יעקוב פראג'

יעקוּבּ פראג' (בערבית: يعقوب نقولا فراج; מת בשנת 1944) היה מנהיג פוליטי ערבי פלסטיני בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל. הוא נמנה עם המנהיגות המסורתית של הקהילה הנוצרית היוונית-אורתודוקסית בארץ,^[1] כיהן כסגן ראש עיריית ירושלים, והיה סגן נשיא מפלגת ההגנה הלאומית הנשאשיבית^[2] ונציג הנוצרים במחנה האופוזיציה בפוליטיקה הפלסטינית.^[3]

קריירה פוליטית

יעקוב פראג' היה מראשיה של האגודה המוסלמית-נוצרית בירושלים, שקמה בשנת 1918.^[4] בשלהי ינואר 1919 התכנסה בירושלים הוועידה הראשונה של הקונגרס הערבי-פלסטיני, ופראג' היה ציר בוועידה, כנציג העדה האורתודוקסית בירושלים. בוועידה נוסח תזכיר ארוך המנמק את שלילת הציונות ויועד להימסר לוועידת השלום בפריז. חתמו עליו 25 צירים, אולם פראג' הפרו-בריטי היה אחד משני הצירים שהשתתפו בוועידה ולא חתמו. בוועידה גובש מסמך נוסף, שהחלטתו הראשונה קבעה כי משתתפי הוועידה "רואים את פלסטין כחלק מסוריה הערבית, שהרי מעולם לא הופרדה ממנה"; החלטתו השלישית קבעה שרצון משתתפי הוועידה הוא שמחוז "'סוריה הדרומית' או פלסטין, לא יופרד מהממשלה הסורית הערבית העצמאית". פראג' היה אחד משני צירים חשובים מבין ארבעת הצירים מירושלים. הללו שכנעו את שני צירי עזה ושני צירי חיפה לחזור בהם מתמיכתם ברעיון האחדות עם סוריה. השישה דרשו דיון מחודש, ולאחר שבקשתם נדחתה, הודיעו לממשלה על תמיכתם בהחלטה השנייה בלבד, השוללת זכויות של צרפת בסוריה. לדעתם צריכה לקום בפלסטין ממשלה עצמאית, על ממשלת בריטניה להגן "על פלסטין בפני ההגירה הציונית" ולא להתערב בענייניה. שני הירושלמים כתבו מכתב למושל הצבאי של ירושלים, בו ביטלו לחלוטין את הוועידה והחלטותיה.^[5] בשנות ה-20 המוקדמות ביטא פראג' יחס עוין להאשמים ולפועלם בסוריה בשנים 1918–1920.^[4]

ביולי 1923 התכנסה בחיפה ועידה ארצית של נציגי העדה האורתודוקסית בתחום השיפוט של הפטריארכיה הירושלמית (ארץ ישראל המערבית ועבר הירדן המזרחי), ופראג' נבחר לוועד הפועל שבחרה הוועידה.^[6]

באפריל 1927 נערכו בחירות לעיריות בארץ ישראל, בהן נבחרו למועצה של עיריית ירושלים 12 חברים: 5 מוסלמים, 4 יהודים ו־3 נוצרים. ועד העיר ליהודי ירושלים פרסם רשימת תמיכה בארבעת נציגי היהודים, וכן בשישה מועמדים ערבים – שלושה מוסלמים ושלושה נוצרים, בהם פראג'. בעקבות תוצאת הבחירות, לראשות העירייה מונה ראע'ב נשאשיבי ולסגניו מונו חיים סלומון היהודי ופראג' הנוצרי.^[7]

ביוני 1928 נערכה בירושלים הוועידה השביעית של הקונגרס הערבי-פלסטיני. פראג' נבחר לסגן נשיא הוועד הפועל על בסיס עדתי.^[8] ב-5 בינואר 1930 התכנס הוועד הפועל הערבי כדי לבחור את הרכב המשלחת שנועדה לצאת במרץ 1930 ללונדון, למשא ומתן עם הבריטים. בהצבעה החשאית נבחר אמין אל-חוסייני לנשיא המשלחת. התוצאות הפתיעו את תומכי נשיא הוועד הפועל מוסא כאזם אל-חוסייני ואת האופוזיציה, שמוסא כאט'ם היה גם המועמד שלה. בתגובה לכך הודיע פראג' על התפטרותו מהוועד הפועל. בעקבות לחצם של החוגים שתמכו במוסא כאט'ם, הסכימו תומכי אמין אל-חוסייני לכנס שוב את הוועד הפועל, אז התפטר אמין אל-חוסייני מנשיאות המשלחת ובמקומו נבחר מוסא כאט'ם.^[9] ראע'ב נשאשיבי יצא ללונדון במשלחת זו, ופראג' מונה לממלא מקומו בראשות עיריית ירושלים. בעקבות זאת, ב־26 במרץ 1930 התפטרו חברי המועצה היהודים כמחאה על כך שלממלא המקום מונה פראג' הנוצרי ולא סלומון היהודי בעוד שהיהודים מהווים רוב בירושלים.^[10] בזמן שהתקיימו שיחות המשלחת בלונדון, הביע פראג' את הסכמת הנשאשיבים לקבל את תוכנית המועצה המחוקקת של הממשלה משנת 1922.^[11]

