לדלג לתוכן

יד לאחים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
פירוש נוסף ערך זה עוסק בעמותה ישראלית. אם התכוונתם למבצע בעל שם דומה, במסגרת תוכנית ההתנתקות משנת 2005, ראו ביצוע תוכנית ההתנתקות.
אין לבלבל עם אין לבלבל ערך זה עם הערך "לב לאחים".
יד לאחים
(חבר הפעילים)
סמליל הארגון "יד לאחים"
סמליל הארגון "יד לאחים"
פעילות "ארגון להצלה ממיסיון ומטמיעה ולהנחלת ערכי היהדות"
משרד ראשי בני ברק, ישראלישראל ישראל
מוטו ”לא מוותרים על אף יהודי”

חבר הפעילים - יד לאחים (נודע גם בשמות המקוצרים יד לאחים או הפעילים (במלעיל) הוא ארגון ישראלי יהודי-חרדי. הארגון מגדיר את עצמו כ"ארגון להצלה ממיסיון[1] ומטמיעה ולהנחלת ערכי היהדות". בשנים הראשונות פעל הארגון בעיקר בקרב עולי תימן וצפון אפריקה, כשמטרתו הייתה למנוע מהנערים להישלח למוסדות לימוד חילוניים ועם השנים התרחבה פעילותו לתחומים נוספים ובהם פעילות רוחנית ביישובי הפריפריה.

בראש הארגון עמד הרב שלום דב ליפשיץ ופעלו בו גם הרבנים שלמה נח קרול, אברהם רביץ, נחמן קירשנבוים, מנחם כהן, צבי וינמן וכן אברהם ארטן. מורי דרכו הראשיים היה הרב יעקב לנדא, רבה של בני ברק. והרב מדראהביטש. לאחר פטירת הרב ליפשיץ בסוף תשע"א עומד בראש הארגון בנו, הרב שמואל.

חלק מפעילי הארגון, בראשות הרב מנחם כהן, פרשו בשנת ה'תשמ"ט, בגלל המחלוקת בין החסידים לליטאים, והקימו את ארגון "לב לאחים".

היסטוריה

הקמה ופילוג

הארגון נוסד בשנת תש"י (1950) על ידי קבוצת תלמידי ישיבת פוניבז' וחברון, שפעלו לסייע לעולים חדשים בראשית דרכם בארץ, ובמיוחד להכווין את ילדי העולים למוסדות חינוך תורניים, כמענה לפעילות ארגונים חילוניים שפעלו לקלוט את הילדים במוסדותיהם. ונקרא "הפעילים"[2].

לצורך מימון פעולות הארגון והקמת מוסדות ביישובי העולים, חבר הארגון לקבוצת עסקנים מארצות הברית, שפעלו כשלוחה לאסיפת כספים למימון פעולות הארגון.

בעקבות מחלוקת על הנהגת הארגון בין הפעילים המממנים מארה"ב לבין הפעילים הפועלים בשטח בארץ, הובאה הסוגיה להכרעתו של רבי אהרן קוטלר. והארגון התפצל לשני גופים נפרדים[3][4], והוכרע כי שני הצדדים רשאים להמשיך בגיוס תרומות בארצות הברית, אך השם "ארגון הפעילים" יישאר בשימוש הפעילים מארצות הברית. וקבוצת הפעילים בארץ ישראל נקרא יד לאחים, (כאשר השם "חבר הפעילים" נותר כשם נלווה לא רשמי). משרדי הארגונים פעלו זה לצד זה, אם כי בנפרד משרדי הפעילים דארה"ב היה במלכי ישראל 33 בגאולה, ומשרדי יד לאחים ברחוב נחום בגאולה[2]. ארגון יד לעולים - הפעילים דארה"ב פעל עשורים, ולקח חלק בהקמת מוסדות רבים, בניהם מוסדות מגדל אור של הרב יצחק דוד גרוסמן[5].

בשנת תשמ"ט (1989), פרשו פעילי הארגון המזוהים עם הזרם הליטאי והקימו את ארגון "לב לאחים". הרקע לפרישה היה מחלוקת על רקע פנים-חרדי. ראשי הארגון נטו לדרכה של חב"ד והזדהו עם אגודת ישראל בבחירות, בעוד הפעילים הליטאים פעלו בהתאם לדרכו של הרב שך ותמכו בדגל התורה[2].

