ישראל אגול
 | |
| ישראל אגול |
ישראל (איזראיל) יוסיפוביץ' אָגול (עגול) (ברוסית: Израиль Иосифович Агол, 20 בנובמבר 1891 בוברויסק – 8 במרץ 1937) היה גנטיקאי ופילוסוף סובייטי יהודי יליד בלארוס, שפעל ברוסיה ובאוקראינה. עסק בין היתר בסוגיות פילוסופיות בתחום הביולוגיה. משנת 1929 היה חבר ב"אקדמיה הקומוניסטית" ומשנת 1934 חבר האקדמיה הלאומית למדעים של אוקראינה. נפל קרבן לרדיפות נגד מדע הגנטיקה ולטיהורים הגדולים הסטליניסטים.
קורות חיים
ילדות וצעירות
ישראל (איזראיל) אגול[1] נולד בשנת 1891 במשפחה יהודית מרובת ילדים בשכונת פועלים דוברי יידיש בעיר בוברויסק וגדל בה בבית ברחוב פוליצייסקאיה. אביו, יוסיף אגול, היה נגר שוחר קריאה וידע, ואמו הייתה אישה קשת יום ולא ידעה קרוא וכתוב. הוריו עשו מאמצים כדי לשלוח לפחות אותו ואת אחותו אסתר לבית ספר רוסי. גם בבית הספר וגם ברחוב היה אגול עד מנעוריו לתופעות של אנטישמיות ואף לפוגרום נגד תושבי שכונתו היהודים. הוא עצמו התגייס להתארגנות יהודית להגנה עצמית. חברו הטוב ביותר ואהובתו הראשונה נורו למוות על ידי הפורעים הקוזאקים.
כדי לעזור בפרנסת המשפחה עבד ישראל בעבודות פיזיות בנמל ובזמן הפנוי קרא ספרים מרקסיסטיים וכתב שירה. את לימודי התיכון עשה בעיר וילנה. בשנים 1909–1916, בעקבות אחותו, אסתר, היה פעיל בתנועה הסוציאל-דמוקרטית היהודית "הבונד", ואחר כך הצטרף לבולשביקים. אחותו נעצרה והוגלתה לסיביר בגלל פעילותה המהפכנית.
במלחמת העולם הראשונה נלחם במסגרת צבא האימפריה הרוסית ונפצע פעמיים. בהמשך השתתף במלחמת האזרחים ברוסיה, במסגרת הצבא האדום, בעיקר בקרבות נגד היחידות הגרמניות במדינות הבלטיות ובבלארוס.
בימי המשטר הסובייטי
בשנת 1919 היה אגול חבר בוועדת הבחירות המרכזית בבלארוס. בשנות ה-1920 התגורר במוסקבה בקרמלין בגלל עבודת אשתו הראשונה, מריה, כמזכירה בלשכתו של לנין. הוא היה עורך בכמה עיתונים של המפלגה – "פראבדה" ו"טְרוּד" ((אנ') "העמל").[2] בשנים 1923–1924 חבר לזמן קצר לאופוזיציה ה"שמאלית" נגד סטלין. אחרי לימודי רפואה וביולוגיה באוניברסיטת מוסקבה עד שנת 1923, עבד זמן קצר כפסיכיאטר.[2] בשנים 1924–1928 למד ב"מכון להוראה האדומה", קודם בפקולטה לפילוסופיה, אצל ההוגה המרקסיסטי אברם דבורין, ואחר כך גנטיקה בפקולטה למדעי הטבע.[2] בשנת 1925 עבד ביחד עם ו"נ סלֶפּקוב במעבדתו של בוריס זבדובסקי (רו') באוניברסיטה הקומוניסטית ע"ש סברדלוב (אנ') במחקרים על הורשת התכונות הנרכשות אצל אקסולוטל מקסיקני ותרנגולות.[2][3] ב-1926 פרסם מספר מאמרים שבהם ביקר את ההשקפות האידיאליסטיות והמכניסטיות בתחום, בעיקר את הנאו-ויטליזם. משנת 1926 עבד במכון הזואו-ביולוגי ע"ש טימיריאזב במוסקבה ובשנת 1928 התמנה למנהל המכון. התוועדותו עם הגנטיקאי אלכסנדר סרברובסקי גרמה לו (ולסולומון לֵויט (גר')) לוותר על ההשקפות הנאו-למארקיסטיות ולהפוך למבקר חריף שלהן. בתוקף תפקידיו במכון סילק משם את תומכי הנאו-למארקיזם, עזר לסרברובסקי להקים שם מעבדה לגנטיקה וסייע לו במחקריו בתחום המוטגנסיס והתחלקות הגנים. הם התמקדו, בין השאר, בשחזור מחקריו של הרמן מולר, שהשתכנע ממקורם הטבעי של הגנים והוכיח את יצירת מוטציות גנטיות בהשפעת גורמים חיצוניים.[2][4] בעקבות מולר חקר אגול מוטציות בזבובוני דרוזופילה בהשפעת קרני רנטגן. הוא ערך חקר מקורי על התלת-ממדיות של הגן והפך לאחד הגנטיקאים הסובייטים החשובים.[2]
ב-1929 נבחר ל"אקדמיה הקומוניסטית", ובכנס שלה באפריל 1929 קרא לגינוי רשמי של הנאו-למארקיזם ולסילוקם מהאקדמיה של חסידי תאוריה זו. אגול היה משוכנע שהמנדליזם והמורגניזם הם-הם התגשמות המטריאליזם הדיאלקטי בביולוגיה.[5] האקדמיה התעלמה מדבריו. בשנים 1929–1930 כיהן אגול כפרופסור בחוג למטריאליזם היסטורי ואתנולוגיה באוניברסיטת מוסקבה.