בישיבת הוועד הפועל הערבי ב-8 באוקטובר 1933 תמך פראג' בעריכת הפגנה בירושלים נגד העלייה היהודית ב-13 באוקטובר ולקח חלק פעיל בהכנתה. הפגנה זו פתחה את מאורעות אוקטובר 1933.^[12]

ב-26 במרץ 1934 נפטר מוסא כאזם אל-חוסייני. ב-6 באפריל התכנס הוועד הפועל הערבי לבחור נשיא חדש. הוועד אישר את כהונתו של סגנו, יעקוב פראג' (מסיעת הנשאשיבים), כנשיא בפועל עד כינוס הוועידה השמינית, בה אמורים היו להיבחר ועד פועל ונשיא חדשים. אלא שוועידה זו לא כונסה והוועד הפועל הערבי חדל לפעול באותה שנה.^[13]

בבחירות לעיריות בשנת 1934 נבחר לראשות עיריית ירושלים חוסיין אל-ח'אלידי, וכסגניו מונו דניאל אוסטר היהודי ויעקוב פראג' הנוצרי.^[14]

בדצמבר 1934 נתארגנה "מפלגת ההגנה הלאומית", מפלגת האופוזיציה בראשות ראע'ב נשאשיבי, שפראג' היה בין מייסדיה.^[15] בוועידת היסוד של המפלגה נבחר ועד מרכזי בן 12 חברים, ובהם פראג', שנבחר לסגן נשיא המפלגה.^[16]

בתחילת מרץ 1936 הודיעו אלפרד רוק (נוצרי יווני-קתולי מיפו) ויעקוב פראג' לנציב העליון הבריטי, כי הערבים הנוצרים תומכים בקבלת הצעת הממשלה אודות הקמת המועצה המחוקקת, עמדה נוצרית שגובשה בחורף 1936 בסדרת התיעצויות בין המנהיגים הנוצרים. עם זאת, הם דרשו כי ייצוג הנוצרים במועצה יוגדל משלושה (נבחר אחד ושני ממונים על ידי הממשלה) לארבעה. תגובת המוסלמים והחוגים הלאומיים הקיצוניים לכך הייתה עוינת מאוד.^[17]

ב-25 באפריל 1936 הוקם הוועד הערבי העליון, שקיבל עליו את הנהגת השביתה הכללית של ערביי ארץ ישראל, שהתפתחה למרד הערבי הגדול. הוועד הורכב מראשי שש המפלגות ושלושה נציגים נוספים, בהם יעקוב פראג',^[18] כנציג הנוצרים יחד עם אלפרד רוק.^[19] בסוף יוני 1937 נעשה ניסיון לרצוח את פח'רי נשאשיבי, ובעקבות זאת בתחילת יולי עזבו את הוועד הערבי העליון נציגי "מפלגת ההגנה הלאומית" הנשאשיבית, ראע'ב נשאשיבי ויעקוב פראג'.^[20] ביולי 1937, בתגובה להמלצות ועדת פיל, מסרו נשאשיבי ופראג' לנציב העליון על תמיכת מפלגתם בעיקרון חלוקת הארץ, אולם עוד באותו חודש חל מפנה והמפלגה שלחה לנציב העליון תזכיר רשמי בו גינתה בחריפות את תוכנית החלוקה של ועדת פיל.^[21]

בפברואר 1939 נערכה בלונדון ועידת השולחן העגול, ואת הפלסטינים ייצגה משלחת שהורכבה מחוגי החוסיינים בלבד. חוגי האופוזיציה הרכיבו משלחת נפרדת, אליה הצטרף גם פראג'.^[22] אולם לאחר שהחלה הוועידה בעבודתה, הותר לשני נציגי האופוזיציה, ראע'ב נשאשיבי ויעקוב פראג', להצטרף אל המשלחת הפלסטינית, וזאת כדי שהמשלחת הנפרדת לא תזכה למעמד שווה לה.^[23]

יעקוב פראג' מת בשנת 1944.^[3]

לקריאה נוספת

יעקב שמעוני, ערבי ארץ־ישראל, תל אביב: עם עובד (סדרת 'מכורה'), תש"ז.
יהושע פורת, צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1929-1918, תל אביב: הוצאת עם עובד, 1976.
יהושע פורת, ממהומות למרידה: התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1929–1939, תל אביב: עם עובד, תשל"ט 1978.

