ירק ימי אכיל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מנת אצות כבושות חריפות

צומח ימי אכיל, אצות אכילות, או ירקות ים, הם כינויים לצומח אכיל הגדל בים ומשמש להכנת מנות מאכל. ירקות ים מכילים באופן טיפוסי כמויות גבוהות של סיבים תזונתיים.[1][2] הם יכולים להשתייך לאחת או יותר מקבוצות האצות הרב תאיות: אדומיות, ירוקיות וחומיות.

ירק ימי נקצר או מתורבת למיצוי של רב-סוכרים[3] כגון אלגינט, אגר וקרגינן, חומרים ג'לטיניים המכונים באופן קולקטיבי הידרו-קולואידים או פייקו-קולואידים.

הידרו-קולואידים השיגו משמעות מסחרית, בעיקר בשוק התוספי-מזון.[4] תעשיית המזון מנצלת התכונות הפיזיות כגון ג'ליות, שימור-מים, תחליביות המאפיינים הידרו-קולואידים.[5]

מרבית האצות האכילות גדלות בים (מים מלוחים), בעוד רוב אצות המים המתוקים הן רעילות. כמה אצות ימיות מכילות חומצות אשר מגרות את תעלת מערכת העיכול, בעוד אחרות יכולות להיות בעלות תגובה משלשלת, או בעלות השפעה של איזון-אלקטרוליטי.[6] מרבית ירקות הים אינם רעילים בצריכת כמות סבירה, אבל ירק ימי מסוג לינגביה (Lyngbya) עלול להיות רעיל ואף קטלני.[7] הרעלות אדם נפוצות יחסית בעת אכילת דג שאכל לינגביה או שאכל דג אחר שניזון ממנה. הרעלה כזו נקראת הרעלת סיגואטרה (או CFP, ראשי תיבות של: Ciguatera fish poisoning). אף טיפול ידני ב-Lyngbya majuscula יכול גם לגרום לדרמטיטיס אצות.[8] כמה מינים של דסמרסטיה הם חומציים ביותר, עם חלוליות של חומצה גופרתית העלולות לגרום בעיות חמורות במערכת העיכול.

המנה הפופולרית המוגשת לרוב במסעדות סיניות במערב כ"אצות ים פריכות (Crispy Seaweed)" למעשה אינה מכילה אצות כלל, אלא עשויה מכרוב שעבר ייבוש וטיגון.[9]

תפוצה

אצות ים נמצאות בשימוש נרחב במטבחי אזורי חוף ברחבי העולם. אצות היה חלק מהתפריט בסין, יפן וקוריאה כבר בתקופות פרהיסטוריות.[10] במטבח האוסטרלי והניו זילנדי יש מסורת של צריכת ירק ימי אך כנראה רק מאז הגעת אסייתיים לאוסטרליה בשנת 1800 לערך. ירק ימי נצרך מסורתית גם בחברות אירופאיות, באיסלנד במערב נורווגיה, בחוף האטלנטי של צרפת, צפון ומערב אירלנד, ויילס וחלקים של דרום מערב אנגליה,[11] כמו גם ניו ברונסוויק, נובה סקוטיה, וניופאונדלנד, לברדור. המאורים בניו זילנד צרכו באופן מסורתי כמה מינים של אדומיות, וירוקיות.[12]

תזונה ושימושים

ירק ימי מכיל רמות גבוהות של יוד ביחס למזונות אחרים.[13] בטיווי, אלבאי, הפיליפינים, תושבים מקומיים יצרו סוג חדש של פנקיט או אטריות העשויים מאצות, אשר יכולים להיות מבושלים לתוך פנקיט קנטון, פנקיט לוגלוג, ספגטי או קרבונרה, ונטען שיש לו יתרונות בריאותיים[14] כגון להיות עשירות בסידן, מגנזיום ויוד.[15]

מחקר ב-2014 הצביע על מינים מסוימים של אצות כמקור אפשרי טבעוני לוויטמין B12 ביו-פעיל. המחקר ציין, כי B-12 נמצא גם בירק ימי חי או קלוי, כאשר קלוי מכיל כמחצית מהכמות של ירק חי, אך עדיין כמות מספקת. רק 4 גרמים מיובשים של "purle laver" בלבד נחשבים כמספיקים כדי לענות על התצרוכת היומית המומלצת (RDA) של B-12.[16]

אנזימים של חיידקי מעיים אצל בני אדם עשויים לעשות מטבוליזם לרב-סוכרים שבירק ימי. אנזימים כאלו לעיתים קרובות מיוצרים באוכלוסייה היפנית עקב צריכת אצות מוגברת.[17]

בחלקים של אסיה, נורי 海苔 (ביפן), זצאי 紫菜 (סין), וגים (או קים) 김 (בקוריאה), יריעות של אצה אדומה יבשה משמשת במרקים או כעטיפה לסושי או אוניגרי.

