יעקב לורך

פרופ' יעקב לורך

יעקב לורך (1924 - 20 בנובמבר 2019) היה בוטנאי ופרופסור מן המניין במחלקה לאקולוגיה, סיסטמטיקה ואבולוציה (אס"א) ובמחלקה להיסטוריה ופילוסופיה של המדע באוניברסיטה העברית. נוסף על כך, היה מרצה מן החוץ לבוטניקה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב (כשהייתה בראשית דרכה ופעלה בבית היאס), באוניברסיטת חיפה ובמחלקה לצילום של בצלאל. לורך גם לימד, במעמד של פרופסור-אורח, באוניברסיטת פרינסטון ובאוניברסיטת קורנל בארצות הברית.

ביוגרפיה

לורך נולד (בשם וולפגנג) בשנת 1924 בברסלאו בגרמניה למשפטן ד"ר מרדכי (מקס) לורך ולד"ר חנה לורך (לבית ויסמן), חוקרת שפה וספרות. היו לו אח ואחות: אחיו נתנאל (נולד 1925 בשם פריץ), היה לימים בכיר במשרד החוץ בישראל ומזכיר הכנסת, ואחותו רותי (נולדה 1932), נהרגה בגיל 18 בתאונה בהיותה חיילת-טירונית בצה"ל. בשנותו ילדותו גדל לורך בנירנברג, שם היה למשפחתו בית-עסק משגשג לצורפות וכלי כסף, שהיה גם הספק הרשמי של בית המלוכה הבווארי והאיטלקי. לורך עלה לארץ ישראל, בשנת 1935, בעקבות עליית הנאצים לשלטון, עם הוריו ואחיו. המשפחה התגוררה בשכונת רחביה בירושלים. לורך למד בגימנסיה רחביה עד סוף כיתה י"א, אבל אז נאלץ לעזוב את הלימודים ולעבוד, כדי לעזור לפרנסת משפחתו. לורך התחיל לעבוד בשירות המטאורולוגי של חיל האוויר הבריטי, שהתמקם על כנסיית נוטרדאם. בעבודה זו בחיל האוויר הבריטי, שיפר לורך את ידיעותיו באנגלית, למד לאותת בקוד מורס, והחל להתעניין במדעי הטבע ובמדעי האקלים. במקביל לעבודתו, למד לבחינות בגרות אקסטרניות של ממשלת המנדט. במלחמת העצמאות שירת כאלחוטן, כשהוא מיישם את הידע שרכש באיתות-מורס בעבודתו בשרות המטאורולוגי, לשרות הצבאי. לאחר שחרורו ועל סמך המלצות שהיו בידו מהשירות המטאורולוגי הבריטי, התקבל ללימודים בפקולטה לחקלאות ברחובות של האוניברסיטה העברית ושם סיים את התואר הראשון והשני. את התואר השלישי עשה במחלקה לבוטניקה בירושלים, ואת עבודת הדוקטור, שסיים בשנת 1957, כתב בהנחיית פרופ' מיכאל זהרי. במקביל ללימודיו, החל לעבוד באוניברסיטה העברית כאסיסטנט ב-1952, בתמיכתה של פרופ' טשרנה רייס. ב-1963, כשכבר היה בעל תואר שלישי, התמנה למרצה, ובמשך השנים עלה בסולם הדרגות האקדמי עד לדרגת פרופסור מן המניין.

מחקרו

בראשית דרכו עסק לורך במחקר פלינולוגי (שרידים של אבקני צמחים מאובנים) ופלאו-קלימטולוגי. כמו כן עסק בסיסטמטיקה (החלוקה לסוגים, מינים ותת-מינים בעולם הצומח) ובפיזיולוגיה של הצמח (התהליכים שעוברים צמחים והניסיון לאבחן את "תוכנית העבודה" של כל צמח וצמח). עם איחוד מחלקות הביולוגיה במכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית, הצטרף לורך למחלקה החדשה דאז לאקולוגיה, סיסטמטיקה ואבולוציה (אס״א), ובה נשאר עד פרישתו בראשית שנות ה-90.

