טריז בית חאנון
טריז בית חאנון היה שטח סביב בית חאנון שברצועת עזה, שנכבש יל ידי צה"ל במבצע יואב בשלב הסופי של מלחמת העצמאות. בעזרת שטח זה ואחרים, קיוו הישראלים להפריד בין הכוחות חיל-משלוח המצרי כחלק ממבצע יואב. הקרבות סביב הטריז התנהלו בין התאריכים 15–22 באוקטובר 1948. יצירת הטריז כללה תפיסת סדרת עמדות המשקיפות על בית חאנון (15–19 באוקטובר), ובסופו של דבר כיבוש הכפר עצמו (20–22 באוקטובר).
סדר הכוחות לטובת הכיבוש היה גדוד מחוזק מחטיבת יפתח וגדוד נוסף בעתודה.
ביום הראשון נתפסו שמונה עמדות רחוקות בהתנגדות מועטה, הגשרים סביב בית חאנון פוצצו. המצרים יצרו מעקף ממערב לכביש והצליחו לפנות את כוחתיהם. הישראלים כבשו את בית חאנון בתאריכים 19–20 באוקטובר ועמדות רחוקות יותר, שאילצו את מצרים להעביר את כוחותיהם דרך החולות שבין הכביש לים.
טריז בית חאנון כחסם לא צלח, משום שלא הצליח לחלק את הכוח המצרי, אך תרם למטרות אחרות של מבצע יואב.
רקע כללי
ההפוגה השנייה של מלחמת העצמאות החלה ב-18 ביולי 1948, כאשר המובלעת הישראלית בנגב נותקה משאר חלקי הארץ. המבצעים: אנ-פאר מוות לפולש וגי"ס, ליצירת מסדרון לנגב כשלו. התוכנית השנייה של מתווך האו"ם פולקה ברנדוט לארץ פורסמה ב -20 בספטמבר, ימים לאחר שנרצח על ידי הלח"י. התוכנית חזתה כי מובלעת הנגב הישראלית תימסר לצד הערבי.
האופציות הצבאיות של ישראל במהלך ההפוגה השנייה, ותוכנית ברנדוט גרמה לממשלה ולצבא להחליט לרכז את המאמץ בחזית הדרום. המבצע, שנקרא עשר המכות, נועד לפתוח קשר קרקעי קבוע לנגב, ולהקיף בהדרגה את הכוחות המצריים במסדרון מג'דל - בית ג'יברין על ידי יצירת טריזים שישללו מהמצרים תנועות חופשיות בין ריכוזי הכוחות העיקריים שלהם. זו הייתה הגישה של, מפקד פיקוד דרום יגאל אלון הגישה הועדפה על הצעת המטכ"ל לתקוף ישירות את הריכוזים המצריים הגדולים.
חטיבת יפתח, שהשתתפה בעבר במבצע גי"ס לא הכירה את גזרת הנגב. החטיבה היה חלק משמעותי מהמבצע. וחדרה לאזור במבצע אבק במהלך ההפוגה השנייה. כוחות של חטיבות 8 ו -9 (העתודה של צה"ל) הובאו גם הם לסייע.
בית חאנון היה כפר ערבי פלסטיני בדרום מערב ארץ ישראל, צפון-מזרחית לעזה, על כביש החוף. סביבתה נבחרה כאחד משלושה טריזים אפשריים. האחרים היו חרבת מסארה, מדרום-מזרח לעיראק אל-מנשייה וקווקבה.
יצירת הטריז
בלילה של 15 באוקטובר 1948 שלחה ישראל שיירה לנגב כגירוי, בתקווה שהמצרים יירו לעברה ויתנו לכוחות הישראלים סיבה להתחיל במבצע. הכוחות ליצירת שני הטריזים יצאו לדרך. כוח יפתח הורכב משלוש פלוגות מגדוד 3, שתי מחלקות מגדוד 8 (חטיבת הנגב), שתי סוללות של תותח 65 מ"מ (נפוליונציק), סוללת תותח 75 מ"מ, כיתת מרגמה, כיתת מקלע, שני תותחי 20 מ"מ ניידים. גדוד מחוזק נוסף כעתודה.
מרבית הכוחות נעו מניר עם מצפון מערב ליעד והגיעו למרחק של כ־600מ' ממזרח לבית חאנון. בלילה הראשון נכבשו שמונה עמדות עם התנגדות קלה בלבד: גבעה 113.9 צפונית לניר עם, שם הקימו את מטה המשימה, וגבעות 81.2, 75.6, 79.6, 78.7, 84.4, 80.1 ו -110.7. בינתיים, כח קטן עבר לצפון ולדרום בית חאנון ופוצץ את גשרי הדרך סביב הכפר - מעל ואדי אלחאליב מדרום ואדי אל-חסי. גשר הרכבת הופך לבלתי שמיש. המצרים ניסו לצאת להתקפה נגדית בגבעה 81.2 (הצפונית ביותר שבידי ישראל) באותו לילה, אך נבלמו. כוח שריון מצרי שניסה לתגבר את בית חאנון מדרום נתקל באש כבדה מצד הישראליים בגשר הדרומי ונסג.
