כתובות הסלע בטמגאלי
 | |
| כתובות סלע בטמגאלי | |
| מדינה |
 קזחסטן |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2004, לפי קריטריונים 3 | |
טמגאלי (קזחית: Таңбалы Тас, המשמעות הוא מקום צבוע או מסומן) הוא אתר פטרוגליפים השוכן באזור סמירצ'יה שבקזחסטן, במרחק 170 קילומטרים צפונית-מערבית לאלמטי. רוב הפטרוגליפים נמצאים בקניון הראשי, ומיעוטם נמצאים בקניונים סמוכים וקטנים יותר. רוב הפטרוגליפים מתוארכים לתקופת הברונזה, וחלקם כוסו בימי הביניים או לאחר מכן בתחריטים.
היסטוריה
עד המאה ה-20 לא נבנו יישובים חדשים באזור בו שוכנים עיקר הפטרוגליפים. הקברים ומבני הדת נמצאים בעמק הסמוך לטמגאלי, ובשאר ההר נמצאים יישובים, בתי קברות ואתרי פטרוגליפים משניים. ככל הנראה הורכב האתר מאזור מגורים ומאזור דת, שהיו מופרדים על ידי אזור חיץ שומם. בתחילת תקופת הברזל פותח אזור המגורים, אך עדיין לא השיק למתחם הדתי, ובימי הביניים הצטמק גודלו. במאה ה-19 הוקמו באזור טמגאלי בתי חורף קזחיים, וכך גם במקומות שננטשו בעבר. המתחם הדתי הוקף בבתי מגורים אחדים.
במסגרת תהליך הקולקטיביזציה שבוצע בשנות ה-30 ובשנות ה-40 סולקו תושבי טמגאלי מבתיהם. ב-1966 חודש היישוב במקום על ידי מתיישבים מרוסיה ומאוקראינה, שאכלסו קולחוז סובייטי. האוכלוסייה המקומית נטמעה בתוך מהגרים קזחים שהגיעו לאזור בשנים שלאחר הקמת הקולחוז. תושבי האזור החדשים היו מוסלמים ברובם, וחלקו כבוד לאתרי הדת העתיקים למרות שלא היה ביניהם קשר היסטורי. האתר זכה להתעניינות מחודשת בזכות מחקר ארכאולוגי שהתנהל בו ב-1957 על ידי הארכאולוג אלכסיי רוגוז'ינסקי. הממשלה הקזחית השקיעה בפיתוח האתר, ובשנת 2004 הוכרז טמגאלי כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.
תיאור
האתר שוכן בערוץ הנמצא בתוך קניון שנוצר על ידי הר צ'ו-אילי, מערבית להרי טיין שאן. אזור זה עשיר במעיינות, צמחייה ומקומות מחסה המבדילים בינו לבין ההרים הצחיחים בגבול קזחסטן-קירגיזסטן בדרום, ומישורי מרכז קזחסטן הצחיחים בכיוון צפון. בערוץ ובמישורים הסלעיים שמסביבו התגוררו בני אדם מאז תקופת הברונזה. האתר משתרע על פני 9 קמ"ר, במרכזו זורם נהר טמגאלי, והנקודה הגבוהה ביותר בו היא פסגת הר טמגאלי. טמגאלי מחולק לשלושה חלקים הכוללים כ-5,000 פטרוגליפים, מחצבה, אתרי קבורה והתיישבות עתיקים ואתרים מקודשים נוספים.
רוב הפטרוגליפים נוצרו באמצעות שימוש משולב ביתדות, כלי אבן וכלי מתכת. 5,000 הפטרוגליפים באתר מחולקים ל-48 קבוצות, ומתוכם מרוכזים 3,000 בחמישה אתרים מרכזיים. הפטרוגליפים עוסקים באירועים שהתרחשו בין אמצע האלף השני לפנה"ס למאה ה-20. הם מחולקים לחמש קבוצות לפי התקופה בה נוצרו:
- תקופת הברונזה התיכונה: פטרוגליפים אלה מתארים נושאים שונים כגון צורות ייחודיות של אלילי שמש, בני אדם המסווים את עצמם ובעלי חיים., והן תוארכו בשיטות סטרטיגרפיות. הפטרוגליפים נוצרו על הסלעים עם כיווניות מוגדרת, ובשל גודלם הרב ניתן להבחין בהם ממרחק של עד 50 מטרים בקירוב. 30 מהציורים מתארים את אל השמש באמצעות גודלם, זווית הנטייה שלהם ומראה כללי הנותן תחושה של האנשה.
