יסנטוקי
ערך זה עוסק בעיר ברוסיה. אם התכוונתם לקבוצת כדורגל מהעיר הזו, ראו  | |
| בית מרחצאות ביסנטוקי | |
| מדינה |
 רוסיה |
|---|---|
| חבל מנהלי |
 סטברופול |
| תאריך ייסוד | 1825 |
| שטח | 50 קמ"ר |
| ‑ הנקודה הגבוהה | 650 מטר |
| ‑ הנקודה הנמוכה | 600 מטר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 119,658[1] (2021) |
| ‑ צפיפות | 2,393.16 נפש לקמ"ר (2021) |
| אזור זמן | UTC +3 |
יֵסֵנְטוּקִי (ברוסית: Ессентуки) היא עיר קיט בחבל סטברופול ברוסיה. העיר ידועה בשל המעיינות החמים בסביבתה, כמו ערים נוספות באזור, והיא משמשת כעיר מרחצאות. היא נמצאת על גדות נהר פודקומוק (אנ') למרגלות רכס הקווקז הגדול בגובה של כ-600 מטרים[2] ובמרחק של כ-200 קילומטרים דרום-מערבית לבירת החבל סטברופול. בעיר מתגוררים כ-120 אלף תושבים (נכון ל-2021).[1]
היסטוריה
ב-1798 נוסד מבצר יסנטוקי, כחלק מההתרחבות של האימפריה הרוסית דרומה אל הרי הקווקז. ב-1825 נוסד היישוב עצמו. בהדרגה החל חקר של המעיינות בסביבה והחלו להפיק מהם מים מינרליים, ומרחצאות לתיירות נפתחו כעבור כמה עשורים. בסוף המאה ה-19 נחנכה מסילת רכבת שקישרה את יסנטוקי לרשת הרכבות הרוסית, וזרם התיירים גדל מאוד ואיתו גם האוכלוסייה המקומית בהדרגה.
ב-1925, בתקופת ברית המועצות, יסנטוקי קיבלה מעמד של עיר והיא המשיכה לגדול.
ב-11 באוגוסט 1942, במהלך מלחמת העולם השנייה, העיר וסביבתה נכבשו על ידי כוחות גרמניה הנאצית, כאשר במהלך הכיבוש העיר ספגה נזקים כבדים, עד ששוחררה על ידי הצבא האדום כעבור כמה חודשים ב-11 בינואר 1943.[3]
בעשורים שלאחר מכן האוכלוסייה גדלה בקצב מהיר, מכ-16 אלף תושבים ערב מלחמת העולם השנייה[2] ל-48 אלף ב-1959[4] ול-85 אלף ב-1989.[5] לאחר התפרקות ברית המועצות הייתה יציבות יחסית בגודל האוכלוסייה, ובסביבות 2010 החלה עלייה משמעותית נוספת, עד שב-2021 נמנו כ-120 אלף תושבים.[1]
ב-5 בדצמבר 2003, במהלך מלחמת צ'צ'ניה השנייה, התפוצצה רכבת (אנ') שעשתה את דרכה מקיסלובודסק למינרלנייה וודי בקרבת תחנת יסנטוקי. בפיצוץ, שהיה פיגוע התאבדות של מחבלת צ'צ'נית, נהרגו עשרות נוסעים ונפצעו יותר מ-160 נוסעים אחרים.[6]
הקהילה היהודית
ב-1926 חיו ביסנטוקי 127 יהודים שהיו פחות מאחוז מהאוכלוסייה הכללית, וב-1939 מספרם צמח ל-581, שהיו 3.6 אחוזים מהאוכלוסייה.[7][3]
לאחר פרוץ מבצע ברברוסה, הפלישה הגרמנית לברית המועצות, ביוני 1941 מצד אחד גויסו כמה עשרות מהיהודים המקומיים לצבא האדום ומצד שני העיר קלטה פליטים רבים שנמלטו ממקומות קרובים יותר לקו החזית במערב ברית המועצות, ובפרט 1,500 יהודים שגם נתקעו ביסנטוקי עם המקומיים לאחר ההתקדמות המהירה של הגרמנים בקיץ 1942.[3][8]
זמן קצר לאחר הכיבוש באוגוסט 1942, הגרמנים הורו כל הקמת יודנראט, הוטלו הגבלות שונות על היהודים, הם אולצו לשאת טלאי צהוב ונוצלו לעבודות כפייה קשות בבניית תשתיות ובניקיון מגורים צבאיים.[3][8]