לורך גם התעניין בהיסטוריה של המדע, והיה חבר במחלקה להיסטוריה ופילוסופיה של המדע. בתחום ההיסטוריה של המדע, ניסה לורך להבין את תמונת העולם שהייתה לחוקרי הטבע בכל תקופה בהיסטוריה. כחלק מהתעניינותו זו, הוא ערך את המהדורה העברית של הכתבים הביולוגיים של הפילוסוף היווני אריסטו.

בשנים שאחרי פרישתו חקר את תחום הוראת המדעים במהלך שנות השלטון הנאצי בגרמניה, ועקב אחר תהליכי השינוי שחלו במערכת הלימודים ובספרים המדעיים שהתפרסמו שם, כתוצאה מאינדוקטרינציה פוליטית.

בקורתו על המדע ועל האוניברסיטאות

כאיש מדע נלחם לורך בפרדיגמות המחשבתיות שהמדע בנוי עליהן. הוא ראה סכנה אמיתית וטעות מוסרית בהשתלטות שיטות המחקר וההוכחה שנהוגות במדע, על המחשבה האנושית, שהיא מטבעה, מורכבת ואמביוולנטית. הוא הבחין במחיר שמשלמת החברה האנושית על האופן שבו היא מאמצת דרכי מחשבה שלכאורה קיבלו ‘הכשר’ מדעי, אבל אינן באמת דרושות או מתאימות למערכות חברתיות אחרות.

הוא ראה גם טעם לפגם בהסתמכות היתר על תעודות אקדמיות ותארים אקדמיים, שמאפיינת את החברה בת-זמננו (תהליך חברתי הקרוי חברה מסמיכה ואינפלציה של תארים אקדמיים ). כפי שטען, אנשים פונים ללימודים, פעמים רבות, ללא עניין ממשי בחומר הנלמד ורק מתוך שיקולים של יוקרה חברתית, וכך אובד העניין בעיסוק המדעי כשלעצמו.

סיכום פופולרי של ביקורתו של לורך על המדע ועל האוניברסיטאות ניתן למצוא בראיון מקיף שערך אתו צבי ינאי, עורך כתב העת מחשבות, ב-1972.

התעניינותו בחינוך

לורך הרבה להתעניין בנושאי חינוך, ולא חסך ביקורת ממערכת החינוך (אותה כינה "מערכת החינוק"). בהרצאותיו ובמאמריו הרבים בתחום זה יצא לורך נגד שיטות הלמידה הנהוגות, החונקות את המוטיבציה ללימודים אצל התלמידים, נגד חומר הלימודים המשעמם וההגשה חסרת העניין ונגד הפסקנות הטבועה בספרי הלימוד עד כדי ביטול ערכו העצמי של התלמיד, תוך פגיעה בכושרו לחשוב מחשבה עצמאית.

כחלק מהתעניינותו בחינוך, תרגם, הרחיב וערך עם בתו, רונית לורך-לומברוזו, את המהדורה העברית של הספר האדום הקטן של התלמידים. שהוא מדריך זכויות לתלמידים. הספר נחשב מהפכני וחתרני בזמנו, נכתב במקור על ידי שני מורים דנים, והודפס לראשונה בדנמרק בשנת 1969. הספר עודד צעירים לאמץ גישה ביקורתית כלפי נורמות חברתיות ודן בנושאים כמו מין ושימוש בסמים (כולל אלכוהול וטבק). החשיבות שייחס לורך לספר זה הביאה אותו לכך, שהוציא לאור את הספר מכספו ועל חשבונו.

בנוסף, היה בין מייסדי עיתון הילדים פשוש, והיה מראשוני המורים בחל"ד (חינוך לשוחרי דעת, גלגול מוקדם של "נוער שוחר מדע"), מיזם שבו נפגשו תלמידים פגישה ראשונית עם נושאים מדעיים.

כמו כן, היה חבר ב"ועדת ראש הממשלה לילדים ולבני-נוער במצוקה", ועדה שהקימה ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, בשנת 1971, בעקבות עלייתה של תנועת הפנתרים השחורים.

