ישעיהו אברך
ישעיהו אברך (15 ביוני 1912 – 21 בינואר 1988) היה מסאי, פובליציסט ומתרגם ישראלי.
ביוגרפיה
אברך נולד בשנת 1912 בעיר קייב, בפלך קייב, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום בירת אוקראינה). הוריו חיים וחנה-רחל לבית איזנשטט מהעיר קובל (Kovel) שבווהלין. לאחר מלחמת העולם הראשונה השתכנו ההורים בקובל. הוריו ואחותו הפעוטה נחמה ניספו בשואה. דודו, יוסף אברך, מורה ומחנך בגימנסיה תרבות נרצח על ידי הנאצים. בתום לימודיו של ישעיהו בגימנסיה תרבות למד במכון למדעי היהדות שבעיר. בוגר קן ה"שומר הצעיר" וההכשרה. בשנת 1935 עלה לארץ ישראל והתיישב בקיבוץ מרחביה. עד פרוץ מלחמת העולם השנייה עסק בארץ בכתיבה ובעריכה. במלחמה התנדב אברך לשורות הצבא הבריטי, במקביל להיותו קצין ההסברה של ארגון "ההגנה" וחבר מטה מחוז תל אביב של הארגון, (כונה "אחימן"). לאחר קום המדינה שימש בצה"ל קצין חינוך של פיקוד מרכז בדרגת רב-סרן, ועם הקמת משרד החינוך והתרבות שימש בו בתפקידי מנהלה בכירים, האחרון שבהם כראש אגף תרבות.
בשנת 1953 התמנה אברך לראש המחלקה לספרות ולאמנות במסגרת הנהלת המרכז לתרבות ולחינוך של ההסתדרות. היה ביחד עם נתן אלתרמן וזאב יוסיפון בין יוזמי ומייסדי תל"ם, מפעל התיאטרון למעברות, שהביא את התיאטרון העברי לעולים החדשים במעברות. בשנת 1959 עבר לשמש נציג ההסתדרות בצפון אמריקה. עמד בראש משלחת ישראל לוועידה העולמית של אונסקו לחינוך מבוגרים, במונטריאול ב-1960 וכן שימש יועץ במשלחת ישראל להאומות המאוחדות בעצרת החמש-עשרה. אברך שב לישראל עם מינויו לוועדה המרכזת של ההסתדרות, ובמסגרתה היה מייסד וראש המחלקה להשכלה גבוהה (1963–1984). פועלו בתקופה זו כלל את ייסוד מפעל התיעוד בעל פה של תנועת העבודה, וכן היותו בין מייסדי המכון לחקרי עבודה ויו"ר הנהלת המכון. עיסוקיה הרחבים של המחלקה בראשותו כללה גם את מתן חסות ללהקת "ענבל".[1]
אברך כתב לאורך השנים בעיתון "דבר", פיירסם מאות מאמרים ומסות בטורו הקבוע "מפנקס הזמן", ושימש חבר מזכירות המערכת. אברך כתב לפרקים גם ב"מעריב", במוספים לספרות, בכתבי-עת ובקבצים שונים. מאמריו הופיעו בשם העט : "יותם", "יואב", "אורח" ו"גיא".
פעילותו הציבורית כללה את תפקידיו כסגן יו"ר קרן תל אביב לספרות ולאמנות וחבר מועצת המנהלים של הוצאת "עם עובד". באוניברסיטת חיפה הוא נמנה בין החוקרים בפקולטה למדעי הרוח.
אברך כיהן כיו"ר הוועד המנהל של "מוסד אלתרמן", יו"ר הוועד של המרכז לחקר יהדות פולין ומורשתה באוניברסיטת תל אביב.
אברך היה חבר בקבוצת העורכים של זכרונות דוד בן-גוריון.
אברך פרש מתפקידו בהסתדרות בשנת 1984. הוא זכה על פועלו בפרס סוקולוב (1975), פרס חיים גרינברג (1980, עבור ספרו "פרקי יותם") ופרס ישראל למסאות ופובליציסטיקה עיתונאית (1986).
אברך היה נשוי לפולה, ילידת קלוסובה. אחותו לובה עסקה בקומפוזיציה של מוזיקה קלה ועממית, הייתה חברה באקו"ם.
ספריו של אברך הועברו לאחר מותו לספריית קריית יעקב הרצוג בכפר סבא.
על שמו רחוב בעיר תל אביב.
מתרגומיו
- הקיסר והרבי - מאת זלמן שניאור, הוצאת ציקא 1949.
- שלום אש - רוח סער בספרות אידיש, מאת יצחק טורקוב, הוצאת עקד 1970.
- השועל והענבים (על פי משלי אזופוס) מאת גילארמו פיגיראדו.
כתביו
- פרקי יותם (במבואי הפרקים: דב סדן; מבחר מסות ומאמרים שנתפרסמו בייחוד על עמודי עיתון דבר ובחתימתו "יותם ויואב") תל אביב: הוצאת עם עובד, תשל"ו, 1975 (יצא במהדורה נוספת בהוצאת דביר ב-1990).
- בשולי דברים, תל אביב: דביר, תשנ"א-1991.
לקריאה נוספת
- יוסף גלרון-גולדשלגר, ישעיהו אברך – ביבליוגרפיה, תל אביב: עם עובד, תשמ"ט-1988.
- מכון גנזים - כתב עת של אגודת הסופרים העבריים במדינת ישראל, גנזים 108–109, ניסן תשנ"א, כרך ט' שנה 19, עמוד 117–131.
קישורים חיצוניים
- משפחת אברך, באתר ארגון יוצאי קובל
הערות שוליים
- ^ עדותה של שרה לוי-תנאי באתר העמותה למורשת הזמר העברי
- דפים עם קישורים שבורים לקבצים
- אנשי העלייה החמישית
- זוכי פרס ישראל לתקשורת
- זוכי פרס סוקולוב
- לוחמי ההגנה
- מתנדבי היישוב לצבא הבריטי
- סגל דבר
- עיתונאים ישראלים
- פובליציסטים ישראלים
- מסאים ישראלים
- פעילי ההסתדרות הכללית
- עובדי משרד החינוך, התרבות והספורט
- חיילי חיל החינוך והנוער
- אישים הקבורים בבית הקברות קריית שאול
- ישראלים שנפטרו ב-1988