לא זו אף זו קתני
לא זו אף זו קתני (מארמית: "לא (רק) זה (אלא) אף זה הוא שונה") הוא ביטוי תלמודי העוסק במשמעות סדר ההלכות אותם בחרו התנאים להציג, ביטוי זה מסביר מקרים בהם התנאים בחרו להציג תחילה את ההלכה הפשוטה ואחר כך את ההלכה המחודשת. הביטוי "לא זו אף זו" נכנס גם לשפת העברית כביטוי כולל הנרדף לביטוי "יתר על כן"[1]. ביטוי דומה המופיע בתלמוד הוא "לא מיבעיא קאמר".
במקרים אחרים נאמר כלל הפוך: "זו ואין צריך לומר זו", כשההלכה המחודשת מופיעה תחילה במשנה ואז אין חידוש באמירת ההלכה הפשוטה.
אודות
התלמוד משתמש בביטוי כמענה לשאלה מדוע נכתבה במשנה או בברייתא הלכה פשוטה המובנת מעצמה, כשיש אחריה הלכה מחודשת ממנה; והתלמוד מתרץ ש"לא זו אף זו קתני", כלומר, זוהי דרך המשנה או הברייתא להקדים את ההלכה הפשוטה להלכה המחודשת. בכלל זה השתמשו גם הראשונים והאחרונים לתרץ את דברי המשנה במקומות שונים.
ההסבר לכך שרבי יהודה הנשיא בחר לסדר את ההלכות בצורה כזו, לפי חלק מהפרשנים נובע מכך שרבי יהודה הנשיא כשסידר את המשנה ליקט הלכות ממקורות תנאיים שונים, ולעיתים כשמצא מקור נוסף על הלכה זהה שנכתבה כבר עם חידוש כלשהו, צירף את ההלכה השנייה ולא רצה למחוק את ההלכה הראשונה[2]. הסבר נוסף מובא באחרונים שהתנא רצה להבהיר שישנם תנאים שאינם מסכימים עם הדין השני (המחודש), אלא רק עם הדין הראשון (הפשוט יותר) ויש מקום להחמיר כאותה דעה[3].
לעומת "זו ואין צריך לומר זו" הנחשב לתירוץ דחוק, "לא זו אף זו קתני" אינו נחשב כן[4], עם זאת התלמוד יעדיף תירוץ אחר במידת האפשר[5].
כללים
- הכלל אינו תקף כשההלכה השניה כוללת גם את ההלכה הראשונה[6].
- הכלל נאמר רק במקרה ששתי ההלכות מובאות בשתי פסקאות נפרדות, ולא במשפט אחד המכיל שתי הלכות[7]. ויש שכתבו שהגבלה זו היא רק במקרה שההלכות נלמדות משתי מילים סמוכות, אך אם יש מילה שמפסיקה ביניהם - אפשר לומר "לא זו אף זו קתני"[8]. יש שהסבירו את טעם ההגבלה - שמכיוון שהם נאמרים כהלכה אחת אי אפשר לומר שרבי יהודה הנשיא ליקט את ההלכות ממקורות שונים וצירפם יחד[9].
- אין דרך התנא להשתמש בלשון "לא זו אף זו" - אם בתחילת המשנה השתמש בלשון "זו ואין צריך לומר זו"[10].
- כמה מן האחרונים כתבו שלא אומרים "לא זו אף זו" אם בהלכה הראשונה אין חידוש כלשהו[11].
- רבי יצחק קנפנטון מוסיף שאין לומר כלל זה כשיש אפשרות לכלול את שתי ההלכות בהלכה אחת, לדוגמא: "מכר כל נכסיו לאחד או לשלושה"[12], כשאפשר לכלול את ההלכה במילים "מכר כל נכסיו"[13].
הערות שוליים
- ↑ לא זו אף זו במילון אבניאון.
- ↑ רבי שמשון מקינון, ספר כריתות, תשמ"ג, עמ' רפ"א, לשון לימודים, שער שני, אות צ'; רבי ישועה בן יוסף הלוי, הליכות עולם, תשנ"ח, עמ' פ"ד, שער השלישי, אות ד'; רבי יששכר בר איילנבורג, באר שבע, תשע"ה, עמ' י"ב, מסכת הוריות, דף ב', עמוד א' ד"ה על פיהם ממש;.
- ↑ רבי יוסף אבן וירגה, שארית יוסף, תרס"ט, עמ' 40, הנתיב השלישי נתיב המתרץ, כלל א' הובא דבריו גם בשל"ה - כללי התלמוד (יג) כלל לשונות סוגיות.
- ↑ רבי ישועה בן יוסף הלוי, הליכות עולם, תשנ"ח, עמ' פ"ג, שער השלישי, אות ד'.
- ↑ תוספות, מסכת יומא, דף כ"ג עמוד א', ד"ה שתים מוציא אחת מבעיא. וכן ברבי ישועה בן יוסף הלוי, הליכות עולם, תשנ"ח, עמ' פ"ד, שער השלישי, אות ד'.
- ↑ תוספות, מסכת יומא, דף כ"ג עמוד א', ד"ה שתים מוציא אחת מבעיא; תוספות, מסכת בבא מציעא, דף ע"ט עמוד ב', ד"ה השתא מניקה; תוספות, מסכת מעילה, דף ט"ו עמוד א', ד"ה השתא יש לומר. וראו: רבי יוסף קארו, כללי הגמרא, תשנ"ח, עמ' פ"ג, שער השלישי, אות ד'
- ↑ תוספות, מסכת קידושין, דף מ"א עמוד א', ד"ה האיש מקדש.
- ↑ רבי מלאכי הכהן יד מלאכי (סימן שפב); ערוך לנר, מסכת סוכה, דף ב' עמוד ב', ד"ה תוד"ה עד ארבעים.
- ↑ רבי שלמה אלגאזי, יבין שמועה, תשנ"ח, עמ' פ"ג, שער השלישי, אות ד'; רבי יששכר בר איילנבורג, באר שבע, תשע"ה, עמ' י"ב, מסכת הוריות, דף ב', עמוד א' ד"ה על פיהם ממש.
- ↑ תוספות, מסכת מעילה, דף ב' עמוד א', ד"ה ששחטן.
- ↑ רבי שלמה אלגאזי, יבין שמועה, תשנ"ח, עמ' פ"ג, שער השלישי, אות ד'; פני יהושע, מסכת קידושין, דף מ"א עמוד א', ד"ה תוספות בד"ה השתא בשלוחו מקדש כו' ואין שייך לתרץ לא זו אף זו כו' עכ"ל..
- ↑ מובא בתלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ח' עמוד א'.
- ↑ רבי יצחק קנפנטון, דרכי הגמרא, תש"ד, עמ' כ"ד, פרק רביעי, אות ג'.