יהדות בקאו
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות |
קהילת יהודי בקאו הייתה לאחת הגדולות ברומניה. בשיאה, בתקופה של בין שתי מלחמות העולם היו בעיר מעל 20 בתי כנסת. כיום ישנם שני בתי כנסת פעילים והקהילה מונה כמה עשרות יהודים.
היסטוריה
על פי מפקד 1772–1774 ישבו בעיר 5 משפחות יהודיות. על פי המפקד של 1803 ישבו בעיר 233 משפחות. על פי המפקד של 1820 ישבו 108 משפחות. מפקד 1852 מנה 504 משפחות יהודיות. מפקד 1930 כבר מנה 9424, כמעט 50% מתושבי העיר. רישומי חברה קדישא התחילו ב-1774. ראש הקהילה מוזכר לראשונה ב-1794 והקהילה הוכרה רשמית ב-1857.
בית הכנסת הראשון הוקם בבקאו בשנת 1820. בשנת 1841 הקימו יהודים חסידי חב"ד בית כנסת נוסף. בשנת 1864 היו 14 בתי כנסת מתפקדים בבקאו. בין הבולטים ניתן למנות את בית הכנסת בורא וולף, פרחי בית הכנסת, בית הכנסת אלטר יונאס. בשנת 1880 בבקאו היו 21 בתי כנסת ובתי תפילה. בשנת 1916 פעלו בעקבות בתי כנסת פרים אייזיץ', אלתר לייב, איציק לייב בריל, ליפסקני, החייטים הצעירים, מאמנים, בית כנסת סנדלרים, דגני בוקר, בנייה, בית הכנסת רבי ישראל, בית כנסת "אחוות ציון" סיימה קופלר.
בין שתי מלחמות העולם
לאחר מלחמת העולם הראשונה נסגרו כמה בתי כנסת ואחרים התרחבו. חלקם נשאו את שמותיהם של רבנים או אנשים שנפטרו בחיים שהשפיעו על הקהילה: בית כנסת ויסמן, בית כנסת גאון ביתאל ספרן, בית כנסת רבי בליין, בית כנסת דוד הרקוביץ, בית כנסת פילדרמן, בית כנסת רבי ווהראן ובית כנסת רבי לאן.
על פי תקנון הקהילה היהודית בבקאו, שאומץ בשנת 1935, משימת הקהילה הייתה להקים, לתחזק או לסבסד, לפקח על שירותי הדת, התרבות, הסוציאליות והלוויות ביישוב. ראשיתו של ארגון יהודי בקהילה אינם ידועים בדיוק. ברור ממסמכי הקרן שמאז 1848 היו ליהודים בבקאו קהילה משלהם ב-1865 שמה של הקהילה מופיע במסמך רכישת מכירה שהונפק על ידי בית המשפט המחוזי בבקאו. ב־25 בינואר 1932, הקהילה היהודית בבקאו מוכרת על ידי משרד הדתות כישות ציבורית. הקהילה הייתה קשורה גם לשכונות: גשר הברזל (רומנית: Podul de Fier), מחסום מרגינני (Bariera Mărgineni), קלוגרה (Călugăra) וג'ראיישטי (Gherăieşti). לחברי הקהילה הייתה הזכות להשתמש במוסדות רווחה דתיים, תרבותיים וחברתיים, להשתתף בניהול הקהילה, על פי החוק, לבחור ולהיבחר להנהגת הקהילה, וכחובות, הם היו צריכים לכבד את חוק, לשלם את התרומה הישירה, להשתתף באסיפות הכלליות של הקהילה. הקהילה הובלה ומנוהלת על ידי ועדה שנבחרה למשך 4 שנים, שאורגנה במחלקות: מנהלית, דתית, בית ספר, תרבותית, חברתית וכלכלית, תרומה וסטטיסטיקה והלוויה. הגוף המינהלי והביצועי העליון של הקהילה היה הנשיא. גופי שלטון נוספים בקהילה היו: ייצוג הקהילה, ועדת הצנזורים, ועדת הבוררים, ועדות החוגים, מועצת הרב ומועצת בית הכנסת. הקהילה הייתה כפופה לאיחוד הקהילות היהודיות של הממלכה הישנה, אז לאיגוד האיגודים הקהילתיים היהודיים של ממלכת רומניה.
