יובל הררי (חוקר מאגיה)
יובל הררי (נולד ב-1957) הוא פרופסור מן המניין במחלקה למחשבת ישראל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. תחומי התמחותו העיקריים הם מאגיה יהודית, קבלה מעשית ומיסטיקה יהודית קדומה.
ביוגרפיה
הררי נולד וגדל בשכונת נוה שאנן בחיפה, ולמד בבית הספר הריאלי (סיים בשנת 1975). לאחר לימודי התיכון התגייס לשירות צבאי בחטיבת הנח"ל.
למד את שלושת תאריו באוניברסיטה העברית. את התואר הראשון בפילוסופיה כללית ומחשבת ישראל השלים בשנת 1987 וב-1991 השלים את לימודי התואר השני במדע הדתות. עבודת המאסטר שלו, שכותרתה: "חרב משה: טקסט, מבנה, משמעות", נכתבה בהנחיית פרופ' שאול שקד. את עבודת הדוקטור, שכותרתה "המאגיה היהודית הקדומה – עיונים מתודולוגיים ופנומנולוגיים", כתב בהנחיית הפרופסורים שאול שקד ומשה אידל והגיש בשנת 1998.
בין 1997–2001 שימש כמרצה מן החוץ לפולקלור, ספרות עברית ומחשבת ישראל במכללת הדסה, במכללת אחווה ובאוניברסיטת בן-גוריון. החל משנת 2001 מלמד באוניברסיטת בן-גוריון בחטיבה ללימודי פולקלור, בראשה עמד בין 2010–2018, ובשנת 2018 עבר למחלקה למחשבת ישראל.
הררי השתתף בקבוצות מחקר במכונים ללימודים מתקדמים בירושלים, פילדלפיה והמבורג, ולימד כפרופסור אורח באוניברסיטת פנסילבניה. מילא תפקידים מינהליים שונים באוניברסיטת בן-גוריון ושימש כחבר במועצה האקדמית של ארכיון הסיפור העממי בישראל, ושל המכון ללימודי ארץ ישראל ביד בן צבי, והוא חבר במערכות מקצועיות של כתבי עת וסדרות ספרים בתחומי הפולקלור והמאגיה היהודית.
מחקרו
בראשית דרכו התמקד בממצא המאגי היהודי משלהי העת העתיקה והעת המוסלמית המוקדמת ובתרבות המאגית המשתקפת בו. הוא פרסם ספרים ומאמרים רבים על היבטים שונים של תרבות הכישוף היהודית (כשפי היזק, כשפי אהבה, כשפים לידיעה, כשפים להצלחה חברתית וכלכלית וכו') ועל כתבי יד מאגיים מן הגניזה הקהירית. בהמשך דרכו מיקד את תשומת הלב המחקרית גם לכתבי יד מאגיים מאוחרים יותר.
בשנת 1997 פרסם מהדורה מדעית של הספר המאגי "חרבא דמשה" על סמך גרסתו בכתב יד ספריית ג'נווה, Comites Latentes 145 (לשעבר כתב יד ששון 290). המהדורה שפרסם כוללת מחקר על מבנהו, תוכנו והקשרו ההיסטורי-התרבותי של הספר. במחקרו מבקש הררי להתחקות אחר מקורותיו של בעל החיבור, דרכו בעבודת העריכה, ותפיסתו את המאגיה. בין השאר נידונים בחיבור מקורו ומעמדו של הידע המאגי, יחס הא-ל למאגיה ויחסה אליו, הגילוי למשה וקשריו למסורות הגילוי המיסטי לו זכה, הפרקטיקה המאגית וחשיבות התפילה בתוכה, מעמד המלאכים ומקור כוחה של ההשבעה האנושית, רשימת הכשפים וחיבורה המיוחד ל'חרב' השמות, קהל היעד של החיבור.[1] בשנת 2010 פרסם את ספרו "הכישוף היהודי הקדום: מחקר, שיטה, מקורות". הספר בוחן סוגיות מרכזיות בלשון המאגית היהודית ומציע מחקר מקיף של המקורות המאגיים ושיח המאגיה היהודי בעת העתיקה ובעת המוסלמית המוקדמת (מתקופת בית שני ועד ממצאי גניזת קהיר). בספר סוקר הררי באופן שיטתי את הכישוף היהודי ואת יחסיו עם הדת, כפי שהוא נפרש על פני למעלה מאלף שנים, דרך מבט משווה לתרבויות בנות-הזמן ובאמצעות שימוש מגוון גישות מחקריות – היסטורית, סוציולוגית, אנתרופולוגית וכו'. חלקו הראשון של הספר דן בשאלת מהותו של הכישוף בכלל והכישוף היהודי בפרט. החלק השני עוסק בתרבות הכישוף היהודית עצמה. בפתחו דיון נרחב במקורות שהותירו בעלי הכשפים: קמעות, קערות לחש, אבני חן וגולגולות מאגיות, מרשמי כישוף וחיבורים מאגיים. בפרקיו האחרים מצטייר המבט החיצוני שעולה ממקורות יהודיים בני הזמן שאינם מאגיים, על התרבות המשתקפת בממצאים אלה ועל סוכניה[2] (ראה אור באנגלית בשנת 2017).[3]
הררי ניהל כמה מיזמי מחקר בתחום המאגיה היהודית, כתבי יד מאגיים לאחר התפתחות והתפשטות הקבלה, והקשר שבין קבלה מעשית, קבלה עיונית וקבלת השמות הקדושים בכתביו של רבי משה זכות (בשיתוף עם פרופ' גרולד נקר מאוניברסיטת האלה-וויטנברג), שמומנו על ידי קרנות מחקר לאומיות בארץ ובגרמניה. במסגרת מיזמי מחקר אלה פרסם מאמרים על הקשר בין המאגיה היהודית הטרום קבלית ובין קבלה מעשית, על מאגיית החלום היהודית, על קמעות ומרשמים מאגיים להקלת הלידה (בשיתוף עם חן אביזוהר-חגי), על קבלת השמות הקדושים של רבי משה זכות (בשיתוף עם אליעזר באומגרטן ואורי ספראי) ועל היבטים פראטקסטואליים של כתבי יד של מאגיה וניחוש. במקביל עסק במחקרו גם במאגיה היהודית במאה העשרים. בין השאר – במרשמים מאגיים ובפרקטיקות טקסיות ששימשו את מקובלי ירושלים במאבק בשלטון הנאצי, ובקשר שבין מאגיה ופוליטיקה בירוחם בשלהי המאה העשרים.
