יהדות בזאנסון
יהדות בזאנסון ידעה במהלך הדורות תקופות של שגשוג ותקופות של שפל. הקהילה היהודית הראשונה המתועדת בבזאנסון הוקמה במאה 14. למרות שיהודי ממלכת צרפת גורשו בשנת 1394, יהודי בזאנסון הורשו לגור בעיר עד שנת 1450. הקהילה היהודית הוקמה שוב רק לאחר המהפכה הצרפתית אשר העניקה ליהודים מעמד שווה לכלל אזרחי צרפת. בסוף המאה ה-19, במהלך המהפכה התעשייתית, הקהילה היהודית בבזאנסון רשמה לזכותה הצלחות רבות. משפחת ליפמן הקימה את מותג השעונים ליפ שהפך לאחד ממנועי הכלכלה של האזור ונשאר קשור לשם העיר. בשנת 1881, נחתם צו המאשר את הקמת קונסיסטוריה יהודית מקומית בבזאנסון, שתפקידה לנהל את פעילות הקהילה היהודית, דבר המצביע על חשיבות הקהילה. ערב מלחמת העולם השנייה הקהילה מנתה כ־2,500 נפשות. הקהילה הושמדה בעקבות המדיניות האנטישמית של ממשלת וישי והוקמה שוב בשנות השישים של המאה ה-20 בזכות הגירתם של יהודים רבים מאזור המגרב.
היסטוריה
ימי הביניים
אין עדויות לנוכחות יהודית קבועה ומאורגנת באזור לפני ימי הביניים. ידוע שבשיאה של האימפריה הרומית היהודים היוו 10% מהאוכלוסייה וקיימות עדויות לנוכחות יהודית בעמק הרון במאה השלישית. בחפירות הארכאולוגיות בעיר הגאלית-הרומית העתיקה וֶֶסונְטיוֹ לא נמצאו שרידים של קהילה יהודית.
במאה ה-13 העיר בזאנסון הייתה מרכז מסחרי פורח בזכות קרבתה לגרמניה ולאיטליה. מכתב שנשלח על ידי האפיפיור אינוקנטיוס הרביעי לארכיבישוף של בזאנסון, בו הוא דרש אכיפה של חובת ענידת טלאי עגול צהוב על ידי היהודים, מאשר את נוכחותם באזור.
במאה ה-14 מועצת העיר בזאנסון מחליטה להעניק ליהודים אישור שהייה בתמורה לתשלום מיסים. מסמכים משנת 1393 מעידים על כך ששתים עשרה משפחות יהודיות התיישבו בעיר ושהן מעסיקות את יוסף דה טרֶוו (Joseph de Trèves ) כמנהל בית הספר שלהם. בשנת 1394, מלך צרפת שרל הרביעי ודוכס בורגונדיה מגרשים את היהודים ששהו בתחומם. העיר בזאנסון, בהיותה עיר קיסרית, לא הושפעה מצעדים אלה והפכה לעיר מקלט עבור רבבות יהודים מגורשים. יהודי העיר היו בנקאים, צורפים וסוחרים, והפכו בהדרגה לשכבת האוכלוסייה העשירה ביותר בעיר. היהודים התגוררו באזור שכונת בטאנט של היום.
נמצא תיעוד לקיום בית כנסת בשכונה בָּטָאנְט, בקומה הראשונה של בית מהמאה ה-13, שודע בשם שָרְמוֹנט על שם הרחוב (rue du Grand Charmont),[1] ולקיום בית הקברות קָלְמוטייר בצפון העיר, מקום בו נבנתה מאוחר יותר שכונת המגורים מונטראפון-פונטיין-אקו. בית הקברות נמכר על ידי העירייה בשנת 1465, לאחר שהיהודים, אשר הואשמו בגרימת האסונות שפקדו את האזור, ביניהם המוות השחור, גורשו מהעיר.
