אלכסנדר פלמינג

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אלכסנדר פלמינג
Alexander Fleming
סיר אלכסנדר פלמינג מקבל את פרס נובל מידי מלך שוודיה בשנת 1945
סיר אלכסנדר פלמינג מקבל את פרס נובל מידי מלך שוודיה בשנת 1945
לידה 6 באוגוסט 1881
פטירה 11 במרץ 1955 (בגיל 73)
ענף מדעי ביולוגיה, רפואה
מקום מגורים סקוטלנד
תרומות עיקריות
גילוי פניצילין, האנטיביוטיקה הראשונה.
מדליית פרס נובל שהוענקה לפלמינג

סר אלכסנדר פלמינג (Alexander Fleming;‏ 6 באוגוסט 1881, אירשיר, סקוטלנד - 11 במרץ 1955, לונדון, בריטניה) היה רופא ומדען סקוטי, מגלה הפניצילין, האנטיביוטיקה הראשונה, המשמשת לריפוי מחלות זיהומיות, גילוי שנחשב למהפכה בתולדות הרפואה. חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1945.

מחקריו המוקדמים של פלמינג

במלחמת העולם הראשונה שירת פלמינג כקצין רפואה בשירות הבריטי במשך כארבע שנים. השירות הצבאי חשף את פלמינג למגוון גדול של נפגעי זיהום חיידקי, והוא ניצל את ההזדמנות כדי להמשיך את מחקריו בנוגע להידבקות בזיהומים ולמאבק בהם. אחרי המלחמה שב פלמינג לבית החולים האוניברסיטאי שבו עבד קודם לכן, והמשיך לעסוק במחקר ובהוראה, כשהוא זוכה למשרות ולקידום אקדמאי.

במשך כל השנים האלה המשיך לעסוק בנושא אחד, שיפור הסלקטיביות של החומרים קוטלי החיידקים. מרבית מחקריו עסקו בחיפוש אחר חומרים אשר יהיו יעילים בהשמדת חיידקים מבלי לגרום נזק לרקמות בריאות או לחולה. מרבית החומרים ה"אנטי חיידקיים" שפותחו עד אז תקפו תאים ללא הבחנה, וגרמו לחולים נזק קשה לא פחות מהנזק שגרם הזיהום עצמו.

בשנות ה-20 של המאה ה-20, לאחר כעשרים שנות מחקר, גילה פלמינג חומר נוגד חיידקים שנקרא "ליזוזים". חומר זה, המצוי בנוזלי גוף כמו זיעה ודמעות, הוכח אמנם כקוטל חיידקים סלקטיבי, אך הוא השפיע רק על חיידקים בלתי מזיקים ולכן נחשב כחסר תועלת לבריאות הציבור.

הפניצילין

בשנת 1928, תוך כדי מחקר על זיהום הגורם למחלת השפעת, הבחין פלמינג כי באחת מצלחות הפטרי (צלוחיות זכוכית מלאות במזון המשמשות לגידול חיידקים במעבדה), שהכילו מושבה של חיידקים, התפתח עובש, וסביב העובש נוצרה טבעת נקייה מחיידקים.

ניסיונו הרב של פלמינג כחוקר עזר לו לעמוד על חשיבותו של הגילוי המקרי והוא המשיך לחקור את תכונותיו של העובש כקוטל חיידקים. הוא גילה כי חומר פעיל מסוים בתוך העובש - אשר אותו כינה "פניצילין" - מסוגל לקטול חיידקים ביעילות, אפילו בריכוז נמוך, כשהוא מדולל מאוד. בשלב זה ניגש פלמינג לבדוק את השפעתו של החומר החדש על תאים חיים, כדי לוודא שאינו רעיל או מזיק לגוף החולה.

משהתברר לו כי הפניצילין אינו מזיק לגוף החי, נפרצה הדרך לפיתוחה של תרופה קוטלת חיידקים, בעלת יעילות חסרת תקדים. אולם הדרך הייתה עדיין ארוכה: בחלק זה של המחקר, שנמשך שנים רבות, הצליח צוות של חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד, בראשותם של הווארד פלורי וארנסט בוריס צ'יין, לפתח אב טיפוס של תרופה שניתן לייצרה באופן מסחרי.

רק בשנת 1941, שתים עשרה שנים לאחר פרסום מאמרו המדעי הראשון של פלמינג בנושא, החלו בייצור סדרתי של פניצילין. אנגליה וארצות הברית היו מצויות בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, ותקציבי הביטחון העצומים שלהן הבטיחו תקציבי מחקר ופיתוח גדולים, והצלחה מסחרית מיידית ליצרנים. התרופה החדשה סופקה לראשונה לחיילים הפצועים של צבאות הממלכה המאוחדת וארצות הברית, והצילה את חייהם של רבים מהם.

על הישגו בגילוי הפניצילין ובזיהוי פעולתו, זכה פלמינג לאותות הכבוד הגבוהים ביותר של הקהילה המדעית ושל הממלכה המאוחדת: הוא זכה לתואר אצולה בשנת 1944, ובפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1945, שאותו חלק עם מפתחי התרופה, הווארד פלורי וארנסט בוריס צ'יין.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלכסנדר פלמינג בוויקישיתוף


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0