הערות שוליים

↑ פורת, צמיחת התנועה, עמ' 240.
↑ שמעוני, עמ' 119.
^ ^3.0 ^3.1 שמעוני, עמ' 221.
^ ^4.0 ^4.1 פורת, צמיחת התנועה, עמ' 172.
↑ פורת, צמיחת התנועה, עמ' 64–67.
↑ פורת, צמיחת התנועה, עמ' 241–242.
↑ אליקים רובינשטיין, ‏יהודים וערבים בעיריות ארץ-ישראל (1926–1933) ירושלים וערים אחרות, קתדרה 51 (ניסן תשמ"ט / אפריל 1989), עמ' 134–135.
↑ פורת, צמיחת התנועה, עמ' 253.
↑ פורת, ממהומות למרידה, עמ' 138.
↑ אליקים רובינשטיין, ‏יהודים וערבים בעיריות ארץ-ישראל (1926–1933) ירושלים וערים אחרות, קתדרה 51 (ניסן תשמ"ט / אפריל 1989), עמ' 143–144.
↑ פורת, ממהומות למרידה, עמ' 42, הערה 40.
↑ פורת, ממהומות למרידה, עמ' 63, 84.
↑ פורת, ממהומות למרידה, עמ' 67.
↑ דניאל אוסטר ויעקוב פרג' סגני ראש עירית ירושלים, הירדן, 20 בינואר 1935
↑ שמעוני, עמ' 290.
↑ פורת, ממהומות למרידה, עמ' 87.
↑ פורת, ממהומות למרידה, עמ' 186.
↑ שמעוני, עמ' 297.
↑ פורת, ממהומות למרידה, עמ' 199.
↑ שמעוני, עמ' 309.
↑ פורת, ממהומות למרידה, עמ' 272.
↑ שמעוני, עמ' 314.
↑ פורת, ממהומות למרידה, עמ' 335.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

יעקוב פראג'42049621Q131388605

[1] פורת, צמיחת התנועה, עמ' 240.

[2] שמעוני, עמ' 119.

[ערבי_ארץ_ישראל_221-3] 3.0 ^3.1 שמעוני, עמ' 221.

[צמיחת_172-4] 4.0 ^4.1 פורת, צמיחת התנועה, עמ' 172.

[5] פורת, צמיחת התנועה, עמ' 64–67.

[6] פורת, צמיחת התנועה, עמ' 241–242.

[7] אליקים רובינשטיין, ‏יהודים וערבים בעיריות ארץ-ישראל (1926–1933) ירושלים וערים אחרות, קתדרה 51 (ניסן תשמ"ט / אפריל 1989), עמ' 134–135.

[8] פורת, צמיחת התנועה, עמ' 253.

[9] פורת, ממהומות למרידה, עמ' 138.

[10] אליקים רובינשטיין, ‏יהודים וערבים בעיריות ארץ-ישראל (1926–1933) ירושלים וערים אחרות, קתדרה 51 (ניסן תשמ"ט / אפריל 1989), עמ' 143–144.

[11] פורת, ממהומות למרידה, עמ' 42, הערה 40.

[12] פורת, ממהומות למרידה, עמ' 63, 84.

[13] פורת, ממהומות למרידה, עמ' 67.

[14] דניאל אוסטר ויעקוב פרג' סגני ראש עירית ירושלים, הירדן, 20 בינואר 1935

[15] שמעוני, עמ' 290.

[16] פורת, ממהומות למרידה, עמ' 87.

[17] פורת, ממהומות למרידה, עמ' 186.

[18] שמעוני, עמ' 297.

[19] פורת, ממהומות למרידה, עמ' 199.

[20] שמעוני, עמ' 309.

[21] פורת, ממהומות למרידה, עמ' 272.

[22] שמעוני, עמ' 314.

[23] פורת, ממהומות למרידה, עמ' 335.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

יעקוב פראג'

פטירה	1944