יחסי הוותיקן – הממלכה המאוחדת
| יחסי קריית הוותיקן – הממלכה המאוחדת | |
|---|---|
|
|
| |
| קריית הוותיקן | הממלכה המאוחדת |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 0.49 | 243,610 |
| אוכלוסייה | |
| 524 | 67,905,770 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 3,070,668 | |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 45,220 | |
| משטר | |
| מונרכיה תאוקרטית אבסולוטית נבחרת | מונרכיה חוקתית |
יחסי הכס ה"קדוש"–בריטניה הם יחסי החוץ בין הכס ה"קדוש" לבין הממלכה המאוחדת.
היסטוריה
במהלך ימי הביניים ועד הרפורמציה הפרוטסטנטית במאה ה-16, ממלכת אנגליה וממלכת סקוטלנד הקתוליות קיימו יחסים דיפלומטיים עם מדינת האפיפיור. בשנת 1479, המלך אדוארד הרביעי מינה את ג'ון שרווד כשגריר התושב הראשון למדינות האפיפיור. היחסים הדיפלומטיים נותקו בשנת 1536, בעקבות הקמת הכנסייה האנגליקנית על ידי המלך הנרי השמיני. יחסים דיפלומטיים כוננו מחדש בשנת 1553 תחת המלכה מרי הראשונה, אשר מינתה את סר אדוארד קרני לשגריר. בתקופת שלטונה של המלכה אליזבת הראשונה היחסים הדיפלומטיים נותקו שוב בשל הבולה אפיפיורית Regnans in Excelsis בשנת 1570, וסר אדוארד קרני נקרא בחזרה לבריטניה. באופן רשמי היחסים עם מדינות האפיפיור היו אסורים על פי חוק. למרות זאת, שתי המדינות ניהלו קשרים מדי פעם. בשנת 1621, בית המלוכה האנגלי שיגר את ג'ורג' גייג' לבית הדין של האפיפיור בכדי לקבל אישור עבור המלך צ'ארלס הראשון להינשא לאינפנטה הספרדית, נישואים שבמקרה לא התקיימו. אבל כשצא'רלס הראשון התחתן עם הנסיכה הצרפתית הקתולית הנרייט מארי, הוא קיבל את ברכתו של האפיפיור גרגוריוס החמישה עשר, שניצל את ההזדמנות לשלוח את גרגוריו פנזאני לאנגליה כשליחו. פאנזאני התקבל כשליח האפיפיור על ידי הפרנציסקני הסקוטי ג'ורג' קון.
בשנת 1686, המלך ג'יימס השני שלח כשגריר למדינות האפיפיור את הרוזן קסטלמיין, וקיבל כנציג האפיפיור את הרוזן פרננדו ד'אדה. היחסים נותקו שוב בעקבות המהפכה המהוללת בשנת 1688. האפיפיור הכיר בג'יימס פרנסיס אדוארד סטיוארט, כג'יימס השלישי עד מותו בשנת 1766, אבל לא בבנו, צ'ארלס, אלא העניק הכרה עדינה לבית הנובר. זה עזר להתחיל ברפורמה בחוקי העונשין האנטי-קתוליים, שהושגו בחלקם על ידי חוק קוויבק וחוק הפפיסטים 1778. המשימה הקצרה של סר ג'ון קוקסי היפיסלי לרומא לבחון את האפשרות להשבת היחסים נכשלה בשנים 1779–1780.
יחסים רשמיים כוננו שוב במהלך המהפכה הצרפתית, כאשר גם הבריטים וגם האפיפיור היו מעוניינים בתיאום מדיניות נגד התפשטות המהפכה ברחבי אירופה. בשנת 1792, בית המשפט הבריטי שיגר את סר ג'ון קוקס היפיסלי לרומא כשליח, תפקיד אותו מילא עד 1795. בית הדין האפיפיורי שיגר את מונסניור שארל ארסקין ללונדון כשליח, תפקיד אותו מילא עד 1801. שתי המדינות מצאו עצמן בתקופות שונות אויבות של צרפת בתקופה זו, ועל כן הייתה להם מידה משותפת של אינטרסים, לא מעט בגלל דחיסריאניזציה של צרפת במהלך המהפכה הצרפתית והקמתה הצרפתית של הרפובליקה הרומית בין השנים 1798–1799.
