כיכר אתרים
שגיאות פרמטריות בתבנית:דרך
פרמטרים [ רחובות מסתעפים, תאריך הקמה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
| מבנה הקולוסיאום בכיכר אתרים | |
| מיקום | |
|---|---|
| מדינה | ישראל |
| ערים ראשיות | תל אביב |
| רובע | 3 |
| שכונה | הצפון הישן |
| אתרים | מרינה תל אביב |
|
(למפת תל אביב רגילה)   כיכר אתרים | |
כיכר אתרים (נקראה בעבר בשם: "כיכר מרדכי נמיר") בתל אביב היא מכלול של מבנים וכיכר ציבורית בתכנונם של האדריכלים יעקב רכטר וורנר יוסף ויטקובר ומשקפת את אחד משיאיו של סגנון הברוטליזם בישראל. כיכר אתרים סמוכה לשפת הים, בנויה מעל רחוב אליעזר פרי, ומקושרת לטיילת ולמרינה תל אביב ממערב, ואל שדרות בן-גוריון ורחוב הירקון ממזרח. ממערב לכיכר נמצאת בריכת גורדון. מלון קרלטון תל אביב ממוקם בצמוד לכיכר מצד צפון.
כיכר אתרים נבנתה כמבנה רב תכליתי בן מספר מפלסים, אשר ניצל את הפרשי הגבהים בין מצוק הכורכר שהיה במקום לבין חוף הים. המפלס התחתון כולל מגרש חניה ותחנת דלק. המפלס שמעליו כולל כביש ראשי מקורה (רחוב פרי). מעליו שני מפלסי חנויות מקורים, והמפלס העליון (גג המבנה) הוא רחבה, הכוללת מספר מבני מסעדות, אמפיתיאטרון ומבנה עגול מצופה זכוכית (המוכר כ"מבנה הקולוסאום") הידוע בתור סמלה של הכיכר. בחלקו הצפוני של הכיכר קיים מבנה נוסף הכולל את מלון מרינה ומספר מפלסים של חנויות.
תולדות המקום
לפני בניית הכיכר שכנה במקום שכונת מחלול שכללה פחונים וצריפים. השכונה הוקמה כמשכן זמני לפליטים יהודים שנאלצו לברוח מיפו במהלך מאורעות תרפ"א ועבור עולים חדשים. שכונה זו, ששכנה על שפת הים, סבלה מרוחות עזות ומהצפות מדי חורף כתוצאה ממיקום זה.
בשנות החמישים החלו לפנות את השכונה, ובשנות השישים הוחלט בעיריית תל אביב לפתח את החופים הצפוניים של העיר ולבנות לאורכם בתי מלון מודרניים. במסגרת פרויקט הפיתוח הוחלט לבנות בשטחה של שכונת מחלול מרכז תיירותי שיקשר בין בתי המלון, החופים ושדרות בן-גוריון, ויכלול גם כביש ראשי מקביל לחוף ומגרש חניה. לצורך בניית הפרויקטים הללו הוקמה החברה העירונית "אתרים", אשר על שמה נקרא לימים הכיכר. על תכנון המרכז התיירותי הופקד האדריכל יעקב רכטר.
כיכר אתרים החלה להיבנות בשנת 1971, ונחנכה ביוני 1975. בשנים הראשונות הייתה הכיכר שוקקת חיים: במבנה הבטון המעוגל שבמפלס הרחבה פעל סניף של כלבו שלום. גם שני מפלסי החנויות והמסעדות שברחבה זכו להצלחה. במבנה הצפוני הוקמו חנויות ללא מכס לתיירים, ובאחד המפלסים התחתונים פעל בית הקולנוע שחף. בסך הכול כללה הכיכר כמאתיים בתי עסק.
לקראת סוף שנות השבעים השתנתה המגמה: גורמים פליליים השתלטו על חנויות, ובמקום הוקמה אף נקודת משטרה, והחנויות שבמפלסים התחתונים נסגרו או הפכו למועדוני הימורים. הסניף של כלבו שלום נסגר, והמבנה המעוגל עמד נטוש מספר שנים. תושבי העיר ותיירים הדירו רגלם מהמקום, ואותות הזנחה ניכרו במקום. ב-1982 זכה המפלס העליון למעט עדנה, כשנפתח במבנה העגול "מועדון הקולוסיאום", שפעל עד סוף שנות התשעים. עם זאת, הצלחתו של הקולוסיאום, שהיה המועדון הגדול בארץ, לא הצליחה לגרום להתאוששות הכלכלית של הכיכר. בשנות התשעים נסגר גם קולנוע שחף. בימי מלחמת המפרץ הראשונה ב-1991 אף התבטא ראש העירייה, שלמה להט, כי הוא היה מעדיף שטיל סקאד יגרום להרס הכיכר.
העירייה מנסה כבר שנים לקדם תוכניות להריסת הכיכר או אפילו רק לשיפוצה, אולם סבך של בעיות משפטיות מונע זאת. עיקר הבעיה היא שהמבנה של הכיכר הוא בבעלות פרטית של עשרות בעלי נכסים בכיכר (כולל חלק מהשטחים הציבוריים), שאינם מצליחים לשתף פעולה באחזקת הכיכר. להבדיל מקניונים, אין לכיכר חברת אחזקה או גורם כלשהו שמנהל ומתחזק אותה. גם חומרי הבנייה בעלי האיכות הנמוכה שמהם נבנתה הכיכר, כמו גם קרבתה לים, תורמים לבלאי המואץ של הכיכר.
