יחסי סין–קמבודיה
| יחסי סין–קמבודיה | |
|---|---|
|
|
| |
| סין | קמבודיה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 9,596,967.75 | 181,035 |
| אוכלוסייה | |
| 1,425,300,174 | 17,077,508 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 17,963,171 | 29,957 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 12,603 | 1,754 |
| משטר | |
| רפובליקה עממית | מונרכיה חוקתית |
יחסי סין–קמבודיה הם היחסים הבילטרליים בין ממלכת קמבודיה לרפובליקה העממית של סין אשר התחזקו במידה ניכרת לאחר תום מלחמת קמבודיה–וייטנאם, שבמהלכה תמכה סין בקמר רוז' נגד וייטנאם.[1][2]
היסטוריה
.jpg)
למרות שלמדינות אין גבול משותף, לסין הייתה מערכת יחסים תרבותית ומסחרית היסטורית עם קמבודיה. 950,000 הסינים בקמבודיה מהווים 3-5% מאוכלוסיית קמבודיה, ולמרות שהופלו לרעה על ידי הקמר רוז' והווייטנאמים, הם התחדשו כקהילה עסקית בולטת.[3]
המגעים הראשונים בין סין לאימפריה החמרית של קמבודיה התרחשו בתקופת שושלת טאנג, ובמשך מאות שנים חלקו שתי המדינות יחסי מסחר חזקים. ציר סחר צ'ולה - סונג - קמר שלט במסחר במזרח במשך רוב המאות ה-11 וה-12. דיווחים סיניים של שושלת יואן על הממלכה הקמבודית הוכחו כקריטיים לחשיפת ההיסטוריה של האזור. קמבודיה שמרה על יחסים עם סין של תקופת מינג כבר בשנת 1421 לספירה במהלך השנים האחרונות של אימפריית הקמר כאשר פונהיא יאט שיגר שגריר כדי ליצור קשרים דיפלומטיים רשמיים.[4] סין השתמשה בקמבודיה כמשקל נגד להשפעה השלטת של וייטנאם. באמצע המאה ה-20, סין הקומוניסטית תמכה בקמר רוז' המאואיסט נגד משטרו של לון נול, שסין הלאומנית ניהלה איתו קשרים, במהלך מלחמת האזרחים בקמבודיה ולאחר מכן השתלטותה על קמבודיה ב-1975. כמו כן, מאו דזה-דונג טיפח יחסים טובים עם הנסיך נורודום סיהאנוק, שגם נלחם נגד לון נול ותמך בקמר רוז'. כאשר צבא וייטנאם פלש לקמבודיה ב-1978, סיפקה סין תמיכה מדינית וצבאית נרחבת לחמר רוז'.[1] בשנת 1979, צבא השחרור העממי הסיני ניהל מלחמת גבול קצרה נגד וייטנאם, בין השאר כדי לאיים עליה לפרוש מקמבודיה.[5] ועידת השלום בפריז על קמבודיה, מיולי 1989 עד אוקטובר 1991, פתרה את יחסי קמבודיה-סין ותרמה לשילוב מחדש של סין במשא ומתן רב-צדדי של הכוחות הגדולים. לאחר נסיגת וייטנאם מקמבודיה ולאחר מכן הבחירות בחסות האו"ם ב-1993 הכירו ותמכו בממשלה הדמוקרטית החדשה.