המאות 17 ו-18
ספרי עיריית בזאנסון מציינים בשנת 1693 כי אסור ליהודים להיכנס לעיר ללא אישור מראש. לאחר כניסתם, מותר להם לשהות בעיר שלושה ימים רצופים בלבד ואסור להם לנהל מסחר ללא סיוע של הגילדות העירוניות. מצוין גם ששני יהודים מהעיר מץ קיבלו בחודש מאי 1736 אישור לנהל מסחר בעיר במשך שמונה חודשים. בשנת 1754 הוענק אישור שהייה של מספר חודשים ליהודים בשם וידאל, סוחרי משי גדולים. בשנת 1768, היהודי סלומון זקס מקבל אישור לעסוק בחריטה על אבני חן אך נאסר עליו למכור את עבודותיו בעיר. בשנת 1790, בתחילת המהפכה הצרפתית, עדיין נאסר על היהודים לשהות בעיר יותר משלושה ימים רצופים והותר להם לעסוק רק במקצועות מסוימים. בשנת 1790, ראש העיר בזאנסון מורה על גירוש היהודים וולף וקיין אשר שהו בעיר מעבר לתקופה המותרת.
בשנת 1791, כפועל יוצא של המהפכה הצרפתית, מוענקת ליהודים אזרחות צרפתית. הכרזה זאת גרמה להתפרצות פוגרומים באזורים שונים בצרפת, במיוחד באזור אלזס. בעקבות כך יהודים רבים היגרו לעיר בזאנסון שם מצב היהודים היה טוב יותר, אם כי גם הם סבלו מרדיפות והתאכזרות מצד שכניהם הנוצרים. בשנת 1792, הקהילה היהודית מגישה בקשה לעיריית בזאנסון לקבלת היתר לבניית בית כנסת. בשנת 1796 הקהילה רכשה קרקע בסמוך לרחוב אנה פרנק לבניית בית קברות יהודי בבזאנסון .
המאה ה-19
בשנת 1806 נפוליאון ציווה על הקמת אספה של 111 רבנים ואנשי ציבור יהודים (Assemblée des notables juifs) אשר תתכנס בפריז כדי לדון באופן בו יש לשלב את היהודית בתור אזרחים מן המניין.[2] קהילת יהודי בזאנסון שלחה נציג לאספה זאת וגם לסנהדרין של פריז, שכונס באותה השנה בצו נפוליאון. הסנהדרין של פריז מנה 71 חברים ובתוכם 25 רבנים ובראשו עמד הרב יוסף דוד זינצהיים.
ב־29 במרץ 1808, שר הדתות בממשלת צרפת דרש ממושל דובס לערוך מפקד של יהודי המחוז. תוצאות המפקד הראו שבשנת 1809 גרו בבזאנסון 29 משפחות יהודיות שכללו 155 נפשות. המפקד הראה שמרבית היהודים בעיר הגיעו מאזור הוט-אלזס ושהוותיקים ביניהם התיישבו בעיר בשנת 1787.
_-_ann%C3%A9es_1860.jpg)
בשנת 1830 מספר המשפחות עלה ל-120 (650 נפשות). באותה שנה היה קיים בבזאנסון בית כנסת קטן שלא ענה יותר לצורכי הקהילה, לכן נבנה במקומו בית כנסת חדש ברחוב מדלן 19 בתכנונו של האדריכך פייר מרנוט.
בשנת 1850 חברי הקהילה התגוררו בשני רבעים בעיר: 211 אנשים גרו בשכונות בטאנט ומדלן ו-186 במרכז העתיק של העיר. שתי משפחות בלבד גרו באזורים המרוחקים מהמרכז. האוכלוסייה שגרה במרכז העיר הייתה עמידה יותר ושאפה להשתלב באוכלוסייה הכללית. בשכונת בטאנט גרו אנשים משכבה סוציו-אקונומית נמוכה יותר אך גם יהודים מסורתיים יותר שרצו להתגורר בקרבת בית הכנסת.
בשנת 1867 הקהילה קיבלה אישור לרכוש קרקע באזור מזח נפוליאון לצורך בניית בית כנסת גדול יותר. בית הכנסת הגדול של בזאנסון תוכנן על ידי האדריכל המקומי פייר מרנוט בהשפעת המסגד-קתדרלה של קורדובה וארמון אלהמברה בגרנדה. זהו אחד מבתי הכנסת הבודדים באירופה שנבנה בסגנון זה.
לאחר כיבוש אלזס על ידי גרמניה ומלחמת צרפת-פרוסיה שהתנהלה ב-1871, הגיעו לבזאנסון יהודים נוספים.
ב-14 בינואר 1881 הוקמה בעיר קונסיסטוריה עצמאית בצו נשיא הרפובליקה הצרפתית.
