התחנה המרכזית החדשה של תל אביב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
התחנה המרכזית החדשה של תל אביב
סמליל התחנה

New centaral station tel aviv.JPG
התחנה המרכזית החדשה של תל אביב
חנוכת התחנה 17 באוגוסט 1993
מיקום רחוב לוינסקי 108, תל אביב-יפו
אתרים סמוכים תחנת הרכבת תל אביב ההגנה
שירות אוטובוסים לכל חלקי ישראל

התחנה המרכזית החדשה של תל אביב (המכונה בקיצור תמח"ת וחלקה המסחרי ידוע בכינוי קניון תל אביב) היא מסוף אוטובוסים גדול, המשולב במרכז קניות, הממוקם בשכונת נווה שאנן שבדרום תל אביב, ברחוב לוינסקי 108.

בתחנה פועלות חברות התחבורה הציבורית: אגד, דן, אפיקים, קווים, מטרופולין, סופרבוס, ודן בדרום. מדי יום עוברים בה כ-92,450 איש[דרוש מקור].

התחנה בנויה על שטח אדמה של 44 דונם, וכוללת שטח בנוי של 230,000 מטרים רבועים בשבעה מפלסים שונים (במקור שש קומות ומתוכן ארבע קומות לתנועת אוטובוסים וחמש קומות למסחר ומקלט אטומי). לפי מדד זה, זוהי תחנת האוטובוסים המרכזית השנייה בגודלה בעולם[1]. על מבנה התחנה הועברה ברבות השנים ביקורת, ועד היום חלקים רבים מהמבנה נותרו ללא שימוש.

בשנת 2013 אישרה עיריית תל אביב את תוכנית המתאר "תל אביב 5000", לפיה בעתיד תשנה התחנה המרכזית את יעודה למבנה ציבור, עסקים ומגורים ותפסיק למעשה לשמש כתחנת אוטובוסים אך תמשיך לפעול עד שנת 2023, אז מסתיים הזיכיון של חברת נצב"א להפעלתה[2]. לפי תוכנית זו, פעילות התחבורה הציבורית תועבר לשתי תחנות מרכזיות חדשות שיוקמו במתחם ארלוזורוב (מסוף 2000) וסמוך למחלף חולון[3].

היסטוריה

התחנה המרכזית בבניה (1990 בקירוב), תצלום מארכיון הצלם ישראל צפריר, מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים
תמונה זו מוצגת במכלול בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
הפינה הדרום מערבית של התחנה: הפלטפורמה של הקומה הרביעית (קומת הרחוב) וגשר גישה לקומות העליונות. ברקע, מגדל נווה צדק

ב-1953 עיריית תל אביב הכירה בצורך לחפש מיקום לתחנה מרכזית נוספת בנוסף לתחנה המרכזית הישנה שנחנכה עשור קודם[4], אבל שנים ספורות לאחר חניכתה היא הייתה קטנה וצפופה מדי אשר הביאה למצב שהתחנה זלגה לרחובות הסמוכים שכללו תנועה רבה של אוטובוסים שנאלצו לעבור דרך תנועה ערה של הולכי רגל. דבר אשר סיכן את הולכי הרגל מזיהום האוטובוסים ומסכנת דריסה. בנוסף לקשיי התמרון של האוטובוסים בין ההמונים[5].

לשם כך העירייה הקימה את ועדת פרי, שהחליטה להקמת שתי תחנות מרכזיות. אחת שתרכז את קווי הדרום ותישאר במיקומה הנוכחי בשכונת נווה שאנן, והשנייה תוקם בצמוד לתחנת רכבת תל אביב מרכז שתרכז את קווי הצפון[5].

אריה פילץ יזם אשר בבעלותו קרקעות רבות בתל אביב, הציע ב-1964 שטח שהיה שייך לתחום שיפוטה של עיריית יפו ושימש פרדסים של ערבים מקומיים, אשר ננטשו לאחר מלחמת העצמאות[6]. ואותם רכש פילץ. ללא שהיה להם כל שימוש. על שטח זה הוקמה התחנה המרכזית החדשה.