במטבח היפני, יש שבעה סוגים של ירק ימי מזוהים בשם, ולכן המונח ירק ימי או אצות ביפנית משמש בעיקר ליישומים מדעיים, ולא בהתייחסות למזון.

  • "ענבי ים" (Caulerpa lentillifera) מיוצרות בבריכות גידול בפיליפינים

    "ענבי ים" (Caulerpa lentillifera) מיוצרות בבריכות גידול בפיליפינים

  • "ענבי ים" - נאכלים חיים עם חומץ, כחטיף או בסלט

    "ענבי ים" - נאכלים חיים עם חומץ, כחטיף או בסלט

  • דפי נורי קלויים משמשים כדי לעטיפת סושי

    דפי נורי קלויים משמשים כדי לעטיפת סושי

  • דסימה (Dasima - Saccharina japonica) או "קֶלְפ"

    דסימה (Dasima - Saccharina japonica) או "קֶלְפ"

  • קוֹמבּוּ

    קוֹמבּוּ

שמן אצות

שמן ירק-ימי נקרא גם שמן אצות, משמש גם הוא להכנת מזון.[18] שמן זה משמש גם כמקור תוסף תזונה של חומצות שומן משום שהוא מכיל חד ורב-שומנים לא רוויים, במיוחד EPA ו-DHA, שתיהן חומצות שומן אומגה-3.[19] תוכן DHA שווה בערך לשמן דגים מבוסס סלמון.[20][21]

ירקות ים אכילות נפוצות

[22]

אדומיות (Rhodophyta)

  • Carola ‏(Callophyllis spp.)
  • Carrageen moss ‏(Mastocarpus stellatus)
  • Dulse ‏(Palmaria palmata)
  • Eucheuma
    • Eucheuma spinosum
    • Eucheuma cottonii
  • Gelidiella ‏(Gelidiella acerosa)
  • Ogonori ‏(Gracilaria)
    • Gracilaria edulis
    • Gracilaria corticata
  • Grapestone Mastocarpus papillatus
  • Hypnea
  • Chondrus crispus / Irish moss ‏(Chondrus crispus)
  • Laverbread ‏(Porphyra laciniata/Porphyra umbilicalis)
  • Gim ‏(Pyropia, Porphyra)
  • Nori ‏(Porphyra)

ירוקיות

  • Chlorella ‏(Chlorella sp.)
  • Gutweed ‏(Ulva intestinalis)
  • Sea grapes or green caviar ‏(Caulerpa lentillifera)
  • Sea lettuce ‏(Ulva spp.)

חומיות (אצות)|חומיות (Phaeophyceae)

Kelp ‏(Laminariales)

  • Arame ‏(Eisenia bicyclis)
  • Badderlocks ‏(Alaria esculenta)
  • Cochayuyo ‏(Durvillaea antarctica)
  • Ecklonia cava
  • Kombu ‏(Saccharina japonica)
  • Oarweed ‏(Laminaria digitata)
  • Sea palm Postelsia palmaeformis
  • Bull kelp ‏(Nereocystis luetkeana)
  • Sugar kelp ‏(Saccharina latissima)
  • Wakame ‏(Undaria pinnatifida)
  • Hiromi ‏(Undaria undarioides)
  • Grapestone ‏(Mastocarpus papillatus)

Fucales

  • Bladderwrack ‏(Fucus vesiculosus)
  • Channelled wrack ‏(Pelvetia canaliculata)
  • Hijiki / Hiziki ‏(Sargassum fusiforme)
  • Limu Kala ‏(Sargassum echinocarpum)
  • Sargassum
    • Sargassum cinetum
    • Sargassum vulgare
    • Sargassum swartzii
    • Sargassum myriocysum
  • Spiral wrack ‏(Fucus spiralis)
  • Thongweed ‏(Himanthalia elongata)

Ectocarpales

  • Mozuku (Cladosiphon okamuranus)