חיים אישיים
הררי מתגורר בצור הדסה. נשוי לגבי, מיילדת בבית החולים שערי צדק, ואב לשלושה ילדים.
מבחר מפרסומיו
ספרים
- חרבא דמשה – מהדורה חדשה ומחקר, ירושלים: אקדמון, 1997.
- הכישוף היהודי הקדום – מחקר, שיטה, מקורות, ירושלים: מוסד ביאליק, 2010 (הגרסה האנגלית: Jewish Magic before the Rise of Kabbalah, Detroit: Wayne State University Press 2017).
מאמרים
- '"לאשה שתבוא אחריך": כשפי אהבה במאגיה היהודית הקדומה', קבלה ה (תש"ס), עמ' 247–264.
- 'מאגיה יהודית: מתווה והערות', איל פריזינטי 5 (תשע"ב), עמ' 13–83.
- 'שלוש סגולות להרוג את אדולף היטלר: פרק בתולדות הקבלה המעשית במאה העשרים', ציון פא (תשע"ו), עמ' 177–213.
- 'מעשה שדים וחלום [מאגיית החלום היהודית ב]', תעודה כח (תשע"ז) [אסיף ליסיף – מחקרים בפולקלור ובמדעי היהדות לכבוד פרופסור עלי יסיף], בעריכת ט' רוזן, נ' אריה-ספיר, צ' זבה-אלרן וד' רוטמן], עמ' 187–232.
- 'נסים וכשפים בירוחם: רשומון מאגי-פוליטי', מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי לא (תשע"ח), עמ' 69–91.
- 'פראטקסטים מאגיים: כתב יד לונדון, הספרייה הבריטית Or. 12362 ('עץ הדעת') כמקרה מבחן, קבלה 42 (תשע"ח), עמ' 237–268.
- “Metatron and the Treasure of Gold – Notes on a Dream Inquiry Text from the Cairo Genizah”, in: G. Bohak, Y. Harari, S. Shaked (eds.), Continuity and Innovation in the Magical Tradition, Leiden: Brill 2011, pp. 289-319.
- “The Sword of Moses – A new Translation and Introduction”, Magic, Ritual and Witchcraft 7 (2012), pp. 58-95.
- “ʻPractical Kabbalahʼ and the Jewish Tradition of Magic”, Aries: Journal for the Study of Western Esotericism 19 (2019), pp. 38–82.
- “Functional Paratexts and the Transmission of Knowledge in Medieval and Early Modern Jewish Manuscripts of Magic”, in: A. Cohen. M. Kupfer, A. Worm and J.H. Chajes (eds.), The Visualization of Knowledge, Turnhout: Brepols 2020, pp. 183-210.
קישורים חיצוניים
- אתר אישי - רשימת פרסומים
- איילת שני, "הכל התחיל מפתק קטן שמצאתי, 'שלוש סגולות להרוג את אדולף היטלר'", הארץ, 28 באפריל 2020.
- ישי רוזן-צבי, הכישוף היהודי הקדום – סקירת ספר, מכון הרטמן, 7 ביולי 2010.
- טלי פרקש, לכל הרוחות והשדים היהודים, ynet, נובמבר 2010.
- בין כישוף לקבלה מעשית - הרהורים ראשונים, יובל הררי, יוטיוב, 1 ביוני 2011.
הערות שוליים
- ^ חרבא דמשה - תקציר, באתר מאגנס
- ^ הכישוף היהודי הקדום, באתר מוסד ביאליק
- ^ Jewish Magic before the Rise of Kabbalah, WAYNE STATE UNIVERSITY PRESS