בתכנון התחנה עסק האדריכל רם כרמי אשר לו היו כמה שיתופי פעולה עם פילץ, יחד עם האדריכלים צבי קומט ויעל רוטשילד. תכנון התחנה נבע מדרישותיו של פילץ למכור שטחי מסחר נוספים. הבנייה החלה ב-14 בדצמבר 1967, ומומנה ממכירתן של שבע מאות וחמישים חנויות בתחנה העתידה לקום לציבור הרחב, שקיווה למסחר פורח, בדומה לזה שהיה בתחנה המרכזית הישנה. עד שנת 1976 נבנה שלד הבניין תוך משא ומתן עם תושבי הסביבה שטענו (כפי שאכן התברר לימים) כי התחנה המרכזית תוריד משמעותית את ערך דירותיהם. אלא שאז הופסקה הבנייה לפני סיומה כאשר רק שלד הבניין בנוי, זאת בשל קשיים כלכליים של הקבלנים.

הבנייה חודשה רק ב-1983, עם רכישת הפרויקט על ידי הקבלן מרדכי יונה (באמצעות חברת חפציבה שבשליטתו) בשותפות עם הקואופרטיבים אגד ודן. יונה המשיך בבניית התחנה, ואת התכנון הפקיד בידיהם של האדריכלית יעל רוטשילד, והאדריכל מוטי בודק (שתכנן את מתחם קואופרטיב דן). ב-17 באוגוסט 1993 נפתחה התחנה לקהל.

במקור, נבנתה התחנה עם שישה מפלסים פתוחים לציבור - קומות 1–6. הקומה השביעית שימשה בתור קומת הגג של התחנה וחניון לאוטובוסים, ולכן לא הייתה פתוחה לציבור. מטרת התכנון הייתה שהקווים הבינעירוניים יצאו מקומה 6 והעירוניים מקומה 1. כך שבמעבר בין הקווים העירוניים לבינעירוניים הנוסעים יעברו דרך 4 קומות של מסחר[5]. לאחר שהתברר שבקומות 1 ו-2 שורר זיהום אוויר כבד מאוד בשל חוסר באוורור, ב-2 ביוני 2002 נפתחה קומה 7 לציבור בתור אולם נוסעים[7]. מאז אמצע העשור הראשון של המאה ה-21 אין גישה לקומה 2 והיא וקומה 1 נטושות כליל.

המבנה נועד להיות גם מרכז קניות ענק, מעבר לתפקודו התחבורתי. מספר שנים לאחר פתיחת התחנה נעשה ניסיון למתג את מרכז הקניות שלה בשם "קניון תל אביב", ונעשו ניסיונות שונים לשפר את חזות המבנה ולהפכו למסביר פנים יותר למבקרים, בעיקר על ידי שילוט הכוונה מסיבי. אולם הניסיונות לא הביאו לשינוי של ממש באופי המבנה המגושם וברמת השירותים שהוא מציע, והמיתוג החדש לא הביא לשיפור משמעותי.

בדצמבר 2009 הודיעה חברת נצבא על מימוש אופציה שניתנה לה לרכישת 48% ממניות התחנה המרכזית החדשה בתל אביב. נצבא רכשה את החובות של התחנה המרכזית לבנק דיסקונט בסך 193 מיליון שקל במחיר של 138 מיליון שקל, כלומר במחיר של כ-71 אגורות לכל שקל של חוב[8]. בראשית שנת 2011 ניתן צו להקפאת הליכים זמנית בעניין התחנה המרכזית החדשה, ומונה לה נאמן זמני[9]. במאי 2015 זכתה נצבא במכרז לרכישת נכסי התחנה המרכזית החדשה, תמורת 320 מיליון ש"ח[10]. באוגוסט 2017 קבע שופט בית המשפט המחוזי בנימין ארנון כי קובי מימון הביא בכוונה לקריסתה של התחנה המרכזית כדי שתהיה חדלת פירעון ויהיה ניתן להשתלט עליה[11][12].

המבנה

אוטובוסים של אגד בקומה השישית של התחנה
במקום בו ניצבת כיום התחנה המרכזית החדשה של תל אביב היה בעבר פרדס ובסמוך לו בית באר. בית זה נגדם עם בניית התחנה, ודרך סלמה הוסטה כך שהיא עוברת דרך חורבותיו

מפאת גודלו נחשב מבנה התחנה המרכזית לאחד המבנים המסובכים בישראל. מדובר במבנה ענק הטומן בחובו מפלסים, מסדרונות ואגפים רבים. המבנה נועד להיות "מבנה-על". בדומה לדיזנגוף סנטר, ביקשו מתכנניו לבנות עיר שלמה המיועדת להולכי רגל בבניין אחד גדול. הבניין מגושם למדי ונושא אופי גרנדיוזי שמעורר לא אחת ביקורת.

