ישראל רוברט בלום

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ישראל רוברט בלום
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 28 ביוני 1899
כ' בתמוז ה'תרנ"ט
האימפריה האוסטרו-הונגריתהאימפריה האוסטרו-הונגרית לישן, ברנו, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה 31 במרץ 1979 (בגיל 79)
ג' בניסן ה'תשל"ט
ישראלישראל גבעתיים, ישראל
מקום קבורה בית הקברות ברחובות
תאריך עלייה 21 באוגוסט 1924
עיסוק דבוראי

ישראל רוברט בלום (28 ביוני 1899, כ' בתמוז ה'תרנ"ט31 במרץ 1979, ג' בניסן ה'תשל"ט) היה דבוראי ישראלי, מאבות ענף הדבוראות בישראל.

ביוגרפיה

בלום נולד ב-28 ביוני 1899, כ' בתמוז ה'תרנ"ט, בלישן (Líšeň), כפר בפאתי העיר ברנו, בירת מוראביה, בן זקונים למרים (לבית כהן) ולכַּלב פיליפ בלום, זוג יהודים חרדים.[1] אחד מאחיו היה הצייר לודוויג בלום. למד תחילה בבית הספר היסודי הנוצרי בלישן,[2] ולאחר מכן בגימנסיה בברנו.[3] במהלך מלחמת העולם הראשונה עבר להתגורר בבית אחותו, שבעלה גויס לצבא, בקרמזיר (Kroměříž) ושם המשיך את חוק לימודיו והצטרף לחוג ציוני מקומי.[4] אחיו הבכור, איגנאץ-יצחק, נהרג בקרב בווהלין שבחזית המזרחית; גיסו, יוליוס פינק, נפל בקרב בחזית האיטלקית ואחיו חיים נפל בשבי הרוסי.[5] בהגיעו לגיל בגרות גויס לצבא האוסטרו-הונגרי ושירת כקצין תותחנים; במהלך המלחמה נפצע בידו השמאלית.[6] בתום המלחמה עזבה משפחתו את לישן והתיישבה בברנו.[7]

לאחר מלחמת העולם הראשונה עסק בלום בפעילות ציונית, והחל להכין עצמו לעלות לארץ ישראל.[8] בעת ששהה בהמבורג פגש את שלמה יצחק שטמפפר, שהציע לו לעסוק בגידול דבורים כשיעלה לארץ ישראל.[9] בעקבות שיחה זו החל בלום ללמוד את מקצוע הדבוראות, תחילה אצל הכומר פרדיננד גרסטונג (גר'),[10] ולאחר מכן למד במשך ארבע שנים באוניברסיטה החופשית של ברלין תחת הנחייתו של הזואולוג והדבוראי לודוויג ארמברוסטר (גר').[11] במקביל ללימודיו החל ללמוד על אקלים ארץ ישראל והשפעותיו על גידול הדבורים.[12] בתום לימודיו חזר לברנו, שם החל להתכונן לעלייתו ארצה והגיש בקשה לקבלת סרטיפיקט.[13]

בקיץ 1924 עלה לארץ ישראל והתיישב בבית אחיו בירושלים.[14] לאחר שסייר בארץ הצטרף לקבוצה בעין גנים, ובהמשך הצטרף לקבוצת חולדה שם החל לעסוק בגידול דבורים ועבד בענפים נוספים במשק.[15] כעבור מספר חודשים, ב-1925, עזב את הקבוצה והתיישב בחלקה סמוכה למושבה חדרה, שם הקים את מכוורתו ובנה לו צריף למגורים.[16] את הדבורים עצמן רכש בסחר חליפין עם בני מושב מחניים בתמורה לכוורת שבנה.[17] את הדבש שהפיקו הדבורים שיווק בצנצנות, והיה הראשון לשווק דבש בצנצנות בישראל.[18] הדבש זכה להצלחה רבה ויוצא לרחבי אירופה.[19]