הכיכר כיום
שמה של כיכר אתרים הוסב בשנות השבעים לכיכר נמיר, על שמו של ראש עיריית תל אביב יפו מרדכי נמיר. עם המשך כשלונה של הכיכר, ביקשה אלמנתו, אורה נמיר, להחזיר את השם הקודם לכיכר ולקרוא על שם בעלה אתר אחר בעיר. ואכן, לאור בקשתה, שמה של דרך חיפה הוסב לדרך נמיר.
כיום הכיכר עומדת נטושה כמעט לגמרי, מתפוררת ומוזנחת, ומרבית החנויות נטושות. עם זאת, הוחל לאחרונה בשיפוץ המבנה המעוגל ששימש את הקולוסאום וצופה בזכוכית, מספר מבנים ברחבה נצבעו, ותוקנו ליקויי בטיחות בכיכר. מלון מרינה הסמוך שופץ ב-2011, ועל גגו, הצופה לכיכר, החלו לערוך מסיבות בשבתות.[1] בפברואר 2012 חזר המבנה העגול לפעול, ונפתח בו מועדון פריצות בשם "פוסיקט".
כיכר אתרים נחשבת לאחד הפרויקטים הכושלים ביותר בתל אביב, יחד עם פרויקט התחנה המרכזית החדשה הדומה לו מבחינות רבות. היא מהווה סמל לכשלונה של תפיסת הבינוי המסיבי של חוף הים, הבאה על חשבון שמירת החוף הטבעי, ולניתוק העיר מהים.[2] הכיכר בנויה בסמיכות לחוף, באופן שלא היה מתאפשר לאחר חקיקת חוק שמירת הסביבה החופית. ביקורת על כך הושמעה כבר כשתוכננה הכיכר, בייחוד על ניתוקה של שדרות בן-גוריון מהים. התכנון המקורי של רכטר שאף דווקא לחבר את השדרה עם הכיכר כך שהים יראה ממנה, אך בשל אילוצים שנבעו מכך שהכביש התחתי לא יכול היה להיות נמוך מגובה פני הים, הוגבהה הכיכר מעט, והנוף לים נחסם. ב-2012 הוחל בתכנון עירוני נוסף למתחם, בתקציב של 30 מיליון ש"ח על ידי העירייה עם חברת 'אתרים' וכלל,[3] תוך ניסיון לשתף את בעלי הזכויות, אך אלו התנגדו לתוכנית מסיבות שונות.[4] פורסם שגורמי עולם תחתון, וכן חסרי דיור שפלשו למקום, גם הם בין המתנגדים.[5]
ראו גם
לקריאה נוספת
- עופר רגב, טיול קטן בעיר גדולה, משרד הביטחון - ההוצאה לאור
- יעקב שביט, גדעון ביגר, ההיסטוריה של תל אביב: עיר מטרופולין 1974-1993, הוצאת רמות אוניברסיטת תל אביב
- אריאל חוברת מספר 48–49: תל אביב ואתריה (מרץ 1987)
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
- נועם דביר, עכבר העיר אונליין, משיבים את כיכר אתרים לימי תפארתה, באתר הארץ, 28 במרץ 2010
- שלי חפץ, הלקח מכיכר אתרים, באתר אורבנולוגיה, המעבדה לעיצוב עירוני, 11 בדצמבר 2013
- יונתן גת, "תהיה רכבת תחתית בתל אביב לפני שיהרסו את כיכר אתרים", באתר טיים אאוט תל אביב, 1 באפריל 2014
- הילה ציאון, כיכר אתרים: חיבור לים או מגדלים לעשירים?, באתר ynet, 8 באוקטובר 2015
- אברהם בלבן, תחושת העזובה שכיכר אתרים משדרת, באתר הארץ, 24 ביולי 2016
- עמית קוטלר וערן רחמני, בטון, מועדון וזיכרון: מתחת לכיכר אתרים, באתר ynet, 11 בנובמבר 2016
- מיכאל יעקובסון: מאבטחים חסמו המתנגדים למגדלים בכיכר אתרים. חולדאי: אינטרסנטים, xnet, 11 ביולי 2017
- עיריית תל אביב מכרה את רוב חלקה בכיכר אתרים, באתר TLV.AM ב-11 ביולי 2017
יובל מלחי, פרק 214: סיור בתל אביב – חלק שני ואחרון, באתר "קטעים בהיסטוריה", 1 בספטמבר 2017- מירב מורן, "זו לא טעות אדריכלית, אבל מבחינה אורבנית כיכר אתרים היא כישלון מהדהד", באתר TheMarker, 7 בדצמבר 2017
הערות שוליים
- ^ על השיפוץ של מלון מרינה בתל אביב - אוסף האמנות של משפחת שיף וצילומי המקום (אתר אקסנט)
- ^ כיכר אתרים מחכה לשיפוץ או לסקאד (הארץ)
- ^ התכנון העירוני לכיכר אתרים (אתר חברת אתרים: במקור שגיאת כתיב - נקרא כיכר התרים)
- ^ בוכים בכיכר: מי יציל את כיכר אתרים (אתר 'מגאפון - עיתון עצמאי')
- ^ הוכרזה תחרות רעיונית לעיצוב מחודש של כיכר אתרים (אתר עבודות אדרכליות, ה'תשע"ג - 2013)
