יהודה דומיניץ
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. |
יהודה דוֹמיניץ (Dominitz; 20 באפריל 1926 - 30 במאי 2009) היה עסקן ציוני ואיש ציבור שעסק בנושאי העלייה לארץ ישראל, יקיר ירושלים.
ביוגרפיה
דומיניץ נולד ב-1926 להורים יוצאי פולין, בעלי מסעדה כשרה, אשר שימשה גם מקום כינוס קבוע להסתדרות הציונית המקומית. בקיץ 1938 סופחה העיר, בעקבות הסכמי מינכן, לגרמניה הנאצית, והמשפחה – ככל שאר המשפחות היהודיות – נמלטה לפראג. במרץ 1939 נכנס הצבא הגרמני לפראג, וצ'כיה הפכה מדינת חסות גרמנית. רבבות היהודים בצ'כיה הכבושה חיפשו דרכי מילוט אל מקלט בטוח, והעולם – כולל פלשתינה (א"י) – היה נעול בפניהם. המצב החמיר עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939, בעת שהיהודים אזרחי צ'כיה הפכו, בעיני הבריטים, "נתיני ארץ אויב", ונשללה מהם האפשרות לקבל סרטיפיקט לפלשתינה-א"י. דומיניץ חווה את החיפושים הנואשים אחר מקלט בטוח, ואיתור דרכי מילוט והצלה ליהודים במצוקה הפך לשאיפת חייו. באוקטובר 1939 אישרו הבריטים עליית קבוצה של נערים/ות מתחת לגיל 15 על סמך דרישה של קרובים בא"י. במסגרת תוכנית זאת שנקראה "פדיון שבויים", עלה יהודה לארץ ישראל כנער בודד, בעוד משפחתו – הוריו ושני אחיו – נשארת בפראג ונידונה, ככל שאר היהודים לגירוש לטרזינשטאט ומשם לאושוויץ.
לאחר קליטה ראשונה אצל קרובים בירושלים ובחיפה, הצטרף יהודה, באביב 1940, למחזור הראשון של ישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה, ומשם עבר כעבור שלש שנים לישיבת מרכז הרב בירושלים. במקביל, ובהסכמת ראשי הישיבה, היה פעיל בבני עקיבא.הצטרף להגנה, ובין השאר התנדב לסייע בקליטת ילדי טהראן.
בסוף מלחמת העולם השנייה השתתף בסמינריון לשליחים של ההסתדרות הציונית, כהכנה ליציאה לשליחות אל שארית הפליטה באירופה, כאשר התנאים יאפשרו זאת.
בשנת הלימודים 1945/6 שימש מורה-מדריך במוסד "עלייה" של עליית הנוער, ומשם יצא בסוף 1946 עם רעייתו לשליחות, לניהול בית עליית הנוער "גבעת הילד" בפירנצה. שם החלה מעורבותו בעלייה ב', בעלייה ד', ובגיוס נוער ל"הגנה" (גח"ל). הבית הוקם למען נוער שארית הפליטה, אך הופנו אליו גם ילידי איטליה וקבוצות נוער מלוב.
לאחר שובו לארץ ב-1949 החל בעבודתו במחלקה לעלייה של הסוכנות היהודית.מאז ועד 1986 – להוציא תקופת שירות בצה"ל במסגרת המחזור הראשון של העתודה האקדמאית – עסק עיסוק מלא בנושאי עלייה וקליטה, ועלה במשך השנים מתפקיד עוזר למזכיר המחלקה לתפקיד מנכ"ל המחלקה לעלייה וקליטה. במסגרת תפקידיו היה מעורב בכל מבצעי העלייה הגלויים והעלומים, ובכללם העלייה מצפון אפריקה, מסוריה-לבנון, מאיראן ומאתיופיה, ובמעבר רבבות עולי מזרח אירופה דרך מערב אירופה לארץ. היה איש הקשר של המחלקה עם "המוסד" בענייני העלייה מארצות שלא הייתה בהן פעילות גלויה. יהודה דומיניץ הוא בעל תואר ראשון (יחסים בינלאומיים וסוציולוגיה ודמוגרפיה של העם היהודי) ובעל תואר שני בהיסטוריה של עם ישראל. פרסם ספר מחקר על מדיניות המוסדות הציוניים בנושאים של עלייה והגירה, מאמרים-חוברות על עליית היהודים מארצות ערב, על בעיות ה"נשירה" של יהודי ברית המועצות, ועשרות מאמרים בנושאים אקטואליים של עלייה וקליטה. עם פרישתו מעבודתו בסוכנות היהודית פתח בירושלים נציגות של המגבית-הפדרציה ה של ניו יורק, לייזום ולפיקוח על פרויקטים של שיקום שכונות ושל "קרן העזבונות" של קהילת ניו יורק. במסגרת זאת פעל להפניית משאבים לפרויקטים של קליטת עלייה ושל פיתוח ירושלים, הנגב ונגליל, ובמידת האפשר – לשילוב שניהם.
נפטר בשבת, 30 במאי 2009, ז' בסיון תשס"ט, ונקבר למחרת בהר המנוחות בגבעת שאול.
פעילות ציבורית
ממייסדי העמותה לדמוגרפיה של העם היהודי, נשיא עמית של הארגון העולמי של עובדי שירותים קהילתיים יהודיים, חבר חבר הנאמנים של בית הספר הגבוה לטכנולוגיה (מכון לב), ירושלים, יו"ר "אמנה" (אגודה להפצת תרבות ישראל בלשונות העולים), חבר הוועד המנהל של מכון לנדר בירושלים, חבר הנהלת "עמך", חבר הנהלת מט"י (מרכז טיפוח יזמות) ירושלים, חבר המכון לציונות דתית – מוסד הרב קוק, ירושלים. שנים רבות חבר מועצת המנהלים של חברת עמיגור וחבר דירקטוריון בנק טפחות.
ספריה
- עלייה והגירה בשנות מצוקה ובימי תקומה: מדיניות המוסדות הציוניים בשאלות עלייה והגירה (1935–1961), ירושלים: הספרייה הציונית על-יד ההסתדרות הציונית העולמית, תש"ס 2000.
- זכרונות של ילד ונער; עורכת: אפרת זמר, [ירושלים : חמו"ל, תש"ע].
קישורים חיצוניים
- צביה גרנות, "מר עליה" הולך הביתה, מעריב, 18 באוקטובר 1985
- אורלי הררי, יקיר ירושלים יהודה דומיניץ הלך לעולמו, באתר ערוץ 7, 31 במאי 2009