מאז 1997, החלה סין לפתח קשרים הדוקים יותר עם משטרו של ראש ממשלת קמבודיה הון סן, פעם מנהיג פרו-וייטנאמי ועריק מהקמר רוז' במהלך כיבוש קמבודיה של וייטנאם.[1] למרות שבתחילה תמכה ביריבו הפוליטי של הון סן, הנסיך נורודום רנארידה, ובמפלגת ה-FUNCINPEC שלו, סין התאכזבה ממאמצים לטענתה של רנארידה לבנות מערכת יחסים קרובה יותר עם טאיוואן.[1] בהתמודדות עם בידוד בינלאומי לאחר ההפיכה ב-1997 שהעלתה אותו לשלטון, טיפח הון סן קשרים הדוקים עם סין, שהתנגדה למאמצים של מדינות המערב להטיל סנקציות כלכליות על קמבודיה.[1] הקשרים ההדוקים של סין עם קמבודיה שימשו גם להשיג מינוף נגד ההשפעה הווייטנאמית באזור.[6]
ביוני 2020, קמבודיה הייתה אחת מ-53 מדינות שתמכו בחוק הביטחון הלאומי בהונג קונג באו"ם.[7]
סיוע סיני
במהלך ביקורו של ראש ממשלת סין, וֶן גְ'יָאבָּאו, בין ה-7–8 באפריל 2006 חתמו שתי המדינות על מספר הסכמים דו-צדדיים ועל אמנה של "שותפות מקיפה לשיתוף פעולה".[1] סין גיוונה את הסיוע וההשקעות שלה בקמבודיה והבטיחה להעניק הלוואות ומענקים של 600 מיליון דולר.[1][6] סין ביטלה חלק ניכר מהחוב של קמבודיה והעניקה הלוואה חדשה בסך 12.4 מיליון דולר לבניית הבניין שבו שוכן מועצת השרים של ממשלת קמבודיה ושיקום מקדש אנגקור ואט ואתר המורשת.[2][6] כ-200 מיליון דולר יועדו כהלוואה בריבית נמוכה לבניית גשרים על פני נהרות המקונג וטונלה סאפ. סין טיפחה קשרים חזקים עם קמבודיה, והשיגה גישה לנמלי הים שלה שיכולה לאפשר לסין לנצל את עתודות הנפט במפרץ טונקין.[6] במהלך הביקור, ראש ממשלת קמבודיה, הון סן, תיאר את סין כ"חברה האמינה ביותר של קמבודיה".[1][6]
סין גם טיפחה קשרים צבאיים. לאחר ההפיכה של 1997, סין סיפקה סיוע צבאי בסך 2.8 מיליון דולר ומאז סיפקה מגוון רחב של ציוד צבאי, הכשרה של כוחות צבא ומשטרה וכלי שיט ימיים למלחמה בסחר בסמים ובפיראטיות.[1] סין מימנה גם בתי ספר לשפה הסינית בקמבודיה.[2] גם ההגירה של עובדים סינים לקמבודיה עלתה בשנים האחרונות והיא מוערכת בין 50,000 ל-300,000.[2]
יחסי סחר
הסחר בין קמבודיה לסין הסתכם ב-4.8 מיליארד דולר ב-2016,[8] בהשוואה ל-732 מיליון דולר ב-2006 וגדל ב-26% בממוצע בעשר השנים.[2] עם זאת, לקמבודיה יש גירעון סחר משמעותי עם סין, והיא מייבאת בשווי של למעלה מ-3.9 מיליארד דולר (בדים גולמיים הם המרכיב הגדול ביותר) בהשוואה לייצוא של 830 מיליון דולר.[8] הוערך כי 60% מהמוצרים בשווקים בקמבודיה הם מתוצרת סין ב-2006,[2] ו-24% מהיבוא הקמבודי היה ב-2015 מסין.[9] ישנם מספר פרויקטים סיניים בקנה מידה גדול בקמבודיה, כגון סכר 400 MW Lower Se San 2 בשווי 781 מיליון דולר[10] ופרויקט נמל מים עמוק בהיקף של 3.8 מיליארד דולר על רצועת חוף של קמבודיה באורך 90 ק"מ.[11] לפי המרכז הקמבודי לזכויות אדם, ממשלת קמבודיה נתנה מעל 4.6 מיליון הקטרים זיכיונות ל-107 חברות בבעלות סינית בין השנים 1994 ו-2012.[12]
חששות
השתתפותה הדומיננטית של סין בכלכלת קמבודיה, טיפוח הקשרים ההדוקים שלה עם ממשלת קמבודיה וזרם המהגרים הסינים עוררו חששות לגבי תגובה אנטי-סינית מצד קמבודיה, שרבים מהם מתרעמים על סין על תמיכתה בקמר רוז', שערך רצח עם שגבה את חייהם של יותר מ-1.7 מיליון קמבודים.[1][6] דיכוי הפאלון גונג על ידי ממשלת קמבודיה, והסגרתם של 2 פעילי פאלון גונג לסין זכתה לביקורת מצד פעילויות זכויות האדם ונציבות האו"ם לפליטים.[1] פאלון גונג היא שיטת תרגול של גוף ונפש שהמתרגלים בה מנסים לחיות על פי הערכים אמת, חמלה וסובלנות. השיטה נרדפת על ידי המשטר בסין. המתרגלים שלה נרדפים על ידי המשטר הקומוניסטי בסין ורבים מהם רצחים כדי למכור את איבריהם לתעשיית ההשתלות של סין.