משלב זה יש שתי גרסאות לגורל היהודים. לפי גרסה אחת כמעט כל היהודים, כאלפיים, קיבלו הוראה ב-7 בספטמבר להתייצב עם רכושם כעבור יומיים בבית ספר מקומי לקראת "יישוב מחדש". מיעוט קטן מהיהודים הבינו שמדובר בתחבולה לקראת השמדה אפשרית, וחלקם התאבדו או הצליחו לרדת למחתרת ולהתחמק מהגרמנים.[9] מרבית המזומנים הגיעו לבית הספר שנשמר על ידי כוחות צבא גרמניים ומשטרה מקומית, ולפי עדויות מסוימות הגרמנים התעללו ביהודים בתוך המבנה.[9] למחרת, ב-10 בספטמבר, היהודים הובלו במשאיות למפעל זכוכית בעיר הקרובה מינרלנייה וודי, שם הם נרצחו במשאית גז וגופותיהם הושלכו לחפיר נגד טנקים שהיה במקום.[9] הגרמנים הותירו בחיים 11 יהודים בעלי מקצועות חיוניים שסייעו להם בשליטה במקום עד שמספר ימים לפני הנסיגה הגרמנית בינואר 1943 הם נלקחו למחצבה בעיר הקרובה פיאטיגורסק ושם הגרמנים ירו בהם למוות.[10]
לפי גרסה אחרת 1,500 יהודים אכן נשלחו למפעל הזכוכית ונרצחו אך כ-500 יהודים שהיו יחסית חזקים ובמצב בריאותי טוב הושארו בבית הספר, שהפך למעין מחנה עבודה, והמצב המשיך עד שבסוף אוקטובר הגרמנים הוציאו אותם להורג ביער קרוב.[8] לפי גרסה זו הגרמנים לא כללו בצעדים נגד היהודים כ-15 יהודים שהיו נשואים בנישואי תערובת, אך הם עדיין פחדו והצליחו להסתתר מפני הגרמנים עד סוף הכיבוש של יסנטוקי.[8]
לאחר המלחמה התיישבה בעיר כמות קטנה של יהודים, וב-1948 הם ביקשו מהרשויות הסובייטיות אישור להקמת בית כנסת, אך בקשתם סורבה.[7]
ערים תאומות
לערים הבאות יש הסכמי ערים תאומות עם יסנטוקי:[11]
סטרלצ'ה (אנ'), בולגריה (מ־2013)
טריסור (אנ'), הודו (מ־2013)
נפטלן (אנ'), אזרבייג'ן (מ־2014)
סאקי (אנ'), הרפובליקה של קרים (מ־2014)
אליניקו-ארגירופולי (אנ'), יוון (מ־2015)
קישורים חיצוניים
- יסנטוקי, באתר האנציקלופדיה ליהדות רוסיה (רו') (ברוסית)
- יסנטוקי במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
- אלכסנדר קרוגלוב (רו'), יסנטוקי, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1837–1838), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Всероссийская перепись населения 2020 года. Том 1 [2020 All-Russian Population Census, vol. 1] (XLS) (ברוסית). Federal State Statistics Service. נבדק ב-2023-01-01.
- ^ 2.0 2.1 יסנטוקי, באתר האנציקלופדיה הסובייטית הגדולה (ברוסית)
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 יסנטוקי במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
- ^ "Всесоюзная перепись населения 1959 г." Демоскоп Weekly (ברוסית). נבדק ב-2023-02-28.
- ^ "Всесоюзная перепись населения 1989 г." Демоскоп Weekly (ברוסית). נבדק ב-2023-02-28.
- ^ דרום רוסיה: 41 הרוגים בפיגוע התאבדות שביצעה אשה, באתר ynet, 5 בדצמבר 2003
- ^ 7.0 7.1 יסנטוקי, באתר האנציקלופדיה ליהדות רוסיה (רו') (ברוסית)
- ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 אלכסנדר קרוגלוב (רו'), יסנטוקי, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1837–1838), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
- ^ 9.0 9.1 9.2 סיפור רצח יהודי יסנטוקי במפעל הזכוכית ליד מינרלנייה וודי במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
- ^ סיפור רצח יהודי יסנטוקי במחצבה בפיאטיגורסק במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
- ^ "Города-побратимы". администрации г. Ессентуки и Думы города Ессентуки (ברוסית). נבדק ב-2023-02-24.
