כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו
| מקרא | ספר ויקרא, פרק ב', פסוקים י"א-י"ב |
|---|---|
| תלמוד בבלי | תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף נ"ז עמוד ב' תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ע"ז עמוד א'. |
כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו הוא כלל האומר שאסור להקריב (ולפי חלק מהדעות אף להזות[1]) קרבן שמיועד להקרבה המערכה הגדולה.
המקור בתורה
נאמר בתורה
כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה': קָרְבַּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ אֹתָם לַה' וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַעֲלוּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ:
הברייתא מפרשת את הפסוק:
משמעות האיסור הוא שכל קרבן שחלק ממנו (בקרבן - האימורים, ובקרבן מנחה - הקומץ) הוקטר על המזבח החיצון, אסור להקריב את שייריו על המזבח, והעובר על איסור לא תעשה זה - נענש במלקות.
כך גם המעלה משתי הלחם על המזבח עובר בלאו[2], מלבד האיסור על העלאתו מכיון שהוא חמץ - ויש בו שאור שנאסר על פי התורה, ככתוב ”חמץ תאפינה”[3][א]. על כך נסוב הפסוק ”קרבן ראשית תקריבו אותם לה', ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח”.[4] שמגדיר את "שתי הלחם" כ"ממנו לאישים" למרות שלא הוקרב כלל על גבי המזבח[ב], וממילא את המקריב ממותר שתי לחם עובר על איסור זה.
נחלקו האמוראים אם איסור זה קיים גם בהקטרה על כבש המזבח. לפי רבי יוחנן גם במקרה כזה המקטיר חייב, ולפי רבי אלעזר בן פדת המקטיר פטור. לפי רבי יוחנן הפסוק "ואל המזבח לא יעלו לרצון" בא לרבות את כבש המזבח, ולפי רבי אלעזר מהפסוק "שאור ודבש קרבן ראשית תקריבו אותם בא למעט שרק באיסור הקטרת שאור ודבש קיים הריבוי של כבש כמזבח ולא בשיירי אישים[5]. הרמב"ם פוסק כרבי אלעזר שאיסור זה לא קיים במקריב על כבש המזבח מכיון שסוגיות הגמרא בתלמוד מוכיחות שההלכה נפסקה כמותו[6].
גדר האיסור
נחלקו רבי אליעזר ורבי עקיבא בגדר איסור זה. רבי אליעזר אומר שגדר האיסור הוא "כל שממנו לאישים", ורבי עקיבא אומר "כל ששמו קרבן". ההבדל בין שני השיטות מפורש לפי רב חסדא על המקריב מבשר חטאת העוף, שהינו קרבן אך אינו מוקטר על המזבח כלל, ולפי רב על המקריב מלוג השמן של מצורע על המזבח, ישנו דעה שעובר על כל שממנו לאישים. [7].
סייגים לאיסור זה
ערך מורחב – לשם עצים
האיסור שמורחב במילים "ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח" מסוייג במילים "לריח ניחוח" שמשמעותו היא - לריח ניחוח אי אתה מעלה אבל אתה מעלה לשם עצים[8]. קיימת מחלוקת אם הסייג הוא רק בשאור ודבש, או גם בדין "כל שממנו לאישים".
כך גם מופיע בתוספתא[9] ”המעלה כזית משתי הלחם לעבודה או בחוץ הרי זה חייב, שנאמר "קרבן ראשית תקריבו [ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח]"”. משמעות המילים "המעלה... לעבודה" באה להוציא את מי שהקריב לשם עצים שפטור[10].
כוונה זאת מהווה גם פיתרון לבן של כהן ובן של ישראל שהתערבבו יחד בעת לידתם ולא ידוע מי מהם הכהן. כאשר אחד מהם מביא קרבן מנחה, לא ידוע כיצד להתייחס למנחה אם כמנחת כהנים שמוקטרת בשלימותה, או כמנחת ישראל שרק הקומץ מוקטר על גבי המזבח והשיריים נאכל לכהנים. הבעיה היא שאם יקריב את כל הקרבן על המזבח כדין מנחת כהנים, יתכן ויעבור על האיסור של "כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו". הפיתרון הוא להקריב את הקומץ בנפרד ואת השיריים בנפרד, ובעת הקרבת השיריים הוא מתנה שאם בעליו של הקרבן אינו כהן, הרי הקטרה זו היא לשם עצים. אלא שפיתרון זה תקף גם לרבי אליעזר, ולפי החכמים החולקים עליו אין היתר זה תקף בדין "שיירי אישים", ולכן יש למצוא פיתרון אחר והוא לפזר את שיירי המנחה בבית הדשן, כפי שיש לנהוג לפי רבי אלעזר ברבי שמעון בקרבן מנחה של כהן שגרם טומאה לקודש[11], ולמרות שחכמים חולקים עליו וסוברים שיש להקריב את שיירי הקרבן, במקרה כמו זה שלא ניתן להקריבו מחשש האיסור של "כל שממנו לאישים" גם הם מודים שניתן להשתמש בפיתרון המדובר[12].
קיימת מחלוקת בין החכמים היכן תקף הכלל האמור. המחלוקת היא בנוגע לאיברים של קרבן חטאת שהתערבו באיברי קרבן עולה, שלפי רבי אליעזר ניתן להקריב את כל האיברים על המערכה הגדולה, למרות שאיברי חטאת אסורים בהקרבה מכיון שהינם שיירים של קרבן שאימוריו הוקטרו על המזבח, מכיון שהוא מקטירו "לשם עצים", ולפי חכמים יש להמתין עד שהאיברים ירקבו ("תעובר צורתן") ואז ישרפו אבל אסור להקריבם על המזבח, מכיון שלדעתם ההיתר "לשם עצים" הוא היתר מיוחד רק בנוגע לשאור ודבש ולא לדברים אחרים[13].
ביאורים
הערות שוליים
- ^ דעת רש"י, ראה ספק מצורע
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף נ"ז עמוד ב'
- ^ ויקרא, כ"ג, י"ז
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף נ"ח עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף נ"ז עמוד ב'.
- ^ כסף משנה ור"י קורקוס על משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי המזבח, פרק ה', הלכה א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף נ"ח עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ע"ז עמוד א'.
- ^ מכות ד ב
- ^ מנחת יצחק שם
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף כ"ג עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ק' עמוד א'.
- ^ משנה, מסכת זבחים, פרק ח', משנה ד', תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ע"ז עמוד א'.