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד קמה בשנת 1801 עם האיחוד של ממלכת אירלנד לממלכת בריטניה הגדולה, אשר נוצרה על ידי האיחוד של ממלכות אנגליה וסקוטלנד בשנת 1707. עם חתימת האמנה האנגלו-אירית של 1921, כל אירלנד הפכה להיות מדינה עצמאית. צפון אירלנד מימשה את זכותה על פי אותה אמנה להיפרד משאר אירלנד ולקיים את האיחוד עם בריטניה הגדולה, שיצרה את המדינה הנוכחית של הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד. בשל המשכיות הכס ה"קדוש" מימי קדם, ניתן לראות כי בחלקים השונים של הממלכה המאוחדת היו יחסים עם הכס ה"קדוש" טרם התאגדותם לאיחוד, כמו במקרה של אירלנד (ראו יחסי אירלנד–הוותיקן).
בעקבות חוק האמנציפציה הקתולית בשנת 1829, מכשולים משפטיים ליחסים עם מדינות האפיפיור הוסרו, אבל הממשלה הבריטית עדיין נמנעה מהסמכת שליח לרומא, אף כי שליחים בריטים לכמה מדינות עיר איטלקיות הואשמו גם בניהול משא ומתן עם בית הדין האפיפיורי. במהלך תוכנית הקמפיין לזכויות הדיירים האירים בשנות השמונים של המאה ה-20, גינה האפיפיור את הפעילות באנציקלופדיה "סאפה נוס" (1888), למרות שרוב הדיירים היו קתולים.[1]
הממלכה המאוחדת לא כוננה מחדש את היחסים עם הכס ה"קדוש" עד דצמבר 1914, אחרי פרוץ מלחמת העולם הראשונה, כאשר הממשלה הבריטית הייתה מודאגת לגבי האפשרות שתגדל השפעתם של גרמניה ואוסטריה על מדיניות הוותיקן. השליח הראשון שנבחר היה הנרי הווארד, בריטי קתולי, מי היה ואחריו נשלח הרוזן דה סאליס. על מנת לשמור על המשלחת הדיפלומטית כדבר זמני, היא הייתה תחת הכותרת "משימה מיוחדת לוותיקן". רק בשנת 1923 שונה תואר המשלחת ל"צירות הוד מלכותו לכס ה"קדוש"".
במאי 1949, הנסיכה מרגרט ביקרה את האפיפיור פיוס השנים עשר בקריית הוותיקן. זה היה הביקור הראשון של נציג המלוכה הבריטית לכס ה"קדוש" לאחר מאות שנים.[2]
הבעיה של צפון אירלנד היה נושא מרכזי ביחסי הכס ה"קדוש"–בריטניה, במהלך 1970 הכס ה"קדוש" הביע את התקוות לפתרון מהיר בנושא. ב-1 ביוני 1974, האפיפיור פאולוס השישי קרא לכל הפלגים המזויינים לקחת חלק בשיחות השלום:[3]
הכס ה"קדוש" תמך גם במאמצי הבריטים להביא לסיום ההפרדה הגזעית ברודזיה (כיום זימבבואה)[4] וציין לשבח את המלכה אליזבת השנייה, על פעילותה למען השלום בין העמים, ועל השלום בין קתולים לאנגליקנים.[5]
ההתפתחויות האחרונות
יחסים מלאים בין המדינות כוננו בשנת 1982, כאשר האפיפיור יוחנן פאולוס השני ביקר בבריטניה. ביקור זה הוביל לחילופי שגרירים בין בריטניה לבין הכס ה"קדוש" באותה שנה.
ב-9 בספטמבר 2011, השגריר נייג'ל מרקוס בייקר הציג את תעודותיו בפני האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר. בנאומו, השגריר הבריטי הציג את שלושת המטרות העיקריות של יחסי הוותיקן–בריטניה, עמידה מול איומים קיומיים כגון שינוי האקלים והפצת נשק גרעיני, קידום דיאלוג בין דתי כדי להשיג שלום, וניסיון להפחית את העוני בעולם.[6]
שגרירות בריטניה לכס ה"קדוש" ממוקמת בשיתוף עם שגרירות בריטניה ברפובליקה האיטלקית, לאחר סגירת הבניין השכור ששימש כשגרירות בריטניה לכס ה"קדוש" בשנת 2006. אחדים בוותיקן מחו על מיקום משותף של שגרירויות בריטניה, והתלוננו כי אין לדרוש מבכירי הכס ה"קדוש" לבקר בשגרירות בריטניה באיטליה, מדינה איתה יש לכס ה"קדוש" מערכת יחסים שונה לחלוטין ולעיתים שברירית.[7]
נציגות הכס ה"קדוש" לבריטניה הוא הנונציו בבריטניה בדרגת שגריר, אשר משרדו ממוקם בלונדון.