פעילות הארגון

בשנים הראשונות הייתה עיקר פעילותו של הארגון בקרב נוער עולה חדש מארצות המזרח. מטרתו הייתה למנוע מהנערים להישלח למוסדות לימוד חילוניים[6]. בספטמבר 1951 פרסמו הרבנים הראשיים יצחק אייזיק הלוי הרצוג ובן-ציון מאיר חי עוזיאל מודעת תמיכה במגבית של הארגון[7]. בנוסף החל הארגון לתמוך בהקמת ישיבות במושבי העולים הדתיים, במסגרת פרויקט "ישיבות לעם"[8], וארגן קייטנות לעולים[9]. בין הישיבות שהקים הארגון הייתה ישיבת "פרוזדור ירושלים" במושב תעוז[10], ישיבה בעכו, וישיבה בבאר שבע[11]. לאחר חקיקת חוק חינוך ממלכתי ב-1953, פעל הארגון להשפיע על הורים לשלוח את ילדיהם לחינוך הדתי ולא לזרם הממלכתי[12]. בין הנערים שבהם טיפל הארגון היה אריה דרעי, שבגיל 11 נשלח בסיוע הארגון לישיבה בבני ברק[13].

בשנת 1961, פרץ סכסוך בין הארגון למשה קול, ראש מחלקת עליית הנוער בסוכנות היהודית. הארגון האשים את קול ועליית הנוער בכך שהם שולחים נערים דתיים עולים חדשים למוסדות חינוך חילוניים[14]. באחד המקרים אף הגיעו פעילי הארגון לכפר הנוער רמת הדסה, וניסו לקחת איתם נערים שהצהירו שהם דתיים[15].

בשנות ה-60 החל הארגון לעסק גם בתחומים נוספים, בעיקר מאבק במיסיון[16]. לדברי הארגון, בישראל פועלות כ-100 קהילות שהארגון מגדיר כמיסיונריות או ככתות, תקציבן עומד על מיליוני דולרים לשנה וקהל היעד שלהם הוא משפחות במצוקה, חומרית או נפשית. לארגון מחלקה בת עשרות עובדים ומאות מתנדבים, חלקם אנשים שהיו בעצמם חברים בכתות או בקהילות אלו. הם נפגשים עם חברים בקהילות האמורות ומנסים לשכנעם להתנתק מהן. עיקר המאבק של הארגון בתחום זה נסוב בשנים האחרונות סביב פעילות יהודים משיחיים, עדי ה', סיינטולוגיה ובעבר גם בכת הרא קרישנה[17]. אנשי הארגון מנהלים גם מאבק ציבורי נגד קבוצות אלה. הארגון מבצע "פעילות מונעת" של חיזוק הזהות היהודית, בעיקר בקרב עולים מרוסיה, ופעילות למען עידוד ברית מילה לעולים שלא-נימלו[18].

בקיץ 1984, הפגינו פעילי הארגון סמוך לניידת השידור של ערוץ המזרח התיכון בגבול לבנון, בטענה שהתחנה מבצעת פעילות מיסיונרית[19]. הארגון טען כי פעילות התחנה היא דרך מתוחכמת להעביר את היהודים על דתם, על ידי שילוב של תוכניות טלוויזיה פופולריות בין שידורי הדת. והוא קרא לממשלה למנוע שירותים מאנשי התחנה[20].

בשנים 1985–1986, הוביל הארגון את המאבק נגד פתיחת האוניברסיטה המורמונית בהר הצופים שבמחוז ירושלים[21]. בעקבות מחאות אלו, חתמו ראשי האוניברסיטה על הסכם בו התחייבו לא לעסוק בפעילות נוצרית-מיסיונרית בשטחי ישראל[22].

בשנת 1987, דרש הארגון להוריד 4 מצפים בגליל, בהם לטענתו מתגוררים חברי כתות מסטיות[23].

ב-1992 ביקש חברי הארגון מוועדת הבחירות המרכזית לכנסת, לפסול את מפלגת חוק הטבע הדוגלת באמונות השנויות-במחלוקת של כת המדיטציה הטרנסצנדנטלית, מלרוץ לבחירות לכנסת, אך בקשתם נדחתה[24].