עיסוקים נוספים

לורך הגיב לתופעות חברתיות ופוליטיות, במשך עשרות שנים, בדרך של כתיבת מכתבים למערכות העיתונים. מכתביו הרבים, שטובלו בהומור האופייני לו, הקיפו תחומים רבים של הפעילות האנושית: יחסי האזרח עם הממסד, נהלים משובשים, גילויים מגוחכים של חשיבה סטראוטיפית, פעילותם הביורוקראטית של מוסדות השלטון, ועוד. כך, זכור למשל מכתב למערכת עיתון הארץ, לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים, שבו הציע, כי מטוסי-התובלה שמביאים נשק וציוד-לחימה לישראל, לא יחזרו לארצות הברית ריקים, אלא יועמסו עליהם ארגזי תפוזים המיועדים לייצוא. בשנת 2005 יצא לאור, בהוצאת המשפחה, הספר פרטיטורות, שהוא קובץ ממכתביו בנושאים שונים ומגוונים.

לורך היה גם חבר ועדת הרפרטואר של תיאטרון ירושלים במשך שנים רבות.

הוא כתב בעיתונים ובכתבי עת שונים מאמרים בטווח רחב של נושאים. כתב גם באופן קבוע לעיתון הסטודנטים הירושלמי "פי האתון". עורך "פי האתון" בראשית שנות ה-70, שאול צדקא אמר עליו, כי "היה מהפכן יותר מהסטודנטים עצמם".

משפחתו

היה נשוי, משנת 1950, לרות (לבית בלומר), פליטת שואה שאיבדה את כל משפחתה בפולין ועלתה לארץ לבדה. בני הזוג הולידו שני ילדים: רונית לורך-לומברוזו (מעצבת תערוכות ומוזיאונים) ויואב (יזם היי-טק וכותב ספרי ילדים).

התגורר בשכונת קטמון בירושלים.

ספריו ופרסומיו בעברית

• אריסטו, מבחר מן החיבורים בביולוגיה/אריסטו, ליקט והוסיף מבוא: יעקב לורך, תרגם מיוונית והוסיף הערות: נמרוד ברי (ברגינסקי), ירושלים, הוצאת מאגנס, 1974.
• יעקב לורך, פרשת התאלידומיד, ירושלים, האוניברסיטה העברית, המרכז הישראלי להוראת המדעים ע"ש עמוס דה-שליט, 1977.
• סרן הנסן, יספר הנסן, יעקב לורך ורונית לומברוזו, הספר האדום הקטן של התלמידים - מהדורה ישראלית מורחבת, ירושלים, יובל, 1979.
• יעקב לורך, פרטיטורות (קובץ ממכתביו הרבים והשונים), ירושלים, הוצאת המשפחה, 2005.

לילדים

• יעקב לורך, הרפתקאות קטנות בעולם הגדול, תל אביב, הקיבוץ המאוחד/ספריית עופרים, 1977.
• גלילה רון-פדר-עמית ויעקב לורך, אלכסנדר ג. בל: חלוץ התקשורת, ירושלים, אלישר/סדרת החלוצים, 1980.
• גלילה רון-פדר-עמית ויעקב לורך, אלכסנדר פלמינג: חלוץ המלחמה בחיידקים, ירושלים, אלישר/סדרת החלוצים, 1980.
• גלילה רון-פדר-עמית ויעקב לורך, גלן קרטיס: חלוץ המהירות, ירושלים, אלישר/סדרת החלוצים, 1980.
• גלילה רון-פדר-עמית ויעקב לורך, מרכוס סמואל: חלוץ הדלק הנוזלי, ירושלים, אלישר/סדרת החלוצים, 1980.

לקריאה נוספת

• יעקב לורך, צבי ינאי, פולחן המדע ונביאי השקר, מחשבות 33-34, מרץ 1972
• פרופ' (אמריטוס) יעקב לורך 1924–2019, באתר המכון למדעי החיים ע"ש אלכסנדר סילברמן, האוניברסיטה העברית
• עופר אדרת, אחרי מות - "נסיעה נעימה", היהודי שהנאצים חגגו את עזיבתו, באתר הארץ, 18 בינואר 2020

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32629060יעקב לורך