- תקופת הברונזה המאוחרת: פטרוגליפים אלה קטנים יותר ואיכותיים פחות מאלה של תקופת הברונזה התיכונה. הם מתארים אירועים יומיומיים רבים יותר, ובעיקר את העלייה ברמת החיים. הם דומים לפטרוגליפים שנמצאו במערב מונגוליה, הרי אלטאי ומערב טיין שאן.
- תקופת הברזל המוקדמת: בתקופה זו נוצרו מעט פטרוגליפים לא הומוגניים, בהם המשיך להופיע מוטיב הציד, והופיע מוטיב חדש של גמלי מסע. הפטרוגליפים הטובים ביותר הוכנו על ידי הסאקה, והפחות טובים על ידי הווסונים וההונים. הם משקפים את התקשורת המורכבת בין השבטים שהתגוררו במרכז אסיה באותה תקופה, וחלקם נפגעו או כוסו בציורים אחרים במשך השנים.
- הפטרוגליפים מימי הביניים משקפים את עליית כוחן של האימפריות בין המאה ה-6 למאה ה-12, ומתוארים בהם מצביאים וסמלי עושר תרבותי. ציורים מועטים מתוארכים לתקופת הכיבוש של האימפריה המונגולית במאה ה-13 והמאה ה-14.
- בתקופה המודרנית, בין המאה ה-19 למאה ה-20, יצרו אמנים קזחים פטרוגליפים נוספים.
מלבד הפטרוגליפים נמצאים בטמגאלי גם יישובים עתיקים, השוכנים באזורים המישוריים של הגבעות התחתונות, ופונים לכיוון דרום, דרום-מזרח ודרום-מערב. שרידי האבן הנמצאים ביישובים היו בעבר בית מגורים אחד או יותר ומכלאה לבעלי חיים. חלקם היו זמניים, וחלקם יישובי קבע. מלבד היישובים נמצאים בטמגאלי גם מבנים מודרניים ששימשו רועי צאן. החלקים הקדומים מורכבים משכבות אחדות, המלמדות עד כמה היישוב עתיק. באחד האתרים הארכאולוגיים בטמגאלי נחשף בית עגול מתקופת הברונזה שלידו מקום קבורה טקסי, ושמעליו הוקמו מבנים מתקופת הברזל המוקדמת ועד שלהי ימי הביניים.
אתרי הקבורה בטמגאלי מאופיינים בשתי צורות: צורה קדומה של מבנה סגור המכיל ארונות קבורה וגלוסקמאות מאמצע ושלהי תקופת הברונזה, וצורה חדשה יותר של מבנה מאבן ומאדמה בשם קורגאן מעל הקבר. הגלוסקמאות בבתי הקברות מתקופת הברונזה נבנו באמצעות גושי אבן גדולים שהובאו ממחצבות עתיקות שהתגלו באזור. לפי עדויות שנמצאו במקום מתוארכת צורת הבנייה השנייה לפרק הזמן שבין ראשית תקופת הברזל לעת החדשה. באדמות הסחף שלמרגלות הגבעות נחקרו שבעה אתרי קבורה קדומים, בהם נמצאים פטרוגליפים שנחשבים לקדומים ביותר. הקורגאנים הגדולים ביותר שוכנים בסידור מקביל במרגלות הגבעות, ובאזורים גבוהים יותר הם מסודרים בצברים.
בקניון המרכזי של טמגאלי נמצא הריכוז הגדול ביותר של תחריטים ומבנים שככל הנראה היו מזבחות, ולידם נמצאים סלעים עם פטרוגליפים. ליד כפרי הקבע הקזחיים שבמקום נמצאו מתחמים עגולים המגודרים בגדרות אבן בקוטר 3.5 עד 10 מטרים, ובתוכם עצמות רבות של בעלי חיים. לפי הממצאים הללו הועלתה ההשערה שהאתר שימש למטרות פולחן דתי.
קישורים חיצוניים
