יעקב רובין (עורך דין)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

יעקב רובין (1 בספטמבר 1936 - 29 באפריל 2012[1]) היה מבכירי עורכי הדין בישראל, ראש לשכת עורכי הדין בין השנים 19871991.

לימודים

רובין היה בוגר תיכון בית הכרם (ליד"ה). לאחר סיום התיכון ב-1954 התגייס לצה"ל. הוא השתחרר בדרגת סרן, ובהמשך כיהן כסגן-אלוף במילואים.

רובין למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, וסיים כמוסמך למשפטים בהצטיינות. החל בעבודת דוקטורט אצל פרופסור שלו גנוסר, אך בשל מלחמת יום הכיפורים לא סיים אותה, והחל לעסוק בפרקטיקה פרטית.

ממייסדי חוג התלמוד למשפטנים הירושלמים.

הוראה אקדמית

יעקב רובין שימש החל משנת 1961 בתפקידי הוראה שונים - באוניברסיטה העברית בירושלים, באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטת בר-אילן, במסלול האקדמי המכללה למינהל ובמכללת שערי משפט.

עיסוק בעריכת דין

רובין עשה את שנת ההתמחות הראשונה אצל שופט בית המשפט העליון יואל זוסמן, ואת שנת ההתמחות השנייה אצל עו"ד ארנולד שפאר. ב-1969 הצטרף למשרדו של דוד ארד וב-1972 פתח משרד עו"ד עצמאי. הוא נחשב למוביל בתקדימים משפטיים בדיני הראיות. בשנים האחרונות צירף למשרדו את שני בניו.

פעילות ציבורית

יעקב רובין כיהן משך עשרות שנים במגוון תפקידים ציבוריים:

מידע אישי

רובין, תושב ירושלים, היה נשוי לשלומית רובין (מבקרת עיריית ירושלים לשעבר), אב לארבעה, בהם חנן רובין שכיהן כחבר מועצת עיריית ירושלים, וסב ל15 נכדים ונכדות.

הערות שוליים


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0