ספר קרבנות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ספר קרבנות
מידע כללי
מאת רמב"ם
סדרה
סדרת ספרים משנה תורה
ספר קודם ספר עבודה
הספר הבא ספר טהרה
קישורים חיצוניים
היברובוקס 58963

ספר קרבנות או ספר הקרבנות הוא הספר התשיעי בסדרת ספריו ההלכתיים של הרמב"ם.

הרמב"ם מגדיר את נושאי הספר[1]: "ספר תשיעי - אכלול בו מצוות שהן בקרבנות היחיד. וקראתי שם ספר זה ספר קרבנות".

מבנה הספר ותוכנו

הפסוק הפותח את הספר

כדרכו בספרי משנה תורה פותח הרמב"ם גם את ספר הקורבנות בפסוק. הפסוק איתו בוחר הרמב"ם לפתוח את הספר הוא פסוק מספר תהילים[2]: "תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ, מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב".

הנושאים הכלולים בספר

המצוות המבוארות בספר

בספר זה מתבארים 39 מצוות, מתוכם 20 מצוות עשה ו19 מצוות לא תעשה.

הדמיה של הקרבת קרבן פסח

חלוקת המצוות לפי סדר ההלכות:

  • הלכות קרבן פסח נכללו בו 16 מצוות מתוכם 4 מצוות עשה ו12 מצוות לא תעשה: (א) לשחוט הפסח בזמנו. (ב) שלא לזבוח אותו על החמץ. (ג) שלא תלין אימוריו. (ד) לשחוט פסח שני. (ה) לאכול בשר הפסח על מצה ומרור בלילי חמישה עשר. (ו) לאכול בשר פסח שני על מצה ומרור בלילי חמישה עשר לחודש השני. (ז) שלא יאכל נא ומבושל. (ח) שלא יוציא מבשר הפסח חוץ לחבורה. (ט) שלא יאכל ממנו משומד. (י) שלא יאכיל ממנו לתושב או שכיר. (יא) שלא יאכל ממנו ערל. (יב) שלא ישבור בו עצם. (יג) שלא ישבור עצם בפסח שני. (יד) שלא ישאיר ממנו לבוקר. (טו) שלא ישאיר מפסח שני לבוקר. (טז) שלא ישאיר מבשר חגיגת ארבעה עשר עד יום שלישי.
  • הלכות חגיגה נכללו בו 6 מצוות, מתוכם 4 מצוות עשה ו2 מצוות לא תעשה: (א) להיראות פני ה'. (ב) לחוג בשלושה רגלים. (ג) לשמוח ברגלים. (ד) שלא ייראה ריקם. (ה) שלא יעזוב לוי מלשמחו וליתן לו מתנותיו ברגלים. (ו) להקהיל את העם בחג הסוכות במוצאי שמיטה.
  • הלכות בכורות נכללו בו 5 מצוות, 2 מצוות עשה 3 מצוות לא תעשה: (א) להפריש בכורות. (ב) שלא ייאכל בכור תמים חוץ לירושלים. (ג) שלא ייפדה הבכור. (ד) להפריש מעשר בהמה. (ה) שלא ייגאל מעשר בהמה.
  • הלכות שגגות נכללו בו 5 מצוות עשה: (א) שיקריב היחיד קרבן חטאת קבוע על שגגתו. (ב) שיקריב אשם מי שלא נודע לו אם חטא אם לא חטא עד שייוודע לו ויביא חטאתו, וזה הוא הנקרא אשם תלוי. (ג) שיקריב החוטא אשם על עבירות ידועות, וזה הוא הנקרא אשם ודאי. (ד) שיקריב החוטא קרבן על עבירות ידועות, אם היה עשיר בהמה ואם היה עני עוף או עשירית האיפה, וזה הוא הנקרא קרבן עולה ויורד. (ה) שיקריבו הסנהדרין קרבן, אם טעו והורו שלא כהלכה באחת מן החמורות.
  • הלכות מחוסרי כפרה נכללו בו 4 מצוות עשה: (א) שתקריב הזבה כשתטהר קרבן. (ב) שתקריב היולדת כשתטהר קרבן. (ג) שיקריב הזב כשיטהר קרבן. (ד) שיקריב המצורע כשיטהר קרבן. ואחר שיקריבו קרבנותיהן, תיגמר טהרתן.
  • הלכות תמורה נכללו בו 3 מצוות, מתוכם מצות עשה אחת ו2 מצוות לא תעשה: (א) שלא ימיר. (ב) שתהיה התמורה קודש, אם המיר. (ג) שלא ישנה הקודשים מקדושה לקדושה.

