יהודה ברגינסקי
יהודה ברגינסקי (17 בנובמבר 1897 - נובמבר 1979), היה פעיל במוסד לעלייה ב' וראש מחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית בשנות העלייה ההמונית, בשנים שלאחר הקמת מדינת ישראל, מ-1948 ועד 1961.[1]
נולד בקונוטופ שבאימפריה הרוסית (כיום באוקראינה).[2] קיבל חינוך תיכוני ולמד מספר שנים לימודי רפואה באוניברסיטה בקייב. היה מראשוני תנועת הנוער "דרור" שקמה בסוף מלחמת העולם הראשונה, והתנגדה להלך הרוח של הנהגת העם היהודי סביב הצהרת בלפור, מתוך אמונה כי העצמאות הלאומית היהודית לא תושג על ידי מתן הכשר מצד אומות העולם - אלא על ידי פעולה אקטיבית יהודית-ציונית של עליה.[3] בעקבות רדיפות של המשטר הסובייטי היגרה מנהיגות "דרור", כולל ברגינסקי, לפולין, שם הצטרף לתנועת "החלוץ" והיה חבר מרכז התנועה בפולין. עלה לארץ ישראל ב-1929 והצטרף לקיבוץ יגור. עבד בייבוש ביצות, במחצבות, בהובלת זיפזיף בגמלים ועוד.[2] שימש גם כמזכיר הקיבוץ.[4]
ההעפלה
ב-1934 רכשו ביוון תנועות "החלוץ" והקיבוץ המאוחד את האוניה ולוס וארגנו אותה להעלאת מעפילים באופן בלתי ליגאלי לארץ ישראל. ברגינסקי נמנה עם ארבעת שליחי התנועה שארגנו את ההפלגה,[5] הנחשבת כמבצע ההעפלה הראשון. ברגינסקי סייע גם בארגון הפלגתה השנייה של ה"וולוס" ב-1934.[6] האונייה נתפסה על ידי הבריטים והוחזרה ליוון, ובסופו של דבר, הוחזרו מעפיליה לפולין. כישלון זה שיתק למעשה במשך שלוש שנים את המשך מאמצי ההעפלה של תנועת "החלוץ".[7]
באוקטובר 1937 קיימו ראשי תנועת הקיבוץ המאוחד דיון במצב תנועת "החלוץ" באירופה ובאלפי אנשיה המחכים לעלייה באירופה נוכח סכנת המלחמה המתקרבת והוחלט לחדש את העלייה הבלתי ליגאלית ולהטיל על יהודה ברגינסקי לצאת לאירופה ולהיות אחראי על משימה זו.[8] לאחר שקיבל את ברכת ברל כצנלסון לחידוש ההעפלה, פנה ברגינסקי למשה שרת שהביע התנגדות נחרצת לפעילות זו מחשש לעימות עם הבריטים. למרות זאת, הפליג ברגינסקי לאירופה ואירגן יחד עם זאב שינד את ההכנות להפלגת האוניה "פוסידון".[8] שינד, שחזר לארץ ישראל, ביקש מישראל גלילי להתלוות אליו לפגישה עם ראש הסוכנות היהודית, דוד בן-גוריון והאחרון הביע גם הוא התנגדות נחרצת למבצע ואיים בסילוקם מההסתדרות.[8] "פוסידון הצליחה להגיע בינואר 1938 ולפרוק את 65 מעפיליה,[9] התנגדות הסוכנות היהודית להעפלה פגעה בהתארגנות באירופה,[8], למרות זאת הצליחו ברגינסקי וחבריו להוציא אוניות נוספות (ארטימיסיה, אטרטו וקולרדו) עוד ב-1938 ובתחילת 1939. רק ביולי 1939 הוקם על ידי המוסדות המוסד לעלייה ב' שארגן את העלייה הבלתי ליגאלית.