על פי החשד, השפעתה של סין מגנה על מנהיגי החמר רוז' הפרו-סין מעמידה לדין בגין פשעים נגד האנושות.[1] חשד ליחס מועדף לחברות סיניות המבוססות בקמבודיה והבטחת הרווחים של האספה הלאומית של קמבודיה למשקיעים הסינים בתחנת הכוח בקמבודיה עוררו גם ביקורת רחבה על הכוח הפוליטי הגובר של סין בקמבודיה.[2]
הייתה נהירה מסיבית של השקעות סיניות בקמבודיה, כשהמדינה החלה להחלים ולהתייצב מעשרות השנים של מלחמת אזרחים ותסיסה במהלך המלחמה הקרה. קמבודיה גם מקבלת סיוע אדיר מסין; לפיכך, אין לזלזל בהשפעה הסינית על קמבודיה, למרות התעקשותו של ראש הממשלה הון סן ש"סין לא שולטת במדינתו המונה 15 מיליון".[13] ממשלת קמבודיה עדיין מסתמכת במידה רבה על סיוע חוץ. להשפעה סינית חזקה במדינה יש, ללא ספק, את היתרונות שלה יחד עם הבעיות שלה. אפשר לטעון שהיתרונות והבעיות הם עניין של פרספקטיבה, אבל זה לא לגמרי המצב.
הבחירה של קמבודיה בברית עם סין, אינה מוזרה אם מסתכלים עליה מנקודת מבט מעשית. לא רק למדינה יש קשרים תרבותיים עם סין; היא גם קרובה יותר בהשוואה לארצות הברית. בסיוע סיני, נבנים בין היתר כבישים, גשרים וסכרים בקמבודיה; אין ספק שזה דבר חיובי למדינה. מ-1994 עד 2012 "סין השקיעה סך של 9.17 מיליארד דולר"[14] בקמבודיה. עם זאת, חברות סיניות שמפתחות ומשקיעות בקמבודיה, נוטות גם הן לנטיות מיצוי המנצלות את משאבי הטבע של המדינה. כריתת עצים בלתי חוקית ועסקאות מפוקפקות הכוללות חברי ממשלת קמבודיה וחברות סיניות נמצאות בעלייה מתמדת. פרויקטי כרייה וזיכיונות ממשלתיים לקרקעות לחברות זרות ומקומיות, מגדילים את מספר האנשים שנעקרים מאדמתם. סטרנג'יו מתאר את הסיוע של סין לקמבודיה כ"סכומים אדירים של הלוואות ודולרי השקעה שאינם מוגבלים על ידי זכויות אדם או דאגות של ממשל תקין".[13] המשמעות היא שחברות ופקידי ממשל מושחתים הנהנים מההשקעות, יפעלו כדי למקסם את רווחיהם ללא דאגה קטנה לזכויות אדם או לשלטון החוק.