במקביל לעבודת הדבוראות, עסק בלום בהדרכה ובמתן הרצאות על התחום.[20] ב-6 בפברואר 1929, בכנס דבוראים שכינסה הסתדרות האגרונומים בארץ ישראל, יזם את הקמת ארגון מגדלי דבורים בישראל והיה למזכירו הראשון.[21] בקיץ 1931 נפגש עם אליעזר יפה, שהציע לו להקים את מחלקת הדבש בתנובה ולנהלה, ובלום ניאות לבקשתו.[22] עם תחילתם של שידורי הרדיו בישראל, הרצה בלום תכופות ברדיו על תחום הדבוראות ועל הדבש.[23][24]

במהלך ימי מלחמת העולם השנייה עסק בשיווק דבש לכוחות הצבא ששכנו במצרים.[25] בשנת ה'תש"ג יצא לאור ספרו הראשון, חיי הדבורים בארץ ישראל, בהוצאת מצפה.

במהלך שנות ה-40 כתב בלום תסריט למחזה אודות דבורים, אותו ייעד להפיכה לסרט מונפש.[26] בשנת 1947 נסע בלום להוליווד וניסה למכור את תסריטו לאולפני ההנפשה של וולט דיסני, אך נתקל בסירוב.[27]

עם קום המדינה פעל בלום להוספת ענף הדבוראות לענפים החקלאיים בהם עסקה החטיבה להתיישבות, והוא מונה לארגן ולנהל את הענף.[28] בלום עסק בסיורים ובהדרכה עד שנת 1957, אז חלה ופרש מתפקיד זה.[29]

בלום היה נשוי לאסתר לבית בשיסט שהייתה אחות במקצועה. בשנת 1930 נולד בנם. בלום נפטר ב-31 במרץ 1979, ג' בניסן ה'תשל"ט והובא למנוחות בבית הקברות ברחובות ועל מצבתו נכתב "איש הדבורה בישראל".[30] ארכיונו הופקד בבית גורדון שבדגניה א'.[31]

ספריו

  • חיי הדבורים בארץ ישראל, תל אביב: מצפה, ה'תש"ג
  • האדם והדבורה: גידול דבורים בישראל, תל אביב: נ. טברסקי, 1951 (ה'תשי"א)
  • חמשים שנה בעולם הדבורים, תל אביב: ברונפמן, 1972 (ה'תשל"ב)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. אברהם שמואל שטיין, "חובב הדבורים" בפרויקט בן-יהודה
  2. בלום, עמ' 26-27.
  3. בלום, עמ' 31, 40.
  4. בלום, עמ' 130.
  5. בלום, עמ' 131–132, 150.
  6. בלום, עמ' 146-147.
  7. בלום, עמ' 161.
  8. בלום, עמ' 166-168.
  9. בלום, עמ' 181-182.
  10. בלום, עמ' 182-184.
  11. בלום, עמ' 188-196.
  12. בלום, עמ' 185-186.
  13. בלום, עמ' 226.
  14. בלום, עמ' 231–232, 240.
  15. בלום, עמ' 258–259, 298.
  16. בלום, עמ' 301-302.
  17. בלום, עמ' 307.
  18. בלום, עמ' 325.
  19. בלום, עמ' 327-330.
  20. בלום, עמ' 350-351.
  21. בלום, עמ' 351-353.
  22. בלום, עמ' 354-355.
  23. בלום, עמ' 362-367.
  24. שמעו ברדיו, דבר, 26 במאי 1937
  25. בלום, עמ' 382-383.
  26. בלום, עמ' 388-389.
  27. בלום, עמ' 429-436.
  28. בלום, עמ' 440-441.
  29. בלום, עמ' 450-451.
  30. ישראל רוברט בלום איננו, הארץ, 1 באפריל 1979
    ישראל רוברט בלום, באתר BillionGraves
  31. ג. קרסל, מלך הדבורים, דבר, 5 במרץ 1980
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ישראל רוברט בלום41134848Q131546899