באופן כללי, מבנה התחנה מורכב משני אגפים מרכזיים: ה"ראש" (האגף הדרומי של התחנה, הגובל בדרך שלמה בדרומו וברחוב צמח דוד במזרחו) שבו שדרת חנויות אחת מרכזית, ו"הגוף" (האגף הצפוני של התחנה, הגובל בצפונו ברחוב לוינסקי) שבו נמתחות ארבע שדרות של חנויות.

במבנה ממוקמים 29 דרגנועים, 13 מעליות, ופועלים בו למעלה מ-1,500 בתי עסק שונים. אלו, מגיעים מכל תחומי העיסוק: בתי ספר, בתי קפה, בתי דפוס, חנויות ספרים, חנויות אופנה ומשרדים. בין החנויות השונות אין אחידות. בתי עסק רבים בתחנה מזוהים עם המגזר הרוסי, בתי עסק אחרים מזוהים עם מגזר מהגרי העבודה (עובדים זרים) ובתי עסק אחרים מזוהים עם מותגים. חוסר האחידות הוא גם ארכיטקטוני: על אף שהתחנה המרכזית כקניון הייתה אמורה להיות אחידה בחזותה, חזיתות החנויות שונות מאוד זו מזו ויוצרות פורטרט רבגוני.

במבנה מסתובבים חסרי בית המשתמשים בחנויות והקומות הנטושות כמחסה, בעוד ההנהלה נאבקת בתופעה. קהילת מהגרי העבודה מרבה להשתמש בחנויות שבמתחם עד כדי כך שאחת השדרות קיבלה את הכינוי "צ'יינה טאון הישראלית". קהילה זאת אף משתמשת במתחם לצרכים תרבותיים, מה שהצמיח בתחנה המרכזית תרבות אלטרנטיבית הפעילה בעיקר בשעות הלילה ובסופי השבוע כאשר התחנה עצמה אינה בשימוש.

הכניסות הראשיות לתחנה נמצאות בקומות 3 ו-4 ברחובות לוינסקי וצמח דוד. קומה 6 היא קומת התחבורה הראשית אשר משמשת את קווי אגד (למעט הקווים לצפון), את קווי מטרופולין לשרון, והקווים של קווים לשפלה. עד שנת 2002, רוב הקווים של חברת דן היו יוצאים מקומה 1 והורידו נוסעים בקומה 2, אך אז, לאחר בניית אולם הנוסעים בקומה 7, הועברה פעילותם לשם, קומה 1 ננטשה והוסבה למרכז לוגיסטי וקומה 2 ננטשה ונחסם המעבר אליה. מוניות שירות יוצאות מחוץ לתחנה, ברחוב צמח דוד. קומה 7 מחולקת לשני חלקים. חלק אחד משמש את הקווים העירוניים של דן, וקווים של אפיקים וקווים לבקעת אונו, פתח תקווה והשומרון, וחלק אחר אשר מנותק מהחלק של דן משמשים את קווי אגד לגליל.

התחנה ממוקמת בקרבת תחנת הרכבת תל אביב ההגנה, אולם אין קשר ישיר בין התחנות ואלה מרוחקות זו מזו בכעשר דקות הליכה. הצעות רבות הועלו לגבי קישור שתי התחנות, ואלה כללו דרכנועים, דרגנועים, תעלה תת-קרקעית ואפילו רכבל, אולם אף אחת מהן לא התממשה.

במבנה מספר תשתיות ביטחוניות, כגון מקלט גרעיני שיכול להכיל 16 אלף איש וכן חדר גנרטורים המסוגל לספק חשמל לכל תל אביב[13].

מספור על ידי צבעים

במקור הנהלת התחנה החליטה שלכל קומה יהיה צבע ייחודי משלה ותקרה ממוטות ברזל בצבעים אלו

  • קומה 1: במקור כחול לפי צבעי חברת דן. כיום הקומה לא פעילה.
  • קומה 2: במקור תכלת לפי צבעי חברת דן. כיום הקומה לא פעילה.
  • קומה 3: ירוק.
  • קומה 4: ורוד.
  • קומה 5: סגול.
  • קומה 6: במקור אדום לפי הצבעים המקוריים של אגד. כיום ירוק.
  • קומה 7: כחול החל משנת 2002 עקב מעבר קווי דן לקומה ובאזור אגד בצבע האדום

