ישראל ירקוני
.jpg) | |
| לידה |
4 באוקטובר 1921 ב' בתשרי ה'תרפ"ב ברהובה, צ'כוסלובקיה |
|---|---|
| פטירה |
18 ביולי 2012 (בגיל 90) כ"ח בתמוז ה'תשע"ב רמת השרון, ישראל |
| שירות צבאי | |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| דרגה |
 אלוף-משנה |
|
1948–1983 (כ־35 שנים) | |
| תפקידים בשירות | |
| מזכיר צבאי לנשיא המדינה | |
| פעולות ומבצעים | |
ישראל ירקוני (ב' בתשרי ה'תרפ"ב, 4 באוקטובר 1921 – כ"ח בתמוז ה'תשע"ב, 18 ביולי 2012) היה קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה ששימש כמזכירם הצבאי של נשיאי המדינה זלמן שזר, אפרים קציר ויצחק נבון וכראש לשכתו של הנשיא יצחק נבון.
ביוגרפיה
ירקוני נולד ב-4 באוקטובר 1921 בברהובה, צ'כוסלובקיה, בנם של בת-שבע ומנשה לבית גרינשטיין שהיה סוכן ביטוח וסוחר פירות לפרנסתו. ירקוני נולד למשפחה שומרת מסורת והיה הצעיר מבין 9 אחים. למד קרוא וכתוב בעברית בחדר ולמד בבית הספר הממלכתי בעיר הולדתו. בגיל 10 הצטרף לתנועת בית"ר. לאחר ועידת מינכן בספטמבר 1938 סופח מחוז ברג בו התגוררה משפחתו של ירקוני להונגריה. בעקבות תקיפות אנטישמיות אותן חווה ובמסגרתם הותקף באלימות קשה אחיו, החליט ירקוני לעלות לארץ ישראל. במהלך השואה נספתה כל משפחתו במחנה ההשמדה אושוויץ ובעבודות הכפייה בברית המועצות מלבד אחותו ומשפחתה מבודפשט ששרדו.
בליל חג המולד בדצמבר 1938 עזב ירקוני את עירו וחצה את הגבול לצ'כוסלובקיה משם נסע ברכבת לעיר ברנו שהייתה מקום מפגש של יהודים בדרכם לעלות לארץ ישראל. משם המשיך ברכבת לנמל קונסטנצה ברומניה. בינואר 1939 הפליג עם עוד 800 מעפילים על סיפון אוניית הפחם של תנועת בית"ר "קאטינה" לארץ ישראל. במרץ 1939 הגיעה האונייה לחופי נתניה, משם הועבר ירקוני לבאר יעקב שם הצטרף לפלוגת בית"ר המקומית ועבד במשך כשנה בפרדסים ביישוב. לאחר מכן הצטרף לתנועת האצ"ל.
לאחר הפילוג בתנועת האצ"ל בעקבות המחלוקת בין מנהיגי התנועה דוד רזיאל ואברהם שטרן, צידד ירקוני בשטרן, עזב את באר יעקב, עבר להתגורר בנתניה והצטרף לשירות הלח"י. ירקוני התגייס לשורות הצבא הבריטי ולחם באירופה במלחמת העולם השנייה. באפריל 1941 נפל בשבי הגרמני יחד עם 1,200 לוחמי היישוב העברי בקלמטה שביוון ונשלח למחנה שבויים בשלזיה עילית. ב-1945 עם התקרבות כוחות הצבא האדום לשלזיה עילית הועברו יושבי מחנה השבויים לשלזיה תחתית.[1] בפברואר 1945 לקראת סוף המלחמה החלו השבויים וביניהם ירקוני בצעדת המוות לכיוון מערב עד ששוחררו על ידי הצבא האמריקאי באפריל 1945. משם נשלח לאנגליה ולאחר כחודש הועלה על אונייה צבאית לפורט סעיד שבמצרים ומשם ברכבת שב לארץ ישראל.
לאחר שובו לארץ ישראל חזר לשורות הלח"י ועם הקמת המדינה התגייס לצה"ל. לחם במלחמת העצמאות במסגרת גדוד 82 של חטיבה 8. התגורר באשקלון ב-1970 עבר לירושלים ומונה לשליש הצבאי של נשיא המדינה זלמן שזר בדרגת סגן-אלוף, תפקיד אותו מילא גם תחת הנשיאים אפרים קציר ויצחק נבון. בשנת 1974 הועלה לדרגת אלוף-משנה. בשנת 1978 מונה לסגן ראש לשכת הנשיא במקביל לתפקידו.[2] לאחר מכן מונה לראש לשכת נשיא המדינה יצחק נבון במקביל לתפקידו כשליש.[3] פרש מצה"ל בינואר 1983 והמשיך לכהן כראש לשכת נשיא המדינה עד שזה סיים את תפקידו במאי 1983.[4][5] לאחר סיום שירותו הציבורי התנדב למשמר האזרחי והיה חבר ההנהלה של המרכז לטניס בישראל.[6]
הלך לעולמו ב-18 ביולי 2012.
חיים אישיים
נישואיו הראשונים היו ליהודית לבית וייזל, חברת הלח"י ועיתונאית, השניים התגרשו וב-1952 נישא ליעל לבית לונץ ולהם שלושה ילדים.[7] בעל תואר ראשון במשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
קישורים חיצוניים
- ירקוני ישראל ז"ל, באתר עיריית הוד השרון
- ירקוני ישראל, באתר העמותה להנצחת מורשת לח"י
הערות שוליים
- ↑ ד"ש משבויים ארצישראליים, באתר הארץ, 21 במרץ 1945
- ↑ יהושע ביצור, יוסף וקסמן, לפני הטקס הרגשתי, באתר מעריב, 6 מאי 1983
- ↑ בני אבני, מורם מעם, באתר העיר, 8 באוקטובר 1982
- ↑ יוסף וקסמן, כל אנשי הנשיא, באתר מעריב, 28 במאי 1978
- ↑ ברוך מאירי, עמי גלוסקא נתמנה שליש צבאי לנשיא נבון, באתר מעריב, 24 בינואר 1983
- ↑ אל"מ בדימוס ישראל ירקוני ז"ל, באתר אבלים, 19 ביולי 2012
- ↑ פרי יהודית לבית וייזל – "נחמה", באתר העמותה להנצחת מורשת לח"י
ישראל ירקוני42928192Q138646648