יחסי קמבודיה–תאילנד
| יחסי קמבודיה–תאילנד | |
|---|---|
|
|
| |
| קמבודיה | תאילנד |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 181,035 | 513,120 |
| אוכלוסייה | |
| 17,077,508 | 71,864,921 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 29,957 | 495,341 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 1,754 | 6,893 |
יחסי קמבודיה–תאילנד הם היחסים הבילטרליים שבין קמבודיה לבין תאילנד. תחילת היחסים בין המדינות מתוארכת למאה ה-13 לספירה. החל מהמאה ה-14 לספירה החלה ממלכת איוטהאיה התאילנדית להחליף בהדרגה את האימפריה החמרית, תוך שהיא מאמצת חלק ניכר מהמנהגים והתרבות שלה. במהלך המאה ה-19 וה-20 הפרוטקטורט הצרפתי הפריד בין קמבודיה ותאילנד. שתי המדינות ייסדו יחסים דיפלומטיים ב-19 בדצמבר 1950.
גם כיום היחסים הדיפלומטיים מורכבים. חילוקי דעות בענייני גבולות הביאו לתקריות בגבול, הידועה שבהן באזור מקדש פראה ויהאר שאף עמדה לדיון בבית הדין הבינלאומי לצדק ב-1962, אך עדיין גרמה לשורה של תקריות בגבול בין 2008 ל-2011. כמו כן, סכסוכים פנימיים בתוך קמבודיה בשנות ה-70 וה-80 זלגו לתאילנד, שמצידה קיבלה פליטים ולצד זאת העניקה סיוע לא ישיר לקמר רוז'. כיום תאילנד משפיעה רבות על הכלכלה של השכנה הענייה ביותר שלה, והיא המשקיעה הזרה השישית בגודלה בקמבודיה. אף שהיחסים המדיניים הם ברובם שלווים, עדיין העמים מתייחסים האחד לשני במידת מה של אויבות, תחושה שגרמה גם לאלימות מצד גורמים לאומנים. אירועים ידועים שהתרחשו הם המתקפה על שגרירות תאילנד בפנום פן ב-2003 שגרמה להורדת דרג הקשר בין המדינות על ידי תאילנד. תאילנד הורידה את היחסים שוב ב-2009 בתגובה לתמיכת ממשלת קמבודיה בראש ממשלת תאילנד לשעבר תאקסין צ'ינוואט; מצידה, קמבודיה הודיעה פעמיים בעבר ב-1958 וב-1961 על ניתוק היחסים בשל המשבר במקדש פראה ויהאר[1].
בשנת 2016 הסתכם היקף הסחר בין המדינות בכ-2.6 מיליארד דולר[2][3].
היסטוריה
עידן אנגקור
לאחר מותו של ג'אוורמן השביעי חוותה האימפריה החמרית היחלשות הדרגתית. אחד הגורמים החשובים לכך הייתה האגרסיביות של העמים השכנים (ובמיוחד הסיאמים, כיום התיאלנדים), העימותים הממושכים בתוך השושלת וכן ההידרדרות ההדרגתית של מערכת ההשקיה שהבטיחה עודפים בגידולי האורז. הממלכה האנגקוריאנית שרדה עד 1431 כשהתאילנדים כבשו את הבירה אנגקור תום והמלך ברח לאזורים דרומיים יותר.
תקופת לונגווק
הכיבוש התאילנדי של הבירה החדשה לובק ב-1594 כחלק ממלחמת סיאם–קמבודיה סימנה ירידה בעושרה של קמבודיה. עקב כך קמבודיה הפכה לזירה בה נלחמו שתי שכנותיה החזקות, סיאם ווייטנאם. ההתיישבות הווייטנאמית בדלתת המקונג הביאה לסיפוח השטח במאה ה-17. כך, וייטנאם אימצה אסטרטגיה של התיישבות ולאחר מכן דרישת חזקה על השטח. פלישות מעין אלו נמשכו עד המחצית הראשונה של המאה ה-19. פלישה מוצלחת של וייטנאם לפרוטקטורט הסיאמי בקמבודיה הפכה את הממלכה לחלק משטחי שליטתה המלאים של וייטנאם.
הכיבוש הצרפתי בקמבודיה
במטרה למנוע משתי שכנותיו להמשיך ולנגוס בשטחיה של קמבודיה, מלך קמבודיה דאז נורודום הזמין את צרפת להפוך את הממלכה שלו לפרוטקטורט ב-11 באוגוסט 1863. קמבודיה נותרה תחת שלטונה של צרפת עד 9 בנובמבר 1953.
המלחמה הקרה
במהלך שנות ה-70 שלט בקמבודיה ארגון הקמר רוז' תחת השם קמפוצ'יאה הדמוקרטית תוך שהוא מבצע במדינה את רצח העם בקמבודיה. רצח העם גרם לפליטים רבים להגיע לאזור גבול תאילנד כדי להימלט ממשטרו של פול פוט.