ביקורים רשמיים
המלכה אליזבת השנייה ביקרה לראשונה בוותיקן במהלך כהונתו של פיוס השנים עשר, עוד לפני שעלתה לשלטון. ביקורה השני בוותיקן היה ביקור פרטי (במהלך ביקור ברפובליקה האיטלקית) ב-5 במאי 1962, כאשר היא התקבלה על ידי יוחנן העשרים ושלושה. בנוסף היא ביקרה שני פעמים במהלך כהונתו של יוחנן פאולוס השני ב-1980 וב-2000.
נסיך ויילס ודוכסית קורנוול נפגשו עם בנדיקטוס השישה עשר בוותיקן ב-27 באפריל 2009. הנסיך צ'רלס, ואשתו השנייה, קמילה, זכו לפגישה אישית עם האפיפיור. היה זה ביקורו הראשון של צ'ארלס בוותיקן, מאז גירושיו מן הנסיכה דיאנה.[8]
בנדיקטוס השישה עשר היה האפיפיור הראשון שהגיע לביקור רשמי בבריטניה ב-16 בספטמבר 2010, אשר קיבל מעמד של ביקור ממלכתי. בהפסקה עם הסדרים הרגילים לביקורי מדינה הוא הגיע לאדינבורו ולא ללונדון, והתקבל על ידי של המלכה אליזבת השנייה במעונה הרשמי בסקוטלנד, ארמון בית הולוד. בערבו של אותו יום הוא חגג את המיסה האפיפיורית השנייה שהתקיימה אי פעם בסקוטלנד, בפארק בלהוסטון בגלאזגו, בה השתתפו למעלה מ- 250,000 סקוטים קתולים.[9] המיסה הראשונה שנערכה על ידי האפיפיור בסקוטלנד, נחגגה על ידי קודמו בתפקיד יוחנן פאולוס השני בגלאזגו, במהלך הביקור הפסטורלי שלו ב-1982.[10]
המלכה אליזבת השנייה והנסיך פיליפ, דוכס אדינבורו, בעת ביקורם אצל הנשיא האיטלקי ג'ורג'ו נפוליטנו ברומא, נפגשו לביקור לא-רשמי עם פרנציסקוס ב-3 באפריל 2014. זה היה המפגש השביעי שלה עם האפיפיור החמישי שפגשה.[11]
נסיך ויילס ודוכסית קורנוול נפגשו עם פרנציסקוס בפעם הראשונה ב-4 באפריל 2017. הזוג המלכותי התקבל בפרטיות בוותיקן, ונפגש בערך חצי שעה לשיחה פרטית עם פרנציסקוס. קמילה, המשקפת את יחסו הרגוע יותר של האפיפיור כלפי קודי לבוש, נמנעה מהמסורת המלכותית הבריטית של לבוש שחור עם כיסוי ראש לקהל.[12]
יחסים דיפלומטיים
לבריטניה קיימת שגרירות לכס ה"קדוש" הממוקמת ברומא, ואילו לכס ה"קדוש" יש נונציו אפיפיורי לבריטניה השוכן בלונדון[13].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "CATHOLIC LIBRARY: Saepe Nos (1888)". נבדק ב-17 באפריל 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Princess has brief visit with Pope". Chicago Tribune. 28 במאי 1949.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Message for the peace in Ireland, 1 June 1974 - Paul VI". נבדק ב-17 באפריל 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "All'Inviato Straordinario e Ministro Plenipotenziario di Gran Bretagna presso la Santa Sede in occasione della presentazione delle Lettere Credenziali (22 maggio 1980) - Giovanni Paolo II". נבדק ב-17 באפריל 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "To Queen Elizabeth II of England (October 17, 1980) - John Paul II". נבדק ב-17 באפריל 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Speech by British Ambassador to the Holy See Nigel Marcus Baker to Pope Benedict XVI On the presentation of Credentials". נבדק ב-17 באפריל 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Owen, Richard (9 בינואר 2006). "Britain sparks row with Vatican over proposal to close embassy". The Times. London.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Charles and Camilla meet the Pope". BBC News. נבדק ב-27 באפריל 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Los Angeles Times: Archives - Pope Appeals for Unity of 2 Faiths in Scotland". נבדק ב-17 באפריל 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "SUNBURN AND SONGS: THE MEMORIES OF BELLAHOUSTON THE PAPAL VISIT TO SCOTLAND It was summer, 1982, and Pope John Paul II was in Scotland. His mass at Glasgow's Bellahouston park touched thousands". נבדק ב-17 באפריל 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "News". נבדק ב-17 באפריל 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Prince Charles and Camilla meet the Pope in Vatican during 'Brexit charm offensive' tour". Express. נבדק ב-4 באפריל 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ אתר על יחסי מדינות