פריסת הקווים בתחנה

מפעילה אשכול הפעלה
דן קווים עירוניים לתל אביב, בת ים, רמת גן, בני ברק, גבעתיים וחולון
אגד שירות לראשון לציון, רחובות, השפלה, אשקלון, קריית מלאכי, אילת, ירושלים, חדרה, חיפה, עפולה, נוף הגליל, טבריה, קריית שמונה, בית שאן, קצרין, צפת וכרמיאל
קווים שירות לקריית אונו, אור יהודה, יהוד-מונוסון, שוהם, מודיעין, אלעד, רמלה, לוד, גבעת שמואל, חריש, יישובי המשולש הצפוניים וואדי עארה.
מטרופולין שירות לכפר סבא, רעננה, הרצליה, הוד השרון, רמת השרון, נתניה, באר שבע, יישובי המשולש, קריית גת ונתיבות
אפיקים שירות לפתח תקווה, ראש העין, יבנה, אשדוד ואריאל
סופרבוס שירות לבית שמש
דן בדרום שירות למועצה אזורית אשכול

בתרבות

  • בשנת 1983, צילמה להקת הקליק קליפ לשירה "אל תדליקו לי נר" בתחנה המרכזית החדשה שהייתה אז עוד בשלבי בנייתה.
  • בשנת 2018, צילם גיא מזיג קליפ לשירו "Dancing All The Way" בתחנה המרכזית החדשה.

מאבקם של תושבי האזור בתחנה

בית מגורים בין הרחובות חיל השריון ולווינסקי, הצמוד לגשר המוביל אוטובוסים אל התחנה. תושבים שנפגעו מבניית מערכת הגשרים מנהלים מאבק משפטי ארוך בשל ירידת ערך דירותיהם

התחנה כוללת מערכת סבוכה למדי של גשרים, כבישים ומחלפים שנועדו לסייע לאוטובוסים להגיע לקומות השונות. מערכות כבישים אלו כמו גם עצם בניית התחנה, גרמו נזק סביבתי גדול לתושבי הסביבה, נזק שנמדד במיליונים רבים של שקלים, ללא חישוב הנזק החברתי הכרוך בו. המחאה של התושבים החלה עם בניית הגשר שהוביל את האוטובוסים אל הקומה השישית של המבנה בצמוד לבתיהם. התושבים התאגדו ופנו בתלונה אל היועץ המשפטי לממשלה, אהרן ברק, שקבע כי יש לפצות את התושבים. ברק הטיל על הגורמים השונים שבנו את התחנה להחליט ביניהם על מי ייפול עול הפיצויים. בינתיים נפסקה בניית התחנה ונרגעו הרוחות. כאשר חודשה בניית התחנה הובטח לתושבים שבעייתם תיפתר, אלא שהדבר לא קרה בפועל. ב-1995 הוגשה תביעת נזיקין על ידי כמה תושבים על ירידת ערך דירותיהם, כמו גם על המטרדים הרבים שהביאה עימה התחנה. התביעה הסתבכה והגיעה עד לבית המשפט העליון, עד שלבסוף הושגה הכרעה. כעת הוחזר התיק לבית המשפט העליון לשם סיכומו.

בעיותיה של התחנה המרכזית כמסוף תחבורה

על אף היותה התחנה המרכזית השנייה בגודלה בעולם, התחנה נחשבת לכישלון במדד מספר המשתמשים בשל חסרונותיה הרבים. מבחינות רבות נחשב המבנה לפיל לבן - חוסר ההתאמה האורבנית והעובדה שהצורך במבנה כל כך גדול איננו ברור. ניתן למנות מספר חסרונות ספציפיים:

  • התחנה נפתחה 26 שנים לאחר תחילת בנייתה, וכבר אז נחשבה למיושנת במובנים רבים.
  • רוב שטחה העצום אינו מנוצל בפועל לתחבורה, וחלקו אף אינו מנוצל כלל, אלפים רבים של מטרים רבועים שיועדו למסחר ולעסקים שונים נבנו אך מעולם לא הושכרו או נמכרו.
  • הרציפים רחוקים זה מזה ומפוזרים על פני 3 קומות נפרדות, לא בהכרח באופן פרקטי, מה שמאריך עוד יותר את הזמן הדרוש להחלפת אוטובוסים.
  • ההתמצאות בתחנה, גם לאחר שילוט מסיבי שעברה, אינה ברורה.
  • קישור חלקי לרכבת ישראל - התחנה המרכזית נמצאת במרחק הליכה של מספר דקות מתחנת הרכבת תל אביב ההגנה.
  • ישנם מסופים נוספים בתל אביב המאפשרים החלפת כלי תחבורה בזמן קצר יותר. בראשם מסוף 2000 הסמוך לרכבת מרכז, אך גם מרכזי תחבורה נוספים כמו בסמוך למגדלי עזריאלי ורכבת השלום, בסמינר הקיבוצים ובצומת חולון.