בשנת 1897 הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת דיווחה על קיום 763 יהודים בבזאנסון. מניחים שהמספר אינו מדויק מפני שמשפחות יהודיות מסוימות לא היו חברות בארגון זה.
במלחמת העולם הראשונה
היהודים לחמו בשורות הצבא הצרפתית. בבית הקברות היהודי בעיר הוקמה אנדרטה לזכר עשרים הנופלים במלחמה.
הרב הראשי של בזאנסון, פול הגנאואר, התגייס כרב צבאי ב-2 באוגוסט 1914. בתקופת מלחמת העולם השנייה גורש לאושוויץ וניספה שם ב-1944.
במלחמת העולם השנייה.
במהלך שנות השלושים של המאה ה-20 הגיעו לבזאנסון יהודים רבים מגרמניה, אוסטריה ופולין שחששו מהתגברות האנטישמיות בארצותיהם. בשנת 1934 מספר היהודים בבזאנסון הגיע ל-2,500. בתקופת ממשלת וישי הובלו למחנות השמדה יהודים רבים מבזאנסון והקהילה נכחדה.
לאחר מלחמת העולם השנייה
בשנת 1960 גרו בבזאנסון 120 משפחות. כ-200 יהודים מצפון אפריקה התיישבו בעיר לאחר הכרזת עצמאות מרוקו, תוניס ואלג'יר בין השנים 1950- 1960. בשנת 2010 הקהילה היהודית מנתה 150 משפחות, בעיקר סוחרים ופקידים. בשנות השבעים של המאה ה-20 הוקם בית ז'רום קאהן (על שמו של רב שכיהן בבזאנסון בין השנים 1960 – 1970 ) בית תרבות יהודי בו מתנהלת פעילות חברתים תרבותית העונה לצורכי הקהילה. בשנת 2008 הוקמה תחנת הרדיו "רדיו שלום".
משפחות מפורסמות בבזאנסון
משפחת וייל-פיקארד
אהרון וייל-פיקארד (Veil-Picard) הגיע לבזאנסון מאלזס בסוף המאה ה-18. יחד עם בנו אדולף הקים בבזאנסון בשנת 1846 סניף של בנק צרפת ולאחר מכן קופת חיסכון עירונית שאפשרה להם לתת הלוואות לחברות המסחריות בתקופת המשבר הכלכלי שפקד את העיר בשנת 1848.
אדולף וייל-פיקארד היה חבר בלשכת המסחר ומפקד הכבאים בבזאנסון ומפקח כבאים מחוזי. בשנת 1865 נבחר לחבר מועצת העיר ומאוחר יותר קיבל את עיטור לגיון הכבוד. הוא תרם כספים רבים לטובת העיר. מתרומותיו נבנו שני בתי ספר וספרייה, שופצו בניינים רבים אחרים, בוצעו חפירות ארכאולוגיות בכיכר קסטן, אתר בו נמצאו עתיקות מתקופת העיר הגאלית-הרומית העתיקה וסונטיו, הושלמה אספקת המים באזורים שונים בעיר ונבנה המזח הנושא את שמו.
משפחת ווייל
משפחת ווייל (Weil) נחשבת למייסדת החברה הצרפתית החשובה ביותר לייצור בגדי גברים. החברה הוקמה בשנת 1872 על ידי יוסף ווייל. בשנת 1965 החברה העסיקה 1,500 עובדים.
משפחת ליפמן
משפחת ליפמן הגיע לבזאנסון לאחר המהפכה הצרפתית.
בשנת 1867, עמנואל ליפמן הקים מפעל שעונים במרכז העיר אשר הפך במרוצת השנים למותג מפורסם בכל העולם בהנהלת נכדיו וניניו.[3][4]
משפחת האס
עמנואל האס היה סגן נשיא הקונסיסטוריה של בזאנסון. המשפחה הייתה ידועה כמשפחת סוחרים עשירה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
עבר והווה של הקהילה היהודית של בזאנסון
הערות שוליים
- ^ ASSOCIATION LARNOD***LOISIRS, VISITE DE LA SYNAGOGUE DE BESANCON
- ^ L'Assemblée des notables (1806-1807), www.genami.org
- ^ Fonds LIP, Archives municipales de Besançon
- ^ FROM FRANCE TO THE WORLD: EARLY LIP HISTORY - Montres Publiques - The vintage watch magazine, Montres Publiques (ב־Canadian English)