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ירק ימי אכיל בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Garcia-Vaquero, M; Hayes, M (2016). "Red and green macroalgae for fish and animal feed and human functional food development". Food Reviews International. 32: 15–45. doi:10.1080/87559129.2015.1041184.
  2. ^ K.H. Wong, Peter C.K. Cheung (2000). "Nutritional evaluation of some subtropical red and green seaweeds: Part I — proximate composition, amino acid profiles and some physico-chemical properties". Food Chemistry. 71 (4): 475–482. doi:10.1016/S0308-8146(00)00175-8.
  3. ^ Garcia-Vaquero, M; Rajauria, G; O'Doherty, J.V; Sweeney, T (2017-09-01). "Polysaccharides from macroalgae: Recent advances, innovative technologies and challenges in extraction and purification". Food Research International (באנגלית). 99 (Pt 3): 1011–1020. doi:10.1016/j.foodres.2016.11.016. ISSN 0963-9969. PMID 28865611.
  4. ^ Round F.E. 1962 The Biology of the Algae. Edward Arnold Ltd.
  5. ^ Garcia-Vaquero, M; Lopez-Alonso, M; Hayes, M (2017-09-01). "Assessment of the functional properties of protein extracted from the brown seaweed Himanthalia elongata (Linnaeus) S. F. Gray". Food Research International (באנגלית). 99 (Pt 3): 971–978. doi:10.1016/j.foodres.2016.06.023. ISSN 0963-9969. PMID 28865623.
  6. ^ Wiseman, John SAS Survival Handbook
  7. ^ Turner, Nancy J.; von Aderkas, Patrick (2009). "3: Poisonous Plants of Wild Areas". The North American Guide to Common Poisonous Plants and Mushrooms (באנגלית). Portland, OR: Timber Press. pp. 115–6. ISBN 9780881929294. OCLC 747112294.
  8. ^ James, William D.; Berger, Timothy G.; et al. (2006). Andrews' Diseases of the Skin: clinical Dermatology. Saunders Elsevier. ISBN 978-0-7216-2921-6.
  9. ^ Hom, Ken (2012). "Crisp Seeweed". Good Food Channel. UK TV.CO.UK. נבדק ב-16 באוקטובר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "Seaweed as Human Food". Michael Guiry's Seaweed Site. נבדק ב-2011-11-11.
  11. ^ "Spotlight presenters in a lather over laver". BBC. 2005-05-25. נבדק ב-2011-11-11.
  12. ^ "Kai Recipe's used by Kawhia Maori & Early Pioneers". Kawhia.maori.nz. נבדק ב-2011-11-11.
  13. ^ "Micronutrient Information Center: Iodine". Oregon State University: Linus Pauling Institute. 2014-04-23. נבדק ב-2011-11-11.
  14. ^ Cooking With Seaweed And The Health Benefits (Infographic)
  15. ^ "Albay folk promote seaweed 'pansit'". ABS-CBN Regional Network Group. 2008-04-08. נבדק ב-2009-08-04.
  16. ^ Watanabe, Fumio; Yabuta, Yukinori; Bito, Tomohiro; Teng, Fei (2014-05-05). "Vitamin B12-Containing Plant Food Sources for Vegetarians". Nutrients. 6 (5): 1861–1873. doi:10.3390/nu6051861. ISSN 2072-6643. PMC 4042564. PMID 24803097.
  17. ^ Hehemann, Jan-Hendrik; Correc, Gaëlle; Barbeyron, Tristan; Helbert, William; Czjzek, Mirjam; Michel, Gurvan (8 באפריל 2010). "Transfer of carbohydrate-active enzymes from marine bacteria to Japanese gut microbiota". Nature. 464 (7290): 908–912. Bibcode:2010Natur.464..908H. doi:10.1038/nature08937. PMID 20376150. {{cite journal}}: (עזרה)
  18. ^ New Culinary Trend: Cooking with Algae Oil
  19. ^ Scott D. Doughman, Srirama Krupanidhi, Carani B. Sanjeevi (2007). "Omega-3 Fatty Acids for Nutrition and Medicine: Considering Microalgae Oil as a Vegetarian Source of EPA and DHA". Current Diabetes Reviews. 3 (3): 198–203. doi:10.2174/157339907781368968. PMID 18220672.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  20. ^ Arterburn, LM (ביולי 2008). "Algal-Oil Capsules and Cooked Salmon: Nutritionally Equivalent Sources of Docosahexaenoic Acid". Journal of the American Dietetic Association. 108 (7): 1204–1209. doi:10.1016/j.jada.2008.04.020. PMID 18589030. נבדק ב-20 בינואר 2017. {{cite journal}}: (עזרה)
  21. ^ Lenihan-Geels, G; Bishop, K. S.; Ferguson, L. R. (2013). "Alternative Sources of Omega-3 Fats: Can We Find a Sustainable Substitute for Fish?". Nutrients. 5 (4): 1301–1315. doi:10.3390/nu5041301. PMC 3705349. PMID 23598439.
  22. ^ Harrison, M. (2008). "Edible Seaweeds around the British Isles". Wild Food School. אורכב מ-המקור ב-2015-07-21. נבדק ב-2011-11-11.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ירק_ימי_אכיל&oldid=2088680"