ב-16 באוקטובר בשעה 15:00, ביצעו הישראלים פשיטה על דימרה, אך לא הצליחו לכבוש את הכפר. הם הותקפו גם בידי מטוסים כבדים וירי ארטילריה מהמצרים, שהצליחו לגרום נזק משמעותי מכיוון שהישראלים לא נחפרו כראוי והמהנדסים עדיין לא סיימו ליצור כיסוי הולם. ב־17 באוקטובר שלחו המצרים כוחות לגבעה 60.3 ("העץ"), צפונית ל 81.2. שיירה מצרית שנסעה דרומה ממג'דל בשעה 08:00 נורתה לעבר יפתח והחלה לנוע מערבה לכביש הראשי. כמה כלי רכב נפגעו, אך הרוב נמנעו בהצלחה מהתותחים הישראלים. בלילה, יפתח לקח את גבעה 81, מעט יותר קרוב לכביש. ב־18 באוקטובר ביצעו המצרים מתקפה נוספת על עמדות המוחזקות בישראל, הפעם 75.6 ו- 81. יום לאחר מכן הם פינו את צוות החטיבה שלהם ממג'דל, מתחת למסך עשן ומטח אוויר כבד ותותחנים, תוך שימוש בדרך החלופית שיצרו השיירות הקודמות.
כשראו שהטריז לא יעיל, ביקשו הישראלים להעמיק את אחיזתם בליל 19–20 באוקטובר השתלטו כוחות יפתח על בית חאנון עצמה במערב, ועל גבעה 60.3 ודימרה בצפון. בלילה שלאחר מכן נלכדו גבעות 57 ו -70, המשקיפות על בית חאנון, כדי לחזק את האחיזה בטריז. הכוחות המצרים לא הצליחו להשתמש בכביש החלופי שלהם ויצרו עוקף נוסף, הפעם בחולות מערבה. זה כלל עבודות הנדסיות משמעותיות, ועל קו החוף הונחה דרך מאולתרת של עץ ורשתות, משאיות ורכבים משוריינים הצליחו לעבור בהן.
מרגמה של חטיבת יפתח 3 בפעולה. בית חאנון. 1948
חטיבת יפתח בבית חאנון, 22 באוקטובר 1948
כיתוב מארכיון הפלמ"ח: "אסירים מצרים - בית חאנון." 22/10/1948
חטיבת יפתח נקבעה בבית חאנון. 1948
אחרית דבר והשפעה
טריז בית חאנון לא היה יעיל בניתוק הצבא המצרי, משום שהמצרים העריכו את המצב כבעיתי ביותר, ונלחמו נואשות להעביר את יחידותיהם. מצד שני, הוא השיג מטרה אסטרטגית - מספר לא מבוטל של כוחות מצריים הוקצו ללחימה נגד הטריז, מה שהקל על שאר הקרבות במבצע יואב.
כמה חוקרים סבורים, כי ניתוק מוחלט של המטה המצרי מעולם לא היה מטרה של הטריז. הם סוברים כי הישראלים תכננו מצב דומה לכיס של פלוג'ה, שבו הוקף כוח מיצרי נייח גדול, ובסופו של דבר הוביל לאבידות ישראליות כבדות וכישלון בכיס. טריז בית חאנון, לעומת זאת, יצר די בהלה כדי שמצרים תתחיל לפנות כוחות גדולים, אך מנע מצב בו הם יתחפרו ויהוו מכשול משמעותי. הכוחות שנלכדו אחר כך בכיס פלוג'ה היו אכן חלק מבקשת הנסיגה של מטה החטיבה המצרית.
כחלק מהסכמי שביתת הנשק מ -1949 בין ישראל ומצרים, הסכימה ישראל למסור שטחים סביב רפיח ובית חאנון, כולל הטריז, תמורת פינוי מצרי של כיס הפלוג'ה.
הערות שוליים
[1] [2] [3] [4] [5] [6] [7] [8] [9]
- ^ Wallach (1978), p. 50
- ^ Wallach (1978), p. 51
- ^ Wallach (1978), p. 54
- ^ Wallach (1978), p. 55
- ^ Lorch (1998), pp. 506–507
- ^ Lorch (1998), p. 516
- ^ Lorch (1998), p. 517
- ^ Morris (2008), p. 321
- ^ Hashavia (1978), p. 90