בתקופת השואה
כמו כן, באוקטובר גורשו 12 משפחות של יהודים ממוצא זר המתגוררים בבקאו ונשלחו לגבול עם הונגריה, שם נאסר על כניסתם והם נאלצו להישאר כמה ימים תחת כיפת השמיים בגבול. ב־21 ביוני 1941, בעקבות פקודות טלפון שנמסרו על ידי משרד הפנים, נלקחו הגברים היהודים מבקאו בני 18 עד 60 כבני ערובה. ב-22 ביוני הוסדר פינוי היהודים מהעיירות והכפרים סביב בקאו אל העיר עצמה, דבר שהוביל לצפיפות גדולה. בתחילה הפינוי התרחש במוינשטי וטרגו אוקנה ועד מהרה פונו שתי הקהילות לבקאו. משטרת העיר הודיעה ב -4 ביולי 1941 שתוך 48 שעות לכל היותר נדרשו כל היהודים לענוד תלאי צהוב על בגדם. היה צריך למקם את הטלאי הצהוב בחזית, ומי שלא יציית ייעצר. באוגוסט 1941 הוטלו על היהודים בבקאו מגבלות על התנועה לאחר השעה 21:00. בסתיו 1941 בבקאו הוחזקו בני ערובה, תחת משמר צבאי כמה עשרות יהודים שהוחלפו עם אחרים לאחר 15 יום, וקיבלו אוכל ממשפחות. ב־3 באוקטובר, בבית הכנסת שהפך למחנה היו 34 יהודים. בדצמבר 1941 הוקם מחנה בקאו (רומנית: Garnizoana Bacău), מחנה מעצר נוסף בו הייתה אמורה להיכלא הסדרה הראשונה של 20–30 יהודים ב-31 בדצמבר, והחלפתם תתרחש תוך 30 יום. במקביל, המשטרה שחררה את האישה שהוחזקה בבית הכנסת ב -21 בדצמבר. נוהג זה הושעה בפברואר 1942 כתוצאה מחוזר שהונפק על ידי משרד הפנים. היהודים מבקאו נשלחו באופן מאסיבי לעבודות כפייה מחוץ לעיר, במיוחד לאלו שבניהול ה-CFR (הרכבת הרומנית). רבים הגיעו אפילו לבסרביה וטרנסניסטריה. קהילת בקאו הצליחה לארגן קנטינה עבור העניים שהציעה ארוחות יומיות עבור 1,000 איש. מרבית העוזרים היו בני משפחותיהם של אלה שנשלחו לעבודות כפייה מחוץ לעיר.
הקמת הרפובליקה העממית הרומנית
לאחר המלחמה יהודים רבים חזרו לבקאו והתיישבו בה והקהילה מנתה מספר שיא של כ-18,000 יהודים. ואולם, המשטר הקומוניסטי שעלה לשלטון הגביל את החיים היהודיים ורוב בתי הכנסת בעיר נסגרו. הקהילה היהודית בבקאו הפסיקה את פעילותה בשנת 1950 כשהחליפה אותה הוועד הדמוקרטי היהודי, גוף שהוקם על ידי השלטונות החדשים והיה אנטי ציוני.
לאורך המחצית השנייה של המאה ה-20 הצטמצמה באופן משמעותי הקהילה היהודית בעיר כאשר רבים מיהודי העיר עלו לישראל במסגרת העלייה הרומנית ופדיון יהודי רומניה.
כיום
כיום הקהילה מונה מספר עשרות של יהודים. מושב הקהילה נמצא ברחוב Erou Costel Marius Hasan 2. בעיר שני בתי כנסת: בית הכנסת הגדול של בקאו (ידוע גם בשם בית הכנסת סוחרי הדגן). מאז 1955 הוא אינו פעיל, פתוח לביקורים ונמצא ברשימת המבנים בעלי ערך תרבותי של ממשלת רומניה, ובית הכנסת רבי אברהם רוזן המשמש את הקהילה.
כמו כן קיימים כיום שני בתי קברות, ישן שהיה בשימוש עד מלחמת העולם הראשונה וחדש, שנפתח ב-1916 ומשמש את הקהילה היהודית גם כיום.
