יעקב גולדמן (עיתונאי)
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות תקשורת ריקה. יעקב גולדמן (1856 - 2 ביולי 1931) היה רב ועיתונאי שפעל בארץ ישראל.
ביוגרפיה
יעקב גולדמן נולד בירושלים בשנת 1856 (בפברואר או במרץ, לתאריך לידתו המדויק יש גרסאות אחדות), בן לאשר ולחיה רחל בת הרב שלמה ליב פארזיוור מפינסק. בהיותו כבן 5 נרצח אביו בידי שודדים באזור סאלוניקי, לשם הגיע כשד"ר של העדה האשכנזית בירושלים. לאחר שהותרה מעגינותה נישאה אמו בשנית לצבי גרייבסקי מסלונים. למד בישיבת עץ חיים. בתחילת שנת תר"ן (1889) שהה במערב אירופה לשם ריפוי ופרסם רשמי מסע בעיתון "הצפירה". עם שובו לארץ ישראל התקרב לחוגי המשכילים בירושלים ולראשי הסופרים העברים בחוץ-לארץ ובמיוחד לנחום סוקולוב.
בקיץ 1890 עבר ליפו והיה מזכיר העדה האשכנזית, ממייסדי היישוב החדש בעיר ומזכיר בית החולים "שער ציון" שהוקם בעיר. בשנת 1916 פרש מעבודתו הציבורית והיה רב, ודרשן ומלמד שיעורי תורה בבית הכנסת שבנווה צדק. בשנת תר"ף יסד ליד בית כנסת זה קופת גמילות חסדים בשם "מנצפ"ך" (ראשי תיבות של מדרש נוה צדק פרושים כנסייה) וניהלה אותה כל ימיו.
היה אחד הבולטים בעיתונאים העברים בשליש האחרון של המאה ה-19. תחילה כתב בעיתונו של יואל משה סלומון "יהודה וירושלים". בהמשך כתב ב"הצפירה" ונעשה שם כתב ראשי לענייני היישוב. פרסם גם ב"האסיף", "המגיד", "המליץ" ו"חבצלת", ובעידודו של סוקולוב פרסם סקירות על תולדות היישוב החדש. פרסם גם בקבצים הספרותיים שהוציא לאור זאב יעבץ. היה גם ממלא מקום של עורך "חבצלת". רבים ממאמריו חתם בשלל שמות עט, בהם "אחד ממנקי המנעלים", "אפרתי", "בן יפו", "בן עמי", "יעקב איש גם זו", "עקביא בן הראש" ו"פ. פלטיאל".[1]
בתחילת המאה ה-20 עבר חיזוק רוחני, התרחק בהדרגה מהכתיבה בעיתונות החילונית ונעשה חבר "אגודת ישראל". בשנותיו האחרונות עסק בפלפולי תורה להם מוקדשים שני ספריו.
בזכרונותיו על ברנר תיאר ש"י עגנון גם את גולדמן:
- תלמיד חכם וחוקר היה בשכונתו של ברנר ביפו, יעקב גולדמן שמו. מסופרי העולם והצפירה והאסיף והארץ לזאב יעבץ היה, ומבני סיעתם של המשכילים היראים שבבוני הארץ היה ומגיד שיעור בכל יום בבית המדרש שבנוה צדק היה ובסוף ימיו הוציא פירוש על המשניות ורוב הימים שהיה ברנר דר בנוה צדק שכנים היו ולא נזדמנו זה לזה. קשה מזה, שאחד הרשעים המגוחכים שבסיפורו שכול וכישלון יעקב גולדמן שמו. מה ראה ברנר לעשות כן? חידה היא ואין בידי לפתרה.[2]
ברומן "תמול שלשום" של עגנון מופיע גם גולדמן,[3] בדומה לאישים רבים בני התקופה הנכללים ברומן זה.
בגיל 16 נשא לאישה את אסתר מלכה בת הרב אברהם וולפינזון, ונולדו להם עשרה ילדים. שני בנים ובת מתו בילדותם. נכדתו היא שולמית איתן. אחיו (מאמו ומאביו החורג) הוא הסופר פנחס גרייבסקי.
נפטר בתל אביב ממחלת הסרטן בי"ז בתמוז תרצ"א, 2 ביולי 1931 ונקבר בפתח תקווה.
ספריו
- ספר בני אשר : יכיל עשרים ושלשה פרקים, חקירות ודרישות בעניינים שונים : פרק פרק וחקירותיו, פרק פרק ודרישותיו, תרפ"ד-1923
- פרט ועוללות : והוא באורים וחידושים ישנים וגם חדשים לששת סדרי משנה (ירושלים : דפוס ציון, תר"ץ-תרצ"א)
לקריאה נוספת
- אברהם הולץ, "מבוא למונוגרפיה על יעקב גולדמן, איש ירושלים ויפו", בספר ממרכזים למרכז - ספר נורית גוברין, מכון כץ לחקר הספרות העברית, אוניברסיטת תל אביב, 2005
קישורים חיצוניים
- יעקב גולדמן, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- דוד תדהר (עורך), "יעקב גולדמן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 108
- פנחס גרייבסקי, צרור פרחים לקברו הרוחני של רבי יעקב גולדמן ז"ל, תרצ"א, באתר היברובוקס
הערות שוליים
- ^ אברהם הולץ, "מבוא למונוגרפיה על יעקב גולדמן, איש ירושלים ויפו", בספר ממרכזים למרכז - ספר נורית גוברין, מכון כץ לחקר הספרות העברית, אוניברסיטת תל אביב, 2005, עמ' 183
- ^ ש"י עגנון, מעצמי אל עצמי, הוצאת שוקן, 2000, עמ' 125
- ^ ש"י עגנון, תמול שלשום, הוצאת שוקן, תשכ"ז, עמ' 415
