שתי הלחם

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קורבן שתי הלחם הוא קורבן מנחה שהוקרב בחג השבועות בבית המקדש.

מקור

המקור בתורה להבאת קורבן "שתי הלחם" הוא בפרשת אמור:

"מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַה'"

.

חז"ל עסקו בהלכות קרבן שתי הלחם במשנה, מסכת מנחות, פרק י"א ובמסכת מנחות, דף צ"ד, עמוד א' ואילך.

הכנתן

החיטים שמהם מכינים את הלחם היו חיטים שגדלו בארץ ישראל, וכשאפשרי עליהם להיות של השנה החדשה. מהם היו לוקחים לצורך הלחמים שלשה סאים את הלחמים היו מכינים מעשרון סולת שהופק מניפוי של אחד וחצי סאה קמח חיטים כל אחד, את הקמח היו מנפים שוב ושוב שנים עשר פעמים. כל לחם היו לשים ואופים בפני עצמו. צורתן מלבניות - אורכן שבעה טפחים רוחבן ארבעה טפחים וגובהן ארבעה אצבעות.

התנאים נחלקו אילו משלבי ההכנה היו חייבים להתבצע בתחום העזרה, הרמב"ם פסק כי הלישה והעריכה התבצעו מחוץ לעזרה ואילו האפייה בתוך שטח העזרה.[1] אפיית הלחמים אינה דוחה לא את השבת ולא את היום טוב, ולכן אפייתן היתה מערב החג, ואם חל חג השבועות ביום ראשון היו אופים אותם מערב שבת.[2] בעת האפייה היו מחמיצים את הלחם באמצעות שאור, כפי הציווי "חמץ תאפינה".

סדר הקרבתן

עם הלחם מקריבים: פר ושני אילים ושבעה כבשים, הכול עולות; ושעיר, חטאת; ושני כבשים, זבח שלמים. ואלו הם הקרבנות האמורים בחומש ויקרא.

הלחמים לא היו קרבים על גבי המזבח, על פי ציווי התורה: "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'" (ויקרא, ב', י"א) לאחר הקרבת הקרבנות הנ"ל נאכלים שתי הלחם לכוהנים.

מלבד קרבן זה היו מקרבים קורבן המוסף ביום זה.

הקורבן בא לסמל את הכרת הטוב כלפי ה' ולהודות לו על היבול שצמח (בדומה לקורבן העומר), ולכן קורבן זה מוקרב בשבועות שהוא גם חג הקציר. כמו כן, יש מסבירים שקורבן זה מבטא את התעלות האדם בתקופה שבין פסח לשבועות, כאשר בחג הפסח עדיין היה אסור לו לאכול לחם, ועכשיו הוא כבר נמצא במדרגה בה לא רק שאפשר לאכול לחם, אלא הוא אפילו רצוי כקורבן.

קישורים חיצוניים


Stub judaism.png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.