בשנים 1930–1932, בעזרת מלגת רוקפלר, עבדו אגול וסולומון לויט במעבדת הגנטיקה של הרמן ג'וזף מולר באוניברסיטת טקסס. על אף שהוזמנו להמשיך את מחקריהם בארצות הברית, שניהם שבו ב-1932 לברית המועצות, ובה נפלו קרבן לטיהורים הגדולים של סטלין. גם אסכולתו הפילוסופית של מורו, דבורין, נרדפה והואשמה ב"מנשביזם אידיאליסטי". בשנותיו האחרונות, 1934–1936, עבד אגול באוקראינה כמנהל המחלקה לגנטיקה של אקדמיית המדעים האוקראינית. בתקופה של עליית קרנו של טרופים ליסנקו הוא הותקף ללא הרף על רקע פעילותו המדעית לצד גנטיקאים אחרים. במאמר ב-1937 כתב הביולוג האופורטוניסט איזאק פרזנט כי "אגול, אורנובסקי וניקולאי בוכארין הם נציגי "כוחות האפלה" המתנגדים לכיוון היצירתי של הביולוגיה הסובייטית. הבנדיטים והטרוצקיסטים האלה כנראה מכרו בסיטונאות ובקמעונאות את האינטרסים של המדע הסובייטי".[6]
אגול גם הואשם בתמיכה בטרוצקיזם, ונעצר בקייב כ"אויב העם" בדצמבר 1936, בימי משפט הראווה השני במוסקבה, שבו ידיד ותיק שלו, איזאק ריינגולד, שימש כעד מרכזי. אגול הוצא להורג ב-1937, בגיל 46. זמן קצר אחריו נשפטו גם הגנטיקאים סולומון לויט (שמת בכלא) ומקס לוין.
בנו מאשתו הראשונה, מריה, היה חוקר הפוליו ואדים אגול (אנ') (יליד 1929). בעקבות חשיפת פשעי הסטליניזם בקונגרס ה-20 של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית ב-1957 טוהר שמו של אגול.
מאמרים וספרים
- 1927 – Диалектический метод и эволюционная теория ("השיטה הדיאלקטית ותורת האבולוציה" – ספר שנכתב עדיין בהשראת הנאו-למארקיזם)
- 1928 – Витализм, механистический материализм и марксизм ("ויטליזם, מטריאליזם מכני ומרקסיזם")
- Step Allelomorphism in Drosophila melanogaster. Genetics 16(3):254-66, 1931
- 1935 – Происхождение животных и человека ("מוצאם של בעלי החיים ושל האדם")
- 1936 – Хочу жить. Автобиографическая повесть ("רוצה לחיות: סיפור אוטוביוגרפי")
לקריאה נוספת
- Sergei N. Korsakov: Izrail Iosifovich Agol. Biobibliograficheskii ocherk, in: I. I. Agol: Dialekticheskii metod i evoliutsionnaia teoria, Moscow: URSS 2013, pp. iii-v.
(סרגיי קורסקוב -תקציר ביו-ביבליוגרפי בי.י. אגול - השיטה הדיאלקטית ותורת האבולוציה, מוסקבה 2013 )
- , Simon Ings - Stalin and the Scientists - A history of triumph and tragedy 1905-1953 Faber & Faber, London, 2016
קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה באתר האינטרנציונל הרביעי (באנגלית)
- באתר תולדות אוניברסיטת מוסקבה
- הערך בוויקי-אנציקלופדיה היהודית הרוסית ברשת
- ביוגרפיה באתר Celebrities on Russian Information network
- Helena Sheehan 1978
in H.Sheehan Lyssenko and Lyssenkoism excerpt from Marxism and the Philosophy of Science Humanities Press International, 1978
הערות שוליים
- ^ שם משפחתו, היה, ככל הנראה, ממקור עברי - "עגול" - מקביל אולי ל"קרייזלר", "קרייס" או "קרייסמן" ,שם משפחה שציין "מוכרים או מתקנים של גלגלים" - ראו אתר בית התפוצות
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 ביוגרפיה באתר Celebrities on Russian Information network.
- ^ S. Angs, p. 151.
- ^ S. Angs, p. 152.
- ^ 1978 Helena Sheehan
- ^ Helena Shhehan 1978
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "ישראל אגול".