המוסד לעלייה ב', שהמשיך את דרכה של תנועת "החלוץ" בארגון העלייה, פעל בדרך ריכוזית. בראשו עמד איש הההגנה שאול מאירוב. פעילי "החלוץ" המרכזיים, יהודה ברגינסקי, זאב שינד ופעילים נוספים, שניסיונם היה רב משל מאירוב בפעילות זו,[10] עבדו יחד עמו במרכז שהתארגן במלון מטרופול בפריז, כשמאירוב נמצא בלונדון לצורך טיפול רפואי. ברגינסקי וחבריו עסקו ברכישת האוניות ובארגון המעפילים בעוד שמאירוב עסק בצדדים המדיניים ובגיוס המימון.[11] מראשית 1939 ועד פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1 בספטמבר 1939 הצליח המוסד לעלייה להוציא 11 ספינות מעפילים.[11] עם פרוץ המלחמה השתנה המצב, הוטלו הגבלות חמורות על הפעילות באירופה והמחיר שדרשו בעלי האוניות הרקיע שחקים. מרכז המוסד לעלייה ב' עבר לז'נבה שבשווייץ הנייטרלית.[11] מחצית השנייה של 1940 החליטו ראשי ההגנה והמוסד למכור את אוניית המעפילים שנרכשה, דריאן 2 לבריטים כדי שתסייע במאמץ המלחמתי נגד מדינות הציר וזאת בשל החשש לשלומה לאחר הצטרפות איטליה למלחמה. ברגינסקי, שנסע למטרה זו ליוגוסלביה, סירב לבצע פעולה זו ודרש לשמור את הספינה למטרתה המקורית.[11] בסופו של דבר, הספינה לא התאימה לצורכי הבריטים וחזרה לאנשי "המוסד לעליה". בהמשך המלחמה, בתקופה בה התמעטה באופן ניכר פעולת העלייה הבלתי ליגאלית, היה ברגינסקי חבר ועדת חו"ל של הקיבוץ המאוחד ועסק גם בגיוס והכנת צנחני היישוב, שנשלחו אל שרידי קהילות מרכז אירופה.[12][13] ברגינסקי היה פעיל גם בתנועת הבריחה בשנים 1948-1944.[12]
העלייה ההמונית
לאחר הקמת מדינת ישראל, במקביל לכהונת הממשלה הזמנית (בה לא היה שר שהיה ממונה על נושא העלייה), נבחרה בספטמבר 1948 הנהלת הסוכנות היהודית החדשה (הוגדרה רשמית כהנהלה הציונית).[14], חלוקת התיקים הושפעה ממאבקים מפלגתיים ושיקולים קואליציוניים. כראש מחלקת העלייה נבחר יצחק רפאל וכסגנו מונה ברגינסקי.[15] שמונה גם כראש מחלקת הקליטה,[16] תפקיד בו כיהן עד ינואר 1961.[17]
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "יהודה ברגינסקי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ח (1957), עמ' 3057
- יהודה ברגינסקי, באתר קיבוץ יגור
- ישראל גלילי, אקטיביסט ציוני - שלושים למותו של יהודה ברגינסקי, דבר, 5 בדצמבר 1979
- קטעים מספרו של ברגינסקי, "גולה במצוקה", באתר "מורשת יהדות מרוקו"
הערות שוליים
- ^ חילופי משמרות במחלקת הקליטה, על המשמר, 17 בינואר 1961
- ^ 2.0 2.1 דוד תדהר (עורך), "יהודה ברגינסקי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ח (1957), עמ' 3057
- ^ ישראל גלילי, אקטיביסט ציוני - שלושים למותו של יהודה ברגינסקי, דבר, 5 בדצמבר 1979
- ^ מיכאל יעקובסון, סיבוב בקיבוץ יגור, באתר "חלון אחורי", ינואר 2016
- ^ ולוס א', באתר "מעפילים" של "מחנה המעפילים בעתלית ע"ש משה סנה"
- ^ ולוס ב'. באתר "מעפילים" של "מחנה המעפילים בעתלית ע"ש משה סנה"
- ^ יהודה לפידות, התנועה הרוויזיוניסטית והעלייה הבלתי לגאלית 1942-1934, באתר "דעת", עמ' 7
- ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 יהודה לפידות, התנועה הרוויזיוניסטית והעלייה הבלתי לגאלית 1942-1934, באתר "דעת", עמ' 32-30
- ^ פוסידון א'. באתר "מעפילים" של "מחנה המעפילים בעתלית ע"ש משה סנה"
- ^ עליה ב', באתר יד ושם
- ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 נורית אשכנזי, המוסד לעלייה ב' - ז'נבה, טהרן, קושטא - 1938-1945, עבודה במסגרת השתלמות שנתית תשס'ד בנושא "סולידריות והצלה בתקופת השואה", המרכז להוראת השואה, יד ושם, מאי 2004
- ^ 12.0 12.1 יהודה ברגינסקי, באתר קיבוץ יגור
- ^ מכתבה של חנה סנש לברגינסקי לפני יציאתה למשימתה באירופה
- ^ ג. צפרוני, ההנהלה הציונית מתכנסת היום לישיבה ראשונה בירושלים חלחוקת התיקים, הבוקר, 7 בספטמבר 1948
- ^ הורחבה ההנהלה הציונית, על המשמר, 5 בספטמבר 1948
- ^ קליטה וגיוס אמצעים בסיום דיוני הועה"פ הציוני, על המשמר, 11 במאי 1949
- ^ חילופי משמרות במחלקת הקליטה, על המשמר, 17 בינואר 1961