הארגון נודע גם ככזה שעוסק בחילוץ נשים יהודיות שנישאו תחילה לערבים מוסלמים ונאלצות להמשיך להתגורר עם ילדיהן בכפרים ערביים מסוכנים, בניגוד לרצונן של רבות מהן. על-פי נתוני הארגון, מגיעים אליו כ-500 דיווחים שונים מדי שנה על מקרים בסגננוות הללו, חלקם מלווים בתיאורים גרפיים של אלימות פיזית, התעללויות ואף איומים על הוריהן.

ביקורת על הארגון

בשנת 1990 יזם משרד הרווחה חקירה נגד הארגון[25], לאחר שעסק באימוץ ילדים ממשפחות מצוקה, ללא אישור ובניגוד לחוק האימוץ[26]. הארגון אף הואשם ב'חטיפת ילדים'[27].

הארגון איים בחרם צרכנים חרדי, על חברת ויטה כדי שתפטר את אדוארדו קמפוס, מנהל כוח אדם במפעלה באשדוד, שהיה פעיל ב"עדי ה'". בדצמבר 1999 פוטר קמפוס מעבודתו, מה שגרם להתארגנות חרם צרכני נגדי ביוזמת עיתון "הארץ"[28] וחבר הכנסת אילן גילאון (מרצ). הארגון טען כי "עדי ה'" היא כת מיסיונרית, והעובדה שקמפוס פועל בה מסוכנת לכל מי שעובד סביבו משום שהוא עלול להעבירו על דתו. קמפוס עצמו טען שהוא אינו מנסה לשכנע עובדים אחרים להמיר את דתם, וכי הלחץ שמופעל למען פיטוריו הוא פגיעה בחופש הדת שלו. קמפוס הוחזר לעבודה בעקבות החרם הנגדי, אולם בתנאים לא-נוחים, שהביאו אותו בסופו של דבר להסדר פרישה תמורת פיצויים. הזדרזות חברת "ויטה" להודיע על פרישת קמפוס לארגון "יד לאחים" עוררה זעם רב בקרב יוזמי החרם הנגדי.

בדוח זכויות האדם של מחלקת המדינה של ארצות הברית בשנת 2000 דווח כי הארגונים החרדיים "יד לאחים" ו"לב לאחים" אחראים לכאורה לחלק גדול מההתנכלויות, איומים והטרדות כלפי נוצרים-אוונגליסטים, עדי ה', וכן יהודים-רפורמים ויהודים-קונסרבטיבים[29] – אם כי – בשנת 2001 נכתב כי בניגוד לדו"ח מאשתקד לא התקבלו דיווחים על התנכלויות כאלה[30].

