה בשנת שט"ז כולל את התקפתו העזה נגד הרמב"ם והפילוסופים שעמדו אחריו. כתגובה לספר האמונות, כתב רבי משה אלשקר את ספר ההשגות המשיג עליו.
נכדו, רבי שם טוב אבן שם טוב (השני), תמך בפילוסופיה, והיה ממפיצי מורה הנבוכים.
לקריאה נוספת
ספרים שנכתבו במהלך הפולמוס
- מנחת קנאות, אבא מרי הירחי. כנגד הלומדים פילוסופיה.
- תשובות הרשב"א חלק א (סימנים תיד-תיח). חילופי דברים ומענות נגד הפילוסופיה.
- איגרת ההתנצלות, ידעיה הפניני. נגד חרם הרשב"א.
- ספר האמונות, שם טוב אבן שם טוב (הראשון). נגד הפילוסופיה.
- ספר ההשגות, משה אלשקר. נגד ספר האמונות.
קישורים חיצוניים
- הרב פנחס יהודה ליברמן, הקדמת פתחי לב לשער היחוד, חובות הלבבות עם פירוש לב טוב, חלק א, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום), שם נאספו ציטוטים רבים מגדולי הדורות השוללים את העיסוק בפילוסופיה.
- ויכוח על לימוד פילוסופיה, באתר דעת.
- ויכוח על לימוד פילוסופיה, מחשבת ישראל.
הערות שוליים
- ^ האיגרת הארוכה נדפסה בספר "תפארת שיבה", ברלין 1884, עמ' 142 והלאה. הקטעים מאיגרת המאירי נדפסו שוב לאחרונה בסוף ספר "בית הבחירה" על מסכת אבות, הוצאת מכון אופק, ירושלים תשנ"ח
