יחסי גרמניה–תוניסיה
| יחסי גרמניה–תוניסיה | |
|---|---|
|
|
| |
| גרמניה | תוניסיה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 357,022 | 163,610 |
| אוכלוסייה | |
| 83,262,861 | 12,538,097 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 4,072,192 | 46,665 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 48,908 | 3,722 |
| משטר | |
| רפובליקה פדרלית | רפובליקה |
יחסי גרמניה–תוניסיה הם יחסי החוץ בין גרמניה לתוניסיה. שתי המדינות כוננו יחסים דיפלומטיים בשנת 1956, אז קיבלה תוניסיה את עצמאותה.
היחסים בין שתי המדינות
עד לאירועי האביב הערבי התקיים שיתוף פעולה רופף בין המדינות. היה שיתוף פעולה סלקטיבי בתחומי התיירות והתעשייה הקלה. לחברות גרמניות הייתה חשיבות מועטה לתוניסיה, שאין לה חומרי גלם ושוק קטן וכוח קנייה נמוך. בנוסף לתוניסיה היה גם ברית עם צרפת, כך שליחסי גרמניה-תוניסיה לא היו חשיבות מיוחדת עבור גרמניה או תוניסיה.
עם זאת, אירועי האביב הערבי הראו לממשלת גרמניה כי צפון אפריקה היא בעלת חשיבות רבה לגרמניה, לא מעט בשל הגירה מהאזור למרכז אירופה, וכי מדיניות האיחוד האירופי כלפי מדינות צפון אפריקה הייתה לקויה בחלקה. מכיוון שצרפת איבדה את אמינותה בתוניסיה באמצעות תמיכתה בדיקטטור זין אל-עאבדין בן עלי, גרמניה הציעה עזרה לממשלת תוניסיה להתמודד עם המעבר. שר החוץ הגרמני גידו וסטרוולה היה אחד הפוליטיקאים המערביים הראשונים שביקרו בתוניסיה לאחר האביב הערבי, והציע לממשלת תוניסיה שיתוף פעולה במגוון תחומים.
בשלוש השנים הראשונות שלאחר המהפכה היקף הסיוע הגרמני לתוניסיה היה בסביבות 250 מיליון אירו, מתוכם 60 מיליון אירו נועדו להסדר חוב. גורמים אחדים, שירות חילופי אקדמי גרמני ומכון גתה פתחו תוכניות משלהם עבור תוניסיה. גרמניה גם הציעה לממשלת תוניסיה הכרה ולגיטימציה על הבמה הבינלאומית, במיוחד לאחר שתנועת האננהדה הדתית השמרנית ניצחה בבחירות, בעוד שצרפת, הזהירה מפניהם.
במהלך ההפגנות בשנת 2013 שר החוץ גידו ווסטרוולה והשגריר ינס פלטנר תיווכו באופן מקומי, ובעקבות כך הוקמה ממשלה חדשה.
נציגויות דיפלומטיות
גרמניה מחזיקה בתוניסיה שגרירות בתוניס וקונסוליה כללית בג'רבה. מאידך, תוניסיה מחזיקה בגרמניה שגרירות בברלין ו-3 קונסוליות בבון, המבורג ומינכן[1].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