הכללת מעשר בהמה בדיני בכור בהמה

הרמב"ם כולל את דיני מעשר בהמה עם דיני בכור בהמה משתי סיבות: (א) כיוון שמעשה שניהם אחד. (ב) שהכתוב כללם יחד, שנאמר[3]: "ואת דמם תזרוק" וכך למדו מפי השמועה, ש"דמם" מלשון רבים זה דם מעשר ודם בכור[4].

פסקים ייחודיים

  • בדין קרבן פסח שאבד ואחרי שהפריש הבעלים פסח אחר מצא את פסחו הראשון, פוסק הרמב"ם שיקריב איזה מהם שירצה לשם קרבן פסח, והשני יוקרב כקרבן שלמים. לדעת הראב"ד הפסח השני ירעה עד שייפסל ויביא בדמיו קרבן שלמים[5].
  • במעשה המובא בברייתא, במלך ומלכה שציוו לעבדיהם לשחוט עבורם פסח, ושחטו להם גדי וטלה, הורה רבן גמליאל שעל אף שבמקרה רגיל אין רשות לשחוט שני פסחים על מנת לקבוע מאוחר יותר על איזה מהם רצונו להמנות, כי אין הדבר מתברר למפרע, אך במקרה זה של מלך ומלכה ש"דעתן קלה עליהם", יאכלו מן הראשון[6]. הרמב"ם מפרש שזוהי קולא מיוחדת משום שלום מלכות, שלא יקצפו על העבדים[7].
  • שיטת הרמב"ם ששתי חבורות האוכלות פסח בבית אחד, צריכות לעשות הפסק מחיצה כלשהי ביניהם, ואסור להוציא הבשר מחוץ למחיצת החבורה. בנוסף צריכים להפוך את פניהם אלו לצד זה ואלו לצד זה, שלא ייראו מעורבים[8].
  • הרמב"ם פוסק שלכתחלה יש לצלות את הפסח בשלימותו, כולל החלב וגיד הנשה. הראב"ד משיג בחריפות: "בחיי ראשי אין איסור גדול מזה שיצלה הפסח עם גיד הנשה ועם שמנו ועם תרבא דתותי מתנא ועם קרומות שבראש, ואם אזכה ואוכל פסח ויביא לפני כזה הייתי חובטו בקרקע לפניו"[9].
  • הרמב"ם פוסק שאין יום הכיפורים או הבאת קרבן מכפרים אלא על השבים המאמינים וחפצים בכפרתו, ולא על המבעט שאינו מעונין או אינו מודה בכפרה[10].
  • הרמב"ם סובר שבמקרה של ויכוח בין שני עדים האם החתיכה שנאכלה היא חלב או שומן, יש חובה להביא אשם תלוי בדומה לתערובת של חלב ושומן ש"איקבע איסורא" (יש לפנינו איסור ודאי). הראב"ד חולק על כך[11].
  • הרמב"ם סובר שיחיד שעשה על פי הוראת בית דין אינו נפטר בהבאת פר העלם דבר של ציבור אלא אם היה עם הארץ שאין לו ידיעה ברורה באיסורים, אבל תלמיד הראוי להוראה אינו נחשב תולה בבית דין אלא בידיעת עצמו, ולכן עליו להביא קרבן חטאת[12].

פרשני הספר

נושאי כליו של הרמב"ם:

אחרונים:

מהדורות מבוארות:

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בהקדמה למשנה תורה.
  2. ^ מזמור קמא, פסוק ב.
  3. ^ במדבר פרק יח, פסוק יז.
  4. ^ הקדמת הרמב"ם לספר משנה תורה.
  5. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות קרבן פסח, פרק ד', הלכה ו'. שיטת רש"י, מסכת פסחים, דף צ"ו עמוד ב', ד"ה לא שנו תואמת לדעת הרמב"ם
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף פ"ח עמוד ב'
  7. ^ על פי כסף משנה, ראו מעשה שאירע בדומה לזה במסכת פסחים, דף נ"ז עמוד ב'. רש"י מפרש שמלך ומלכה הרגילים במעדנים בודאי מתרצים מראש בכל מה שיוגש להם.
  8. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות קרבן פסח, פרק ט', הלכה ג' על פי כסף משנה
  9. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות קרבן פסח, פרק י', הלכה י"א. הכסף משנה מבאר את דברי הרמב"ם רק בנוגע לחלקים האסורים מדרבנן שבפסח הקילו שלא להוציאם, ובדומה לכך כתבו התוספות, מסכת פסחים, דף ע"ד עמוד א', ד"ה כבולעו לענין הכבד
  10. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שגגות, פרק ג', הלכה י' כשיטת רבי יוחנן בתלמוד בבלי, מסכת כריתות, דף ז' עמוד א'. דבריו הובאו להלכה ברמ"א על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תר"ז
  11. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שגגות, פרק ח', הלכה ג'
  12. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שגגות, פרק י"ג, הלכה ה'
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0