ראו גם

הקומה השנייה ורמפה שיורדת אליה מהקומה שלישית של המבנה. שתי הקומות הראשונות ננטשו ונאטמו לאחר שקווי "דן", שיצאו בעבר מהקומה הראשונה, הועברו לגג התחנה בקומה השביעית

גופי תרבות בתחנה

לקריאה נוספת

  • דנה גילרמן, תחנה בזמן, "הארץ", גלריה (ערב פסח, 12 באפריל 2006)
  • שרון רוטברד, עיר לבנה, עיר שחורה, הוצאת בבל, 2005
  • לירון אמדור, חזון אדריכלי ומשמעויות מקום בתחנה המרכזית החדשה תל אביב, עבודת מאסטר, חיפה: הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל, 2006
  • טליה דוידי ואלעד הורן, התחנה המרכזית: מדריך למשתמש, הוצאה עצמית, 2013
  • ערן נוימן, הלבירינט: רם כרמי ותכנון התחנה המרכזית החדשה, תל אביב: בית הספר לאדריכלות ע"ש דוד עזראלי, אוניברסיטת תל אביב, 2013

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף ראו התחנה המרכזית החדשה של תל אביב בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. ^ עד לספטמבר 2010, הייתה זו תחנת האוטובוסים המרכזית הגדולה בעולם. בחודש זה, נחנכה תחנת האוטובוסים המרכזית של ניו דלהי (Millennium Park Bus Depot), אשר נבנתה לשרת, בין היתר, את הבאים למשחקי חבר העמים הבריטי שנערכו בעיר. אז איבדה התחנה התל אביבית את ה"בכורה" והפכה לתחנה השנייה בממדיה. ראו "World’s largest' bus depot now in city, courtesy DTC'", באתר החדשות ההודי Hindustan Times‏, 18 בספטמבר 2010
  2. ^ אסף זגריזק, מפגע חסר רישיון: התחנה המרכזית בת"א מסרבת להתפנות, באתר ynet, 19 ביוני 2021
  3. ^ עיקרי הצעות תוכנית המתאר "תל אביב 5000", עמוד 13
  4. ^ מ. עמיעז, לקראת מרכז־תחבורה חדש של ת"א-יפו, ידיעות עיריית תל אביב, 15 בנובמבר 1953
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 דור זומר, איך נולדת מפלצת בטון: הסיפור מאחורי התחנה המרכזית החדשה של תל אביב, כלכליסט, ‏3 בינואר 2020
  6. ^ ברוך רביד, יוסף טישלר: אדריכל ומתכנן ערים בתל אביב, 2008
  7. ^ אלעזר לוין, ‏45 מיליון שקל הושקעו בקומה השביעית של התחנה המרכזית החדשה בת"א, באתר גלובס, 19 באוגוסט 2002
  8. ^ ליאור זנו, קובי מימון השתלט על התחנה המרכזית החדשה דרך רכישת חובותיה לדיסקונט, באתר TheMarker‏, 13 בדצמבר 2009
  9. ^ מיכאל רוכוורגר, התחנה המרכזית החדשה נכנסת להקפאת הליכים, באתר TheMarker‏, 15 בינואר 2012
  10. ^ ענת רואה, נצבא זכתה במכרז על התחנה המרכזית החדשה בת"א ותשלם 320 מיליון שקל, באתר כלכליסט, 7 במאי 2015
  11. ^ אלה לוי-וינריב, ‏"המהלך של קובי מימון נועד מלכתחילה לאפשר לו לרכוש את התחנה המרכזית בנזיד עדשים", באתר גלובס, 24 באוגוסט 2017
  12. ^ חגי עמיתמה מחביא קובי מימון במרתפים האפלים של התחנה המרכזית?, באתר TheMarker‏, 24 באוגוסט 2017
  13. ^ יריב פלג, ‏אהבה בת עשרים, באתר ‏מאקו‏‏, ‏11 ביולי 2013‏


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0