הקהילה הבינלאומית שומרת על מינוף המדיניות של קמבודיה, הנוגעת לזכויות אדם, שחיתות וממשל תקין, באמצעות שליטה בהיקף הסיוע שניתן. הגידול בסיוע הסיני ללא תנאים; עם זאת, מאיים להקל על הלחצים המערביים בקמבודיה, ועלול להוביל לעלייה בהפרות זכויות האדם על ידי הממשלה. פינוי קרקעות הופך נפוץ יותר ויותר בקמבודיה; בשנת 2006 במחוז מונדולקירי, שבטי גבעת הפונג "טוענים שהחברה הסינית שיתפה פעולה עם ממשלת קמבודיה כדי לאלץ אותם באופן בלתי חוקי לנטוש את מולדת אבותיהם".[15] הפינוי האחרון של בואונג קאק ובורי קיילה בפנום פן נתפס בעיני משקיפים רבים כהרחקה גוברת של ממשלת קמבודיה מהשמירה על זכויות האדם. הסינים מימנו את פרויקט סכר ססאן בחלק הצפון-מזרחי של קמבודיה, מאיימים להוריד את מלאי הדגים ולהשפיע על פרנסתם של חמרים רבים. "לפי הערכה אחת, הפרויקט יביא לירידה של 9 אחוזים במלאי הדגים בכל אגן המקונג".[16]
ביולי 2019, שגרירי האו"ם של 37 מדינות, כולל קמבודיה, חתמו על מכתב משותף ל-UNHRC המגן על היחס של סין לאויגורים ולקבוצות מיעוט מוסלמיות אחרות באזור שינג'יאנג.[17]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 Storey, Ian (באפריל 2006). "China's tightening relationship with Cambodia". China Brief. 6 (9). אורכב מ-המקור ב-16 ביוני 2007. נבדק ב-2008-06-17.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 "China's growing influence in Cambodia". Asia Times. 2006-10-06. אורכב מהמקור ב-2008-12-02. נבדק ב-2008-06-17.
{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: unfit URL (link) - ^ Thomas Lum. "Cambodia: Background and U.S. relations" (PDF). pp. 14–16. ארכיון (PDF) מ-2008-06-05. נבדק ב-2008-06-17.
- ^ Chun, Chanboth (29 ביולי 2014). "ប្រវត្តិព្រះបាទព្ញាយ៉ាតរំដោះក្រុងអង្គរពីសៀម". Radio Free Asia. נבדק ב-3 ביוני 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Vietnam - China". U.S. Library of Congress. ארכיון מ-2004-10-29. נבדק ב-2008-06-03.
- ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 6.5 "China gives Cambodia $600m in aid". BBC News. 2006-04-08. נבדק ב-2008-06-17.
- ^ Lawler, Dave (2 ביולי 2020). "The 53 countries supporting China's crackdown on Hong Kong". Axios (באנגלית). נבדק ב-3 ביולי 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 8.0 8.1 Dongmiao, Zhang (11 באפריל 2017). "Cambodia-China trade volume reaches 4.8 bln USD last year: PM". XinhuaNet. נבדק ב-18 באוגוסט 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "OEC - Cambodia (KHM) Exports, Imports, and Trade Partners". Observatory of Economic Complexity. נבדק ב-18 באוגוסט 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Agreement signed for construction of Lower Sesan 2 Dam". Cambodia Daily. 27 בנובמבר 2012. נבדק ב-18 באוגוסט 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Peel, Michael (1 בספטמבר 2016). "China draws Cambodia closer in diplomatic embrace". Financial Times. ארכיון מ-18 באוגוסט 2017. נבדק ב-18 באוגוסט 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Palatino, Mong (26 ביוני 2012). "Is China a Bad Investor?". The Diplomat. ארכיון מ-18 באוגוסט 2017. נבדק ב-18 באוגוסט 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 13.0 13.1 Stragio, Sebastian. "China's Aid Emboldens Cambodia". www.yaleglobal.yale.edu. YaleGlobal Online. ארכיון מ-19 במאי 2012. נבדק ב-12 בנובמבר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Pheakday, Heng (2013-07-16). "Chinese investment and aid in Cambodia a controversial affair". www.eastasiaforum.org. East Asia Forum. נבדק ב-13 נוב' 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Plaut, Ethan; Prak, Chan Thul (2006-04-08). "Chinese Business and Politics: A Growing Influence in Cambodia". www.cambodiadaily.com. The Cambodia Daily. ארכיון מ-29 בנובמבר 2014. נבדק ב-12 בנובמבר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Stragio, Sebastian (2014). Hun Sen's Cambodia. Yale University Press. ISBN 978-0300190724.
- ^ "Which Countries Are For or Against China's Xinjiang Policies?". The Diplomat. 15 ביולי 2019. ארכיון מ-3 בפברואר 2020. נבדק ב-19 ביולי 2019.
{{cite news}}: (עזרה)