ביוני 2010 דחה בית משפט השלום בבאר שבע תביעה כנגד הרב יהודה דרעי וכנגד ארגון "יד לאחים" שהוגשה על-ידי עמותת "נחלים בנגב" ועוד. התובעים טענו כי הנתבעים אחראים לנזק שנגרם להם בעת אירוע הטבלה לנצרות של שתי נערות יהודיות. בית המשפט פסק כי לא-הוכח שהנתבעים גרמו לנזק[31].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ ישראל לנדרס, איך יוצאים מזה, דבר, 7 בינואר 1983
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 יתד נאמן, מוסף שבת קודש - תשסט 21 - יתרו, תשס"ט, עמ' 16-18
  3. ↑ שני מכתבים מרבי יעקב קמנצקי – בעניין הפיצול בין ארגון ה"פעילים" הישראלי לארגון "פעילים דארה"ב" – נתניה וברוקלין, תשכ"ג, באתר קדם
  4. ↑ פסק דין- מכתב, באתר bidspirit
  5. ↑ פעילים דארה"ב בירושלים, עולם התורה - ב, תשל"ג - תשל"ו, עמ' 22-24
  6. ↑ בהשלטת רוח התורה כוחנו, שערים, 4 ביוני 1957
    דורשים נציג דתי במיון עולים, הארץ, 6 באוקטובר 1961
  7. ↑ מגבית "כופר נפש", שערים, 23 בספטמבר 1951
  8. ↑ להרחבת מפעלינו בקליטת ובהתיישבות, שערים, 4 בינואר 1952
  9. ↑ נתקיים כנס הקייטנות של חבר "פעילי המהנה התורתי", שערים, 1 באוגוסט 1956
    400 ילדים בכנס תלמידים בקיטנות, הצופה, 1 באוגוסט 1956
  10. ↑ חגיגת חנוכת בית חיים, הצופה, 23 בינואר 1953
  11. ↑ חגיגת חנועת הבית של ישיבת באר שבע, הצופה, 19 בינואר 1954
  12. ↑ עמי אסף, ה"התמרדויות" - מה רקען?, דבר, 3 בדצמבר 1957
    המאבק למען חינוך דתי בישובי העולים, שערים, 6 ביולי 1959
  13. ↑ אמנון לוי, מודל אריה דרעי, חדשות, 24 באוגוסט 1990
  14. ↑ שאול הון, הילדים יישלחו למוסדות דתיים וחילוניים, כרצונם, מעריב, 10 באוגוסט 1961
    מ. קול מאשים את "חבר פעילי המחנה התורתי" בחבלה חמורה בדרכי ההצלה של ילדים, הבוקר, 10 באוגוסט 1961
  15. ↑ ג.שטרסמן, ,לא חטפנו ילדים' - אומרים "פעילי המחנה התורתי", מעריב, 24 באוגוסט 1961
    "פעילי המחנה התורתי" יבואו שנית לרמת־הדסה, הבוקר, 27 באוגוסט 1961
  16. ↑ הממשלה תדון היום בהתפרעויות של "פעילי המחנה התורתי" נגד המיסיון, דבר, 15 בספטמבר 1963
  17. ↑ שמעון אלקבץ, "יד לאחים" בב״ש יוצאים למלחמה נגד חסידי כת הרי קרישנה בעיר, חדשות, 17 באוגוסט 1987
    "יד לאחים" ייאבק בכתות האורייטליות, דבר, 11 במרץ 1982
  18. ↑ דניאל אביב, שוקי לבנון, קורס לעולים חדשים לקראת ברית המילה, חדשות, 25 באפריל 1991
  19. ↑ מנחם הורוביץ, טלוויזיה מיסיונרית, חדשות, 15 באוגוסט 1984
  20. ↑ חנוך מרמרי, המשיח הוא אמריקאי יש לו סניף במרג׳־עיון, חדשות, 17 באוגוסט 1984
  21. ↑ עמנואל רוזן, "המורמונים רוצים לחדור אל חדר המיטות של עם ישראל", מעריב, 22 בדצמבר 1985
    אמנון לוי, בעזרת השם נעצור את המורמונים, חדשות, 2 במאי 1986
  22. ↑ עתי"ם, המורמונים התחייבו: לא נהיה מיסיונרים, חדשות, 8 באוגוסט 1985
    אריה בנדר, "אנו מתחייבים בכתב לא לעסוק במיסיונריות", מעריב, 7 באוגוסט 1985
  23. ↑ יגאל קוצר, יד לאחים: להוריד 4 מצפים המאוכלסים בכיתות מסטיות, חדשות, 27 ביולי 1987
  24. ↑ אמנון ברזילי, מבזק בחירות, חדשות, 20 במאי 1992
  25. ↑ דניאל אביב, משרד הרווחה יזם את חקירת "יד לאחים", חדשות, 8 בינואר 1990
  26. ↑ אורון מאיר, אימוץ למהדרין, חדשות, 4 בינואר 1990
    איתן לוין, מלחמת אחים, מעריב, 4 בינואר 1990
  27. ↑ איתן לוין, יד לאחים: נעצרה חשודה נוספת, מעריב, 5 בינואר 1990
    איתן לוין, "מדובר בכסף גדול" אמר חוקר פרשת יד לאחים, מעריב, 4 בינואר 1990
  28. ↑ עקיבא אלדר, כשעיתון מנהל מסע צלב, באתר העין השביעית, 1 בינואר 2000
  29. ↑ דו"ח זכויות האדם משנת 2000
  30. ↑ דו"ח זכויות האדם משנת 2001
  31. ↑ תא (ב"ש) 1652-07 נחלים בנגב (עמותה רשומה) נ' הרב יהודה דרעי

יד לאחים39707072Q2590251

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יד_לאחים&oldid=3485330#ההיסטוריה"