ב-1 בינואר 1979 פלשה וייטנאם לקמבודיה והפילה את המשטר. תחת זאת הוקמה הרפובליקה העממית של קמפוצ'יאה בגיבוי סובייטי, שהידרדרה למלחמה של 11 שנים. במהלך השנים הללו תאילנד סירבה להכיר ברפובליקה והמשיכה לתמוך במשטר קמפוצ'יאה העצמאית, אף על פי שהקמר רוז' ושני הפלגים האנטי–קומוניסטים הקימו את ממשלת קמפוצ'יאה הגולה שזכתה לגיבוי מהרפובליקה העממית של סין, קוריאה הצפונית, איגוד מדינות דרום-מזרח אסיה ומעצמות המערב. באותה עת תקפו החיילים הווייטנאים מחנות פליטים בסמוך לגבול עם תאילנד.
בתקופה בה המשטרים הקומוניסטים במזרח אירופה קרסו, וייטנאם הסיגה את כוחותיה מקמבודיה בסוף 1989 בצעד שתרם לגיבוש הסכמי השלום בפריז ב-1991 שיצרו דרך להשבת המונרכיה לקמבודיה ב-1993.
סכסוכים
מהומות 2003
בינואר 2003 פרצו מהומות בפנום פן אחרי שעיתון קמבודי פרסם דיווח שגוי ששחקן תאילנדי הודיע כי אנגקור ואט שייך לתאילנד. ב-29 בינואר הוצתה שגרירות תאילנד ומאות מהגרים תאילנדים נמלטו מהמדינה על מנת להימנע מהאלימות המשתוללת[4]. קמבודים שרפו גם תמונות של ראמה התשיעי שעה שתאילנדים בבנגקוק מחו מול שגרירות קמבודיה תוך שהם שורפים את דגלי קמבודיה. אירועים אלו הביאו את ממשלת תאילנד להודיע על הורדת דרג היחסים בין המדינות[5]. ראש ממשלת קמבודיה הון סן החרים בתגובה תוכניות וסרטים תאילנדים.
התקריות בגבול ב-2008
הסכסוך הממושך בין המדינות בעניין הגבול ביניהן הביא למספר מקרים של אלימות.
באוקטובר 2008 אירעה תקרית צבאית. באפריל 2009 ניזוקו 66 אבנים ממקדש פראה ויהאר מיריות של חיילים תאילנדים. בפברואר 2010 מילאה ממשלת קמבודיה טופס תלונה רשמי בפני גוגל מפות על שהציגה גבול טבעי כגבול הבינלאומי במקום קו הגבול הצרפתי מ-1907 שהיה בשימוש על ידי בית הדין הבינלאומי לצדק ב-1962.
בפברואר 2011, כשפקידים תאילנדים היו בקמבודיה במשא ומתן לפתרון הסכסוך, אירעה תקרית בין כוחות משתי המדינות שהביאה להרוגים ופצועים בשני הצדדים. הפגזה ארטילרית התרחשה באזור במהלך התקרית. לאחר מכן טענה ממשלת קמבודיה כי נגרם נזק למקדש[6]. עם זאת, משלחת אונסק"ו למקום שקבעה את היקף הנזק קבעה כי מדובר בתוצאה של ירי קמבודי ותאילנדי[7][8].
מאז 4 בפברואר 2011 שני הצדדים השתמשו בארטילריה אחד נגד השני תוך שהם מאשימים האחד את השני בפרוץ האלימות[9]. למחרת, קמבודיה התלוננה באופן רשמי בפני האומות המאוחדות באומרה כי "הפעולות הצבאיות התאילנדיות האחרונות עברו על הסכמי השלום של פריז מ-1991, אמנת בריטניה ופסק הדין מ-1962 מבית הדין הבינלאומי לצדק"[10]. ב-6 בפברואר הודיעה ממשלת קמבודיה כי המקדש נפגע. בפברואר 2011 הורה בין הדין הבינלאומי לצדק לשתי המדינות להסיג את כוחותיהם מהאזור.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Thailand and Cambodia: A Love-Hate Relationship, Kyoto Review
- ^ Thailand imports from Cambodia, Trading Economics
- ^ Cambodia imports from Thailand, Trading Economics
- ^ Cambodia apologises to Thais, BBC, 30 בינואר 2003
- ^ Thais cut links with Cambodia after riots, John Aglionby, הגרדיאן, 31 בינואר 2003
- ^ Heritage at Risk: ICOMOS World Report 2008-2010 on Monuments and Sites in Danger, 2010
- ^ UNESCO to send mission to Preah Vihear, אתר אונסק"ו, 8 בפברואר 2011
- ^ Director-General expresses alarm over escalation of violence between Thailand and Cambodia, אתר אונסק"ו, 6 בפברואר 2011
- ^ [https://www.economist.com/blogs/asiaview/2011/02/open_fire_between_thailand_and_cambodia Shells fly around the temple, האקונומיסט, 7 בפברואר 2011
- ^ Thailand, Cambodia trade shots, charges over ancient temple, CNN, 8 בפברואר 2011
