חתיכה אחת משתי חתיכות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חתיכה אחת משתי חתיכות הוא נידון הלכתי בקרב הפוסקים בדיני ספקות.

לדעת כל הפוסקים, אם אדם שהיו מונחות לפניו שתי חתיכות, אחת של איסור ואחת של היתר, ואכל בשוגג אחת מהן ואינו יודע איזו, דינו שחייב מדאורייתא להביא קרבן אשם תלוי על האיסור שייתכן ועבר. כאמור, במקרה המדובר, החתיכות הן חתיכות ודאי, היינו שאחת ודאי אסורה באכילה ואחת ודאי מותרת ואילו הספק הוא איזו מהן אכל.

אולם ישנה מחלוקת הפוסקים לגבי מצב בו הספק הוא בחתיכה עצמה. כלומר, אם הייתה לפניו חתיכה אחת והיא ספק. כלומר ספק איסור, ספק היתר.

האם באופן כזה חייב אשם תלוי?
התשובה תלויה באותה מחלוקת:

  • לדעת הסוברים את הכלל "בעינן (צריך) חתיכה אחת משתי חתיכות" - אינו חייב כי יש רק חתיכה אחת.
  • לדעת הסוברים "לא בעינן (לא צריך בהכרח) חתיכה אחת משתי חתיכות" - חייב, מפני שדי בספק על החתיכה עצמה כדי לחייב אשם תלוי.

רקע

מקור השם "חתיכה אחת משתי חתיכות" הוא בסוגיה הנידונה בגמרא, לגבי אחד שספק אכל חֵלֶב.

יסוד המחלוקת

המשנה במסכת כריתות מביאה את מקרה הספק:

ספק אכל חלב, ספק לא אכל, ואפילו אכל, ספק יש בו כשיעור, וספק אין בו, [או] שומן וחלב לפניו, ואכל אחד מהן, ואינו יודע איזה מהן אכל, ... [הדין הוא ש]מביא אשם תלוי

על משנה הזו המתארת את מציאות הספק, מביאה הגמרא שתי דעות אמוראים[1] לגבי החיוב באשם:

איתמר רב אסי אמר: חתיכה אחת שנינו, ספק של חלב, ספק של שומן. חייא בר רב אמר: חתיכה משתי חתיכות שנינו. במאי קא מיפלגי? רב אסי סבר יש אם למסורת {ויקרא ה } מצות כתיב, וחייא בר רב אמר יש אם למקרא מצוות קרינן

בגמרא לעיל מבואר כי דעתו של רב אסי היא שדי בחתיכה אחת שאכל, שיש ספק לגביה אם איסור היא או היתר, כדי לחייב והוא המחמיר בעניין זה. ואילו דעתו של חייא בר רב היא שצריך דווקא שיהיו שתי חתיכות, אחת של איסור ואחת של היתר, והוא אכל אחת מהן ואינו יודע איזו. והוא כאמור מיקל שכן בחתיכה אחת פוטר.
הגמרא מבארת שיסוד המחלוקת הוא האם יש אם למסורת והיינו שמכיוון שהכתיב הוא "מצות" (כלומר עם ו' אחת) בפסוק: "וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְו‍ֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲו‍ֹנוֹ" (ספר ויקרא, פרק ה', פסוק י"ז), אז לומדים מצווה אחת. מנגד, סובר חייא בר רב, שיש אם למקרא ולכן מכיוון שקוראים מצְוֹת (כלומר ה-ו' בפסוק עם חולם) אז לומדים מצוות ברבים, והמשמעות שצריך שתי חתיכות.

מקרים

דין זה ישפיע על הפסיקה במקרים הבאים[2]:

עשה מלאכה

כאשר אדם עשה מלאכה שאסורה בשבת, והיו צמודים שבת וחול ואינו יודע באיזה יום מביניהם עשה את המלאכה, או שעשה מלאכה בשבת ולא ידע מעין אי זו מלאכה עשה. והלכה שמביא קרבן אשם תלוי. אבל שבת ויום הכפורים ועשה מלאכה בין השמשות שביניהן הרי זה פטור מקרבן ואינו מביא חטאת שהרי אינו יודע עצמו של חטא (שכל חטא חיובו אחר), ואינו מביא אשם תלוי שהרי יודע בוודאי שחטא.

ספק באיסורי עריות

היו אשתו ואחותו ובא על אחת מהן ואינו יודע על איזו מהן בא, חייב. אבל הבא על אשה שהיא ספק נדה, או ספק ערוה של קירוב בשר, פטור מאשם תלוי.

ראתה לאחר זמן

במסכת נידה[3] מובא מקרה לדוגמה של "ראתה לאחר זמן" והוא מקרה בו אשה ששימשה עם בעלה ולאחר מכן בדקה עם עד ומצאה את העד טמא. יוצא אם כך ישנו חשש שהייתה נידה מקודם לכן ואז חייבים מדין בעילת נידה. ומובא שם שחייבים אשם תלוי לדעת התנא (שחולק לכאורה על המשנה בדף הקודם שבה אמר התנא שפטורים מן הקרבן). ומבארת הגמרא שבמשנה אמרו שפטורין מן הקרבן מפני שלדעת התנא במשנה "בעינן [צריכים] חתיכה משתי חתיכות" כדי לחייב אשם.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ובגמרא מבואר שמחלוקת האמוראים תלויה במחלוקת תנאים.
  2. עיין באריכות בהלכות שגגות לרמב"ם, כל פרק ח'
  3. "נמצא על שלה לאחר זמן טמאין מספק ופטורים מן הקרבן" (תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף יא עמוד א).
    ועיין בגמרא עמוד ב' שם שכתבה: "נמצא על שלה לאחר זמן וכו': תנא וחייבין אשם תלוי ותנא דידן מט בעינן חתיכה משתי חתיכות:"

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0