יוסף שרברק
ערך זה עוסק במו"ל. אם התכוונתם להוצאת הספרים מיסודו, ראו 
יוסף שְׂרֶבֶּרְק (Sreberk; י' בטבת תרנ"ז, 29 בדצמבר 1896, פאסטוב, פלך וילנה, רוסיה – י"א בסיוון תשי"ז, 10 ביוני 1957, תל אביב) היה מו"ל ישראלי, מחלוצי המו"לות העברית החדשה בישראל, מייסד הוצאת י. שרברק.
ביוגרפיה
יוסף שרברק נולד בעיירה פאסטוב שליד העיר וילנה (פוסטאווי; כיום פסטאווי, בבלארוס), בנם של מלכה לבית דובקין ושכנא, שו"ב. הוא קיבל חינוך יהודי מסורתי ב"חדרים" ובישיבה, וכבר מנעוריו נמשך להשכלה ולציונות. בהיותו נער השתתף בהוצאת הספרים "ש. שרעבערק" שייסד בווילנה ב-1900 אחיו הגדול, שלמה שרברק (1876–1944). היה חבר ב"צעירי ציון" בווילנה, ובחודש אפריל 1914, בגיל 17, עלה לארץ ישראל כחלוץ. ב-1915, בעת מלחמת העולם הראשונה, היה בין המגורשים מיפו לאלכסנדריה. שם התנדב לגדוד נהגי הפרדות, אך משנודע שהגדוד אינו עתיד להגיע לארץ ישראל אלא יישלח לגליפולי, נסע לארצות הברית. הוא היה מראשוני המתנדבים לגדוד העברי האמריקאי (גדוד 39 של קלעי המלך) בפיקודו של אליעזר מרגולין, והשתתף בכיבוש העיר סלט שבעבר הירדן. לאחר שחרורו התיישב בירושלים. במאורעות פסח תר"פ (1920) שימש שרברק כמפקד פלוגת ההגנה על שכונת בתי אונגרין במסגרת קבוצת הלוחמים שארגן זאב ז'בוטינסקי להגנה על העיר העתיקה בירושלים.
בשנת 1921 נישא שרברק לרחל (רוז) לבית הורביץ. השניים היו הורים לבת יחידה, ברוריה, שמתה ב-1934, בגיל 10.[1][2] משייסד אביה כעבור מספר שנים את הוצאת הספרים שלו, הוצאת י. שרברק, הקים לזכרה את "ספריית ברוריה", שבה הופיעו בשנות ה-40 וה-50 תרגומים עבריים לספרי הרפתקאות ומעשיות ממיטב הספרות העולמית, כמו "מסעי גוליבר" (ג'ונתן סוויפט), "רובינזון קרוזו" (דניאל דפו), "עליסה בארץ הפלאות" (לואיס קרול) "מסעי הברון מינכהאוזן" ו"מסעי סינבד". באמצע שנות ה-50 החלה ההוצאה להוציא את אנציקלופדיה מעיין, ובראש כל כרך נכתבה הקדשה לזכרה.[2]
בתחילת שנות ה-20, לאחר שחרורו מהגדודים העבריים, ייסד שרברק עם חבריו לגדוד מרדכי ניומן ויהושע צַ'צִ'יק (שאותו הכיר עוד ב-1915 בדרך למצרים) את בית המסחר לספרים עבריים "תרבות" בירושלים. השלושה היו שותפים שווים במשך 25 שנה. חנות הספרים "תרבות" התפתחה למרכז לתרבות והשכלה לאנשי הרוח בירושלים (תקופה מסוימת נוהלה החנות על ידי קרובו של שרברק שכנא צפלוביץ, לימים מו"ל בזכות עצמו – מייסד הוצאת אחיאסף). בשנת 1925 ייסדו השלושה את הוצאת הספרים העברית "מצפה": הייתה זו הוצאת הספרים הפרטית הראשונה בארץ ישראל, וגם לאורך שנות ה-20 וה-30 נותרה אחת משלוש ההוצאות העבריות הפרטיות בישראל. ההוצאה התמקדה בספרות יפה ובשירה. בשנת 1933 שיתפו השותפים פעולה עם הוצאת שטיבֶּל ונציגה בארץ ישראל נחום טברסקי ויצרו את הוצאת "שם" (ראשי תיבות: 'שטיבל–מצפה') להוצאת ספרי ילדים, שפעלה עד 1935. בשנת 1941, בזמן מלחמת העולם השנייה, מוּזגה פעילותה של "מצפה" עם הוצאת שרברק בניהולו של יוסף שרברק. בשנת 1944 פורקה השותפות, וכל אחד מהשלושה ייסד הוצאה לאור שנשאה את שמו. שרברק עבר לתל אביב, שם התגורר עם אשתו ברח' בלפור 16 עד מותו.
הוצאת י. שרברק נודעה בספרי הנוער שהוציאה. שרברק ניהל את ההוצאה עד שחלה, חודשים מספר לפני מותו. לאחר מותו עבר ניהול ההוצאה לידי קרוב משפחתו. במשך שנים היה חבר ועד התאחדות המו"לים בישראל.
יוסף שרברק נפטר ביוני 1957 אחרי מחלה ממושכת, בגיל 60. קהל רב של סופרים, מו"לים ונציגי מוסדות ציבור ליווה אותו לקבורות בבית העלמין בנחלת יצחק.[3] במותו הותיר את אלמנתו רחל, שנפטרה ב-1987 ונקברה לצדו.[4]
הוצאת י. שרברק פעלה עד אמצע שנות ה-70, והוסיפה לפעול במידה פחותה בשנים שלאחר מכן. בשנת 2009 נרכשה ההוצאה על ידי דני ספרים.
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "יוסף שרברק", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ז (1956), עמ' 2807
- יוסף שרברק, דבר, 11 ביוני 1957
- עבר הדני, לזכר נעדרים | יוסף שרברק: (בשלושים), דבר, 8 ביולי 1957
- איתמר לוי, דף מידע מס' 119 (25 במאי 2011), באתר "חנות הספרים של איתמר"
הערות שוליים
- ^ ברוריה שרברק באתר חברה קדישא ת"א–יפו; ברוריה, דואר היום, 24 באוקטובר 1934; ברוריה, דבר, 26 באוקטובר 1934.
- ^ 2.0 2.1 איתמר לוי, 'האנציקלופדיה של ברוריה', דף מידע מס' 119 (25 במאי 2011), באתר "חנות הספרים של איתמר".
- ^ יוסף שרברק באתר חברה קדישא ת"א–יפו; יוסף שרברק למנוחות, דבר, 12 ביוני 1957.
- ^ רחל (רוז) שרברק, מעריב, מודעת אבל, 